מנחת עני נד

וע"פ ד' יסעו וכמו ככה יעשה איוב וכדומה ולכן אם ישיר פה מזה הלשון יהי' סתירה ע"י תיבת אז דמזה נשמע שרק אז הי' ולא יותר ואיך יאמר ישיר לדבר הוה שהולך זמן רב כן ע"כ פה הפירוש שלעת העתיד עוד ישיר משה ובני ישראל וזה מה שמפרש המדרש שתיבת אז פה אין הפירוש עתה כ"א לעת העתיד כמו אז ימלא שחוק פינו

והנה הנסים הגדולים שנעשו לישראל בעת יציאתם ממצרים שהם אבדון המצריים וירידת המן ומתן תורה כולם היו בבוקר לרמז שיתחדשו כאשר יאיר בוקר הגאולה העתידה. באבדון מצרים הי' עיקר הנס באשמורת הבוקר שהשקיף הקב"ה על מחנה מצרים והמס דכבר אמרו רז"ל פרעה אמר הבה נתחכמה לו נתחכם למושיעם לדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול ומסתמא על זה בטח פרעה שרדף לישראל אל תוך הים אכן כבר אמרו רז"ל הקב"ה אני נשבעתי שלא אביא מבול על הארץ אבל לא נשבעתי שלא תטבעו בתוך הים וזה לא הי' אפשר רק ע"י שהמס לבוא אל תוך הים ואם כן הי' עיקר הנס בבוקר שרק ע"י זה שבאו מצרים בבוקר אל תוך הים נאבדו נגד תחבולות פרעה והי' זה סימן לישראל שגם לעת גאולתם העתידה לא יקום נגדם מחשבת שונאיהם ע"ד הכתוב עוצו עצה ותופר כי עמנו אל

המן הי נראה בבוקר בשכבת הטל ויש ליתן טעם למה בא בשכבת הטל דוקא דכבר כתב הרמב"ן שהי' חילוק בין המן ובין השליו שנזונו בו ישראל שהשליו הביא הרוח מן הים כדכתיב ורוח נסע מאת ד' ויגז שלוים מן הים אבל המן הי' בריאה חדשה שירד מן השמים ולסימן שירד מן השמים ולא בא גם כן מן הארץ נראה בשכבת הטל שהטל ג"כ יורד מן השמים כדכתיב וכטל השמים מעל ולכן בבוקר נראה המן בשכבת הטל להיות סימן שלעת בוקר של תחי' יחי' ד' המתים ע"י טל של תחי' לבריאה חדשה כמו שהמן שנתלחלח בטל הי' בריאה חדשה

בעת מתן תורה נגלה הקב"ה לישראל בבוקר להיות סימן הם שגם לעתיד לעת בקר הגאולה יגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר לא אמר מדבר כ"א דבר לשון עבר לומר שעתה יכירו כל בשר שגם בשעת מתן תורה נגלה כבוד ד' ופיו דבר לישראל

וזה פירוש המדרש ואני אשיר עוזך אימתי בשעה שעמדו ישראל על הים ואמרו שירה שנאמר אז ישיר משה ומה שלא נאמר שר אלא ישיר זה מורה שגם לעתיד ישירו ישראל וזה וארנן לבוקר חסדך בשלשה בקרים שהם הצלה מיד אויב תחית המתים והגלות כבוד ד'

ומסיים המדרש שמה שבטחתי שארנן לבקר חסדך הוא כי היית משגב לי בפרעה ובמצרים ומנוס ביום צר לי בעמלק דהנה יש לחשוב שיש ג' עכובים לנסים שעתיד הקב"ה לעשות לישראל – א' מחשבת שונאינו ע"פ מה שאמר דוד באלקים אהלל דבר בד' אהלל דבר באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי בפי' הפסוקים י"ל שכבר כתב הזוהר הביאו האלשיך שמה שנאמר בראובן שיעץ להשליך יוסף לבור להצילו מידם אף שידע שיש בה נחשים ועקרבים שמהם יכול הקב"ה להצילו מה שאין כן מיד אדם שהוא בעל בחירה ועל הבחירה לא מושל הקב"ה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמנם יש להבין דא"כ יהי' האדם בלי מחסה והרי כמה פעמים ראינו שהקב"ה הציל מיד האדם אבל הענין כן דודאי אם האדם לא חייב עונש אז לא יבצר ממנו תשועת ד' להנצל דגם אם אויבו בעל בחירה מכ"מ לא יניח הקב"ה הנקי בידו אבל אם האדם ע"י מעשיו חייב עונש רק שהקב"ה בחסדו לא עונשו אכן גם לא יהי' לו מחסה להשגיח עליו ולכן אם האדם זוכה במעשיו לזכות גם ע"פ מדת דינו ל הקב"ה אז בטוח הוא להיות נסתר בצל כנפיו גם נגד בחירת האדם וזה מה שאמר דוד בד' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בין בד' שהוא שם של מדת החסד והרחמים בין באלקים שהוא שם של מדת הדין אהלל דבר והנה לא צריך להזכיר מה שיש להלל שהקב"ה משפיע חסדו לבני אדם ורק מה שיש לו להלל במדת הדין על זה אמר באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי זה יש לי להלל במדת הדין שהוא לי מחסה גם נגד בחירת בשר ודם שלא יוכל להזיק לי אם אוכל לבטוח שאזכה ע"פ מדת הדין מה שאין כן אם רק מדת החסד הוא מחסי בזה לא אנצל נגד בחירת האדם וזה מה שאמרנו שיש לדאוג שאפשר שיעכב בחירת בני אדם שלא יכול הקב"ה להאיר לנו בבקר הגאולה

ב' אולי ידאגו ישראל שחזקת שונאיהם יעכב זריחת בקריהם ולא יבטחו בד' שלו הכח והגבורה לשבור זרוע שוטניהם וגם לבטל חבלי הכשפים אף שלכך נקרא כשוף שמכחשים פמליא של מעלה כמו שאמרו רז"ל בסנהדרין פ' ז'

ג' ידאגו שמא יגרמו חטאיהם שישארו בחשכת לילה ולא יאור להם אור בקר הגאולה לזה אמר המשורר בשם ישראל יש לי לבטוח שאשיר עוזך וארנן לבקר חסדך ולא יעכבו השלשה עכובים הנזכרים אור הבקר כי היית כבר משגב לי בפרעה ובמצרים ובעמלק דהיינו ע"י שהיית משגב לי בפרעה הראת לי שאין לי לדאוג מתחבולת אויב אף שהוא בעל בחירה שהרי פרעה אמר הבה נתחכמה למושיעם של ישראל לאבדם במים ואע"פ כן נצולו ישראל