מנחת עני נט

תבינו ותחקרו עד מקום שמחשבתכם מגעת להבין טעמי המצות וע"י זה ותחי נפשכם בחיים נצחי

ובזה נבא לביאור הפסוקים דידוע שבעל הגדה מציין הפסוק הזה והגדת לבנך וגו' לאינו יודע לשאול ושיש גם רמז חשובה בזה לשאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם וגם ידוע הקושיא שהרי התורה כתבה תשובה לשאלת הרשע ואמרתם זבח פסח הוא וגו' אמנם בישוב זה יש לומר דשאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם כוללת שני עניני מינות האחת שאינו רוצה לעשות המצוה שקראה עבודה טרם ידע הטעם למה יעשה והשנית הוא המינות בהסתר מה שאמר מה העבודה הזאת לכם שיש במשמעו שגם אם יש טעם לזה לעורר על ענין אמונה הלא יספיק אם יהי' האמונה במחשבתי ולמה אעשה העבודה בפועל וזה מרמז בלכם ולא לו וצותה התורה כי על השאלה לידע הטעם למה עבודת ואכילת הפסח אמור לו זבח הוא וגו' אבל על שאלת מינות הטמונה בדבריו למה צריך העבודה בפועל רמז לו תשובה במה שתגיד לבנך שאינו יודע לשאול בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים דהיינו בעבור זה בעבור עשית המצוה ואתה קוראה עבודה עשה ד' לי הגאולה בפועל כי אם תספיק המחשבה אם הי' שם לא הי' נגאל שהרי אם הקב"ה לא גאל אותנו ביד חזקה כ"א הי' פונה מחשבתו אלינו בלבד לא בזה היינו נגאל משעבוד מצרים ע"כ צריך מעשה דוקא אכן שמא תאמר וכי מה יועיל המעשה בלבד לעלות אל מעלות האדם ולא יהי' כמעשה קוף לזה הוסיף קום בני ואיעצך והי' לאות על ידך בתחילה יהי' המעשה ואח"כ תלוה אליו המחשבה שתהי' לזכרון בין עיניך למען תהי תורת ד' בפיך שתהי' לתורת השם הוי' וקיום בפיך ובמחשבותך גם אחרי כלות המעשה של המצוה אבל העיקר יהי' המעשה ולא יספיק המחשבה לבד כי ביד חזקה דהיינו ע"י מעשי הנפלאות הוציאך ד' ממצרים כל זה תאמר לבנך על שאלתו אולי ייטיב דרכו ולא די שתאמר לו פעם אחת או שתים כי אם ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה מחג הפסח לחג הפסח ולכן גם והי לאות על ידך וגו' הוא מענין הפסח

והיוצא מדברינו שעיקר הגדול בקבלת עול מצות שיקדים המעשה למחשבה ולא המחשבה למעשה כמו שאמרו ישראל נעשה ונשמע בתחילה נעשה ואח"כ נחקור על הטעם אשר על זה אמר רבא שנאמר עליהם חומת ישרים תנחם שרק מי שעושה המצוה כחם שגם אם אינו מבין טעמה עושה בתמימות זה ינחהו על דרך החיים ושלא יתעה כמו שבארנו מה שנאמר הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם

וזה פירוש המדרש שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שהם לבנים ביותר ולבן הוא סימן הנקיות מחטא כדכתיב בכל עת יהי' בגדיך לבנים שכולם מתאימות ושכולה אין בהם. ומפרש המדרש איך נעשה שכולם היו תמימים שלא הי' אחד בהם שהקדים תפילין של ראש לתפילין של יד רצה לומר שהקדים בקבלת המצות המחשבה לידע למה יקבלם למעשה שאם הי' בהם מי שעשה כן לא הי' הכתוב משבחם שאין זה עבודת ד' בתמימות

ובזה נבין מאמר רבי ברכי' הנ"ל דהנה ג' פעמים כתוב בתורה שקבלו ישראל את התורה ואמרו כל אשר דבר ד' נעשה. בראשון בפ' יתרו כשאמר הקב"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כתיב ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ושוב שנית כתוב בפ' משפטים ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ד ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ד' נעשה ושוב אחר שהקריבו הקרבנות ונזרק הדם על המזבח כתוב פעם שלישית ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע ויש להבין כפל זה למה גם למה בפעם השלישי הוסיפו ונשמע ולא בשני פעמים הראשונים אבל נאמר שאף שביארנו שהעיקר הוא מעשה המצו' בפועל והמחשבה די אם תהי' אחר המעשה אין זה רק בהבנת טעם המצו' אבל ודאי צריך גם מחשבה קודם המעשה דהיינו שיכוון לעשות המצו' לכבוד הבורא יתברך לקיים מצותו ולכן קבלת התורה כוללות ג' ענינים שהם הרצון והמעשה וההבנה. הרצון יקדום למעשה שיפנה ברצונו אל בוראו לעבדו באהבה והבנת הטעם למה צו' הקב"ה כן יאוחר למעשה שאם ימתין בהמעשה עד שיבין טעם המצו' לא יבא בהרבה מצות אל קיומם. ועל כן בתחלה כשאמר הקב"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וטרם נצטוו על המצות אמרו כל אשר דבר ד' נעשה והראו בזה הרצון שיקבלו המצות באשר הם דבר ה' ואחר זה כשספר משה להם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים דהיינו שספר להם המצות אשר יעשו אמרו שנית כל אשר דבר ד' נעשה והודיעו בזה שרוצים לעשות מעתה מעשה המצות אשר נצטוו עליהם והתחילו בזה במה ששלח משה בשליחותם נערי בני ישראל והקריבו קרבנות בעבורם שהוא רמז על כלל העבודת ד' בגוף ובממון כאשר נבאר ענין הקרבנות במקום אחר וכאשר כלו מעשה העבודה וקרא משה לפניהם ספר הברית אמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע ואמרו בזה אחר שנעבוד להקב"ה בפועל גם נשתדל במחשבתנו להבין למה צו' הקב"ה כן למען נתעלה במדות ומוסרים על ידי המצות שקיימנו ומעתה נאמר שזה כוונת המשל של ר ברכי' דהלוחות הם משל כלל התורה שעליהם היו כתובים עשרת