מנחת עני נח

הונא בשם רב אחא אמר שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד שאלו הקדים א' מהם תפילין ש"ר לתפילין של יד לא הי' משה משבחם עכ"ל והוא תמו' וכי כשרות האדם תלוי בזה שלא יקדים תפילין ש"ר לשל יד אמנם י"ל בהקדם ביאור לפסוקים בפ' בא והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים והי' לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ומלבד כמה דקדוקים שיש להעיר בפסוקים האלה נעיר על שהכניס מצות תפילין בתוך צווי מצות הפסח דמצות יאכל ולא יראה לך חמץ הקדים ומסיים ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה דקאי ג"כ על פסח ומצות תפילין הכניס בתוכם ונאמר בפי הפסוקים בשנעיר שקרא תפילין של יד אות של ראש זכרון וכפל הטעמים למען תהי' תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים ומרומז בזה מה שאמרו רז"ל שטעם תפילין של ראש שהמוח וכל כלי השכל והמחשבה יהיו מוכנעים לעבודת ד' וטעם תפילין של יד לזכרון זרועו הנטוי' בהוציאו אותנו ממצרים ומבואר דאות הוא מה שתמיד לנגד עיניו אבל מה שלא נראה הוא רק לזכרון לעורר זכרון דבר ולזה נתן ב' טעמים דהיינו לתפילין של ראש נתן הטעם למען תהי' תורת ד' בפיך שתכניע בזה מחשבתך לתורת ד' ולתפילין של יד שהם לאות נותן הטעם כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים

וע"פ זה יבואר מה דאיתא במדרש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה שימני כחותם על לבך אמר הקב"ה בתי אתה מבקש מה שפעמים נראה ופעמים אינו נראה הנני נותן אותך חותם על ידי שנראה תדיר עכ"ל והוא תמו' מה ענין חותם ויד ולב אצל הקב"ה ונאמר בפי' זה ע"פ מה שכתוב תהילים י"ח עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם עם נבר תתבר ועם עקש תחפל ובזה יאמר שהקב"ה נוהג עמנו כאשר אנחנו נוהגים עמו שהוא עם חסיד שעושה לפנים משורת הדין גם הוא עושה עמו כן עם גבור תמים שלא עושה יותר מה שחייב אבל זה עושה בתמימות גם הוא נותן לו שכרו בתמימות וכן עם נבר תתבר וזה דוגמת החותם כי ידוע שהצורה שנחקקה בחותם תוליד צורה בולטת כמוה בהדבר הנחתם בו וכבר אמרנו שהוראת הראש היא ההשגחה הכוונה והוראת היד היא המעשה וזה ששאלה כנסת ישראל שימני כחותם על לבך לאמר אה אני פונה במחשבתי אליך יעשה זה רושם במחשבתך שתפן אלי ברחמים בהשגחה אבל הקב"ה ברחמיו השיב לה בתי הלב לפעמים נראה פעמים אינו נראה רצה לומר פעמים תעשה מצות בלא שתדע טעמם והן יפסדו אז ממך אבל די לי שתהי' חותם על ידי שנראה תדיר שאם רק תעשה המצות גם בלא שתדע טעמם יעשו רושם על ידי להושיעך מאויביך

ואמרינן בפרק רבי עקיבא ההוא מינא דקא חזיא לרבא דקא מעיין בשמעתתא ויתבא אצבעתי' תותי כרעי' וקא מייץ בי' וקא מבען אצבעתי דמא אמר לי' עמא פחיזא דקדמיתו פומייכו לאודניכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישי' איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו אמר לי אנן דסגינן בשלמותא כתיב בן תומת ישרים תנחם אתון דסגיתון בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם עכ"ל בביאור מעשה זה יש לומר שהמין ראה לרבא איך מעיין בשמעתא כ"כ עד נבע מאצבעותיו דם וסבר שחוקר על טעם המצות וקשה לו למצוא להם טעם ואמר לו הלא אתם בעצמכם ע"י מהירות שלכם גרמתם זה שהקדמתם נעשה לנשמע ע"פ מה שאמרו רז"ל בשעה שקדמו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו והענין דיש ב' עניני שמיעה שמיעה באוזן ושמיעה בלב כדכתיב עם אשר לא תשמע לשונו שפירוש תשמע הוא הבנה ורבים כמוהו ולכן מה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וודאי אין הכוונה שמיעה באוזן כי איך יעשו המצות טרם שמעו הציווי עליהם אלא וודאי הך ונשמע הוא מן הגדר השני לשון הבנה וזהו מה ששבחם הקב"ה שנוהגין כמלאכי השרת שבתחילה עושים דברו ואחרי כן חוקרים למה ועל מה נצטוו והמין קרא זה מהירות שבתחילה צריך להבין למה יעשה ואחר כך יעשה וכן הי' לכם לנהוג למען תדעו אם אפשר לכם לקיים המצות ואם הטעם יישר בעיניכם אבל רבא השיב לו שרק מי שהוא תם בעבודת הקב"ה הוא שעובדו בשלימות שלכך נקרא הצדיק אם באותו השם שנקרא בו גם אשר לא יוכל להעמיק במחשבתו כי מי שבתחילה רוצה לידע למה יעשה כן אז תחבולת יצר הרע יתעה אותו מלבוא אל המעשה ורק מי שעובד הקב"ה מתחילה כתם שיודע שלא יבוא להשכיל ולהבין המחשבה העליונה בקיום המצות רק הוא יעבוד בתמימות אבל אתם המינים שאתם מקדימים מחשבתכם למעשה עליכם נאמר וסלף בוגדים ישדם עלילות שלכם יתעו אתכם מלבוא אל המעשה וזה פי' הפסוק הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם שיש לדקדק הכפל הטו אזניכם ושמעו וגם מה שמפסיק ביניהם בלכו אלי אבל רצה לאמר בתחילה הטו אזניכם רק תשמעון באוזן מה שאתם חייבים לעשות ולכו אלי במעשה המצות ורק אחרי שעשיתם אז שמעו דהיינו