מנחת עני נג

בשמחה אחרי' כמי שרודף להשיג מה שאהבה נפשו ג' כח לסבול עול מצות שלא ליגע ולא לרבוץ תחת משאו – ד' מה שעולה על כלם השכל והמחשבה לקיים המצות לשם מי שאמר והי' העולם ולעסוק בתורתו תדיר וארבע מעלות האלה נרמזים בארבע חיות הנושאים את כסא הכבוד. הגבורה נרמזת בארי כדכתיב מה עז מארי. הקלות והמהירות נרמזות בנשר כמו שקנן דוד על שאול ויהונתן מנשרים קלו ומאריות גברו. הכח נרמז בשור כדכתיב ורב תבואות בכח השור וכמו שדרשו רז"ל על מה דכתיב משלחי רגל השור והחמור לעולם יעשה אדם עצמו כשור לסבול עול מצות. והשכל נרמז באדם כי לו לבדו חננו היוצר בדעה והשכל. והנה אם נאמר דרך משל על יוצר עולמים שיושב על כסא הענין שמצמצם שכינתו לשכון בתוך עדת עובדים אותו באהבה כדכתיב ושכנתי בתוכם. ואחרי אשר בארנו שלהשלמת עבודת ד' נצרכו מעלות שזכרנו יצדק לומר שארבע חיות המרמזים על מעלות האלה נושאות את הכסא אשר מלך עולמים שוכן עליו אם כי נראים נושאים בלבד אבל באמת הם נשואות מן הכסא כי רק בעזרת השם ישתלמו ארבע מעלות האלה בבני אדם. והנה עול המצות הי' גדול בזמן שישראל היו שרויין על אדמתם שהיו מקיימין שמיטה ויובלות טומאה וטהרה תרומות ומעשרות בכורים ועלי' לרגל קרבנות ורבים כמוהם אכן משגלו לבבל שלא קיימו מצות האלה עוד הוקל מעליהם עול מצות מאוד ואז השור במרכבה שמרמז על כח לסבול עול מצות תחת אשר הי' סנגור בזה"ב עתה נעשה קטגור שקטרג על שבעונותהם נתחייבו גלות ולא מקיימין עוד מצות האלה הצריכות כח ולכן יחזקאל כשראה על נהר כבר בבבל המרכבה התפלל שיתרחק השור מהמרכבה דאין קטגור נעשה סנגור ומה שהפכו לכרוב הוא כי כרוב הוא דמות פני נער כמו שמפרש הגמרא כרביא ובנער כל השלמות עוד לא נשלמו בפועל כי אם בכח וזה מין אחר מן כח דהיינו שיש בו האפשרי שיוציא השלמות אל הפועל כשיגדל ומרמז זה על רצון של ישראל שמתאוים לקיים המצות התלוים בארץ כשישובו לשם ועל כן התפלל יחזקאל שיחליף הקב"ה השור עם כרוב דהיינו הכח בפועל עם הכח באפשרי וברצון. ועפ"ז מבואר גם מדרש שמואל הנ"ל כי ישראל לא היו ראויין להנצל מיך מצרים טרם כלות ארבע מאות שנה כ"א ע"י קבלת והקיום התורה והמצות אשר בעבורם נצטרכו לאחוז בארבע המעלות שהזכרנו וזה המשל במלך ששבו את בנו ועבדיו מציעין לו את הקרון כדי שירדוף אחרי שונאיהם דהיינו המלאכים חשבו כי רק כאשר ישתלמו בישראל ארבע המעלות במשל הסוסים שמושכים את הקרון אז יצא המלך מלכי המלכים עליו לעזרתם אבל אמר הקב"ה אם אמתין עד שיציעו את הקרון בני אבד שאם עוד ישארו בשעבוד מצרים עד שישתלמו במעלות האלה הן אובדין מה עשה המלך נטל כרוב מתחת כסא הכבוד שהספיק לו הכח והרצון שבישראל שיהיו ראויין להגאל כמו שאמר הנביא בשמו כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני וכמו שבימי יחזקאל הספיק לו הרצון והכח הנרמזים בנער לגאלם כן במצרים הספיק לו ישראל בדמות נער לגאלם ולשכון עליהם באשר ידע שלעתיד ישתלמו בארבע מעלות הנרמזות בארבע חיות הנושאות את הכסא וזה הוא מה שאמר המדרש וירכב על כרוב ויעוף נטל הקב"ה כרוב אחד מן כסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים להציל את ישראל. במדרש רבה ואני אשיר עוזך אימתי בשעה שעמדו על הים ואומרים שירה שנאמר אז ישיר משה ומה אמר עזי וזמרת יה וארנן לבוקר חסדך אותו בוקר שהשקפת על מחנה מצרים שנאמר ויהי באשמורת הבוקר דבר אחר אותו הבוקר שהורדת לנו את המן שנאמר ובבוקר היתה שכבת הטל ד"א אותו בוקר של מתן תורה שנאמר ביום השלישי בהיות הבוקר כי היית משגב לי בפרעה ובמצרים ומנוס ביום צר לי בעמלק עכ"ל ולהבין למה פרט שלשה בוקר האלה וגם למה פרט מכל הנסים והתשועות שנעשו לישראל רק שהי' הקב"ה משגב להם בפרעה ובמצרים ובעמלק גם למה מזכיר פרעה ומצרים הלא אחד הוא נאמר שמגודל חסדי הקב"ה עמנו שלא בלבד שהוא עזרתנו בעת צרה כ"א גם מעורר ע"י תשועתו תקותנו על העתיד שיעמוד לנו בנפלאותיו ע"י הסימנים שסימנו ישועתו וזה פירש המדרש אז ישיר משה כמו דאמר אז ימלא שחוק פינו עכ"ל וכמו זר נחשב שמפרש פסוק אחד בפסוק אחר מבלי שהוסיף פירוש לשניהם ולפרש זה יש לומר דאמרו רז"ל אז שר לא נאמר אלא אז ישיר מכאן שלעתיד לבוא ישיר משה ובני ישראל וכבר כ' רש"י בחומש שממה שנאמר ישיר לשון עתיד אין ראי שגם עוד לעתיד ישירו כי ידוע שהבנוני בלשון הקדש נכתב פעם בלשון עבר ופעם בלשון עתיד אבל הכלל כי לשון עתיד בא בדבר ההוה זמן רב כמו ע"פ ד' יחנו