מנחת עני נה

ומצרים טובעו בים סוף. ועל ידי שהיית לי משגב במצרים הראת לי שלא יקום נגדך שום כח שהרי מצרים הי' מסוגר ומסוגרת שלא יברח עבד משם אשר על כן נקרא כור הברזל ואע"פ כן חשפת זרוע עוזך ופדית ישראל מהם בידך החזקה ובזרועך הנטוי'

ושגם אין לי לדאוג שיגרמו חטאי שלא להגאל לעולם זה הראת לי על ידי שהיית משגב לי בעמלק דאיתא בפרקי ר' אליעזר פ' מ"ה אמרו ישראל לפני משה כתוב א' אומר זכור את יום השבת וכתוב א' אומר זכור חת אשר עשה לך עמלק היאך יתקיימו ב' זכירות יחד זה זכור וזה זכור אמר להם משה לישראל אינו דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ זה כוס וזה כוס זה כוס לשמור ולקדש חת יום השבת וזה כוס להשמיד זרעו של עמלק וכשתבואו לארץ לא תשכח עכ"ל והוא תמו' איזו יש בין ב' זכירות האלה ששאלו למשה היאך יתקיימו ב' זכירות יחד וגם מה שאמרו זה זכור וזה זכור נראה כפל לשון שהרי כבר אמרו שהם ב' זכירות ומה שהשיב משה על קושיתם אינו דומה וכו' אין לו הבנה אמנם י"ל בשנבאר הפסוקים זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים די"ל לענין מה פרט הכתוב ואתה עיף ויגע דמה לי בזה לענין זכירת שנאת עמלק וגם ולא ירא לקים אם לא מיותר לגמרי עכ"פ הי לו להקדים לאשר קרך בדרך כיון שזה הוא הגורם למעשה רשעותו ולכן נאמר שהכתוב רצה ליתן טעם למה שצוה לזכור מעשה עמלק שיקשה איך הי' יכול עמלק לעשות מלחמה בישראל זמן קצר אחר שעשה הקב"ה נסים ונפלאות לישראל להצילם מיד מצרים ולמה לא כילה הקב"ה גם עמלק כרגע אבל כבר אמרו רז"ל על מה שכתיב ויסעו מרפידים על שרפו ידיהם מדברי תורה לכך יכול עמלק להלחם עמם והיינו ע"פ מה שנאמר לעשו זקנו של עמלק והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך וזהו מה שאמר הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק וגם זכור איך יכול להלחם עמך אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהם הנכשלים בחטאים שפלטם הענן כמו שדרשו רז"ל ומה שלא הצילו כלל ישראל אותם בזכותם היינו משום דגם אתה כלל ישראל היית עיף ויגע ולא ירא אלקים עיף ויגע כדכתיב ויחנו ברפידים שרפו ידיהם ולא ירא אלקים שאמרת היש ד' בקרבנו אם אין זה הטעם שהקב"ה לא הי' יכול להושיע לך לכלות את עמלק אז וזה תזכור תמיד לא תשכח. ועפ"ז מבואר המאמר דפרקי רבי אליעזר שישראל שאלו למשה שתי קושיות האחד כתוב א' אומר זכור את יום השבת וכתוב א אומר זכור את אשר עשה עמלק ושתי הזכירות סותרים זה את זה שזכירת שבת היא לזכור שהקב"ה ברא את העולם כולו ושגאל את ישראל ממצרים כדכתיב בפ' יתרו ובפ' ואתחנן וא"כ איך מבקש שנזכור מעשה עמלק הלא אחר שכל העולם כלו בידו למה לא מכלה אותו ומבקש מישראל שימחו את זכר עמלק ולמה לא עשה לו אז לכלותו כמו שכלה את מצרים ועוד שאלו זה זכור וזה זכור שאם יצדק על מצות שבת לומר זכור שתהי' תמיד במחשבותם מפני שבזה תלוים עקרי האמונה שהקב"ה ברא העולם וגאל ישראל ממצרים איך באותו מאמר בעצמו מבקש מישראל זכירה שאינה עקרית לתועלתם וזה ששאלו זה זכור וזה זכור בתמי' על זה השיבם משה והמשיל לב' כוסות שווין באחד ניתן קונדיטון המתוק ורב הערך ובאחד ניתן החומץ השוה רק מעט וטעמו רע ועם כל זה גם הוא נשמר בכוס מפני שיש ענינים שנצרך לחומץ ולא יועיל קונדיטון וכן הענין בזכור את אשר עשה עמלק נגד זכור את יום השבת כי אם זכירת שבת היא עיקר הגדול באמונה ויערב לנפש לזכור גדולת ד' וחסדו עם ישראל גם זכירת מעשה עמלק אף שהוא מכאיב לישראל שיזכרו על ידי זה שפלותם עכ"ז הוא מועיל מאוד שתמיד יהי' נגד מחשבותם שלא יכול הקב"ה למחות זכר עמלק אם לא ייטיבו מעשיהם ושבהם הדבר תלוי ולא ברצון הקב"ה ולכן לא תשכח

אמנם במה שמסיים המאמר וכשתבואו לארץ לא תשכח רצה להעיר שניתן תקו' לישראל במה שנאמר להם והי' בהניח וגו' לא תשכח שעכ"פ יבא עת שיהיו ראויים למחות את זכר עמלק ושגם עד בוא העת ההיא יהי' ד' בעזרתם לבלתי חתם ביד עמלק הראה במה שעמד להם ברפידים אף שרפו ידיהם מהתורה ולא יראו אלקים עכ"ז כתיב ויתלוש יהושע את עמלק לפי חרב. וזה מה דמסיים המדרש הנ"ל שארנן לבקר חסדך ידעתי כי היית משגב לי בפרעה שלא כלוני תחבולותיו ובמצרים שלא אבדוני בכחם ובעמלק שגם חטאי לא מנעו ממני ישועתך

והנה חוץ ממה שהפליא ד' חסדו לישראל שהוריד להם המן מן השמים לעורר תקותם על תחיית המתים כאשר ביארנו עוד רצה בזה לעורר בלב ישראל תקו שימצאו פרנסה כשיעסקו בתורה גם שלא כדרך הטבע כמו שאמרו רז"ל שלכך נצטו' משה ליקח צנצנת המן למשמרת לדורות להראות לדורות הבאים איך יכולת ביד ד' לפרנס עוסקי בתורה גם חוץ לטבע כמו שעשה ירמי' כשהראה לישראל צנצנת המן ועל פי זה יבואר מה דאיתא במדרש פ' זו בבשר ודם המים מלמעלן והלחם מלמטן והקב"ה אינו כן אלא המים מלמטן זו הבאר שנאמר עלי באר והלחם מלמעלה שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים עכ"ל ואם נפרש דברי