מנחת עני נב

איזה חוקה גדולה משל לשני מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות מי גדולה מזו אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה והולכת אחרי כך בפסח נאמר חוקת ובפרה נאמר חוקת מי גדולה הפרה שאוכלי הפסח צריכין לה שנאמר ולקחו לטמא הוי כל בן נכר לא יאכל בו עכ"ל והוא תמוה איזה יחס בין ב' פרשיות של פסח ופרה אדומה שיאמר עליהן שדומין זה לזה ומה ענין שזו גדולה מזו גם מה שמביא המדרש ראי' ממה שנאמר כל בן נכר לא יאכל בו אין לו מובן אמנם יש לפרש שלהשלמת האדם צריך ב' דברים שהם סור מרע ועשה טוב שאם יעשה כל המצות ולא ישמר מחטאים לא יועיל שהוא כטובל ושרץ בידו וכן להיפך אם ישמר מכל חטא ויהי' נקי מכל אבל גם לא יעשה המצות שהם מוטלים על איש הישראלי לא יבא בברית ועל כן סור מרע ועשה טוב זה צריך לזה והורה התורה כן שקרא שתי פרשיות חוק להורות שיהיו מחוקקים על לב ישראל באשר שהם עקריים והם חקת הפסח שבו נכנסו ישראל לקדושה בקיום המצות ובחקת פרה אדומה שהיא תורת טהרת ישראל מטומאתם כדכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' וכתיב תחטאני באזוב ואטהר הרי שעיקר בחינת פרשת פרה אדומה להורות איך יטהר מי שנטמא במת שהוא החטא הממית מטומאתו וזה פי' המדרש שלכך נאמר בשתי פרשיות חקת לומר ששתיהן דומות זו לזו ששתיהן מרמזות על השלמת האדם שהן סור מרע ועשה טוב אבל אם גם בענין זה דומות עדיין לא ידענו איזה חוקה גדולה אם סור מרע הוא עיקר יותר או עשה טוב לזה מייתי המשל משתי מטרונות שמהלכות ונכרת הגדולה מהן במה שחברתה מלו' אותה עד ביתה ובזה נכרת שפרשת חקת פרה שהיא הטהרה מטומאת חטא קדמה במעלה לעשה טוב שהרי אוכלי פסח צריכין לטהרה זו מן החטאים שנאמר כל בן נכר לא יאכל בו דהיינו מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כדדרשינן יבמות ד ע"א ומזה ידענו שעושה פסח צריך שיהי' טהור מחטאיו שלא יתנכר במעשיו לאביו שבשמים וא"כ הסור מרע נכנס תחלה קודם עשה טוב והורה זה שעזיבת החטא הוא גדול במעלה מעשיית מצות אע"פ ששניהם צריכים לאדם להיותו תמים כמו שאמר דוד יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש שהתפלל שיהי' לבו תמים בשני העקריים שנקראו חקים לעזוב הרע ולעשות הטוב למען לא יבוש כי בחסור א' מהם יבוש מלראות את פני ד'

ואם ראינו ממה שביארנו שלא זכו ישראל להגאל משעבוד מצרים טרם כלות ד מאות שנה כי אם ע"י שהטיבו מעשיהם בשני מיני חקות שעי"ז הועיל להם זכות אברהם שזיכה להם את הקץ כמו שנאמר למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו עם כל זה לא הספיק להם זכות זה מעת שעבר לבד אם לא הי' עומד להם גם זכות שיזכו בו לעתיד כאשר דרשו רז"ל ששאל משה מי אנכי וגו' וכי אוציא וגו' ששאל באיזו זכות יגאלו והשיב לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה בזכות התורה שיקבלו אני גואלם. בזה נבאר מדרש תמו שמואל כ"ב וירכב על כרוב ויעף אמר רבי אחא למה הדבר דומה למלך שבאו שונאים ושבו את בנו והיו עבדיו מציעין לו את הקרון כדי שירדוף אחריהם אמר המלך אם ממתין אני עד שיציעו את הקרון בני אבד מה עשה המלך נטל סוס אחד מן הקרון ורדף אחריהן כך נטל הקב"ה כרוב אחד מן כסא הכבוד ורכב ועשה מלחמה עם המצריים עכ"ל ואין מן הצורך להזכיר שמה שביאר המדרש במשל עצמו משל הוא כי איך נאמר שהקב"ה נטל כרוב ורכב עליו אכן יבואר ע"פ מה דאמרינן חגיגה ד' י"ג כתוב אחד אומר ודמות פניהם פני אדם ופני ארי' לימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן וגו' וכתיב וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני ארי' והרביעי פני נשר ואלא שור לא קחשיב אמר ריש לקיש יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבש"ע קטיגור יעשה סניגור מאי כרוב אמר רבי אבוה כרביא שכן בבבל קוראין לינוקא רביא עכ"ל והנה מן המאמר הזה יקשה על המדרש הנ"ל שאמר שנטל הקב"ה כרוב מכסא הכבוד הרי בכסא הכבוד לא הי' כרוב עד שהתפלל יחזקאל והפך שור לכרוב גם י"ל למה לכרוב דוקא הפך גם לא נדע מה ענין קטגור בשור ואם נפרש מפני שמזכיר מעשה עגל יש להקשות למה עד דאתא יחזקאל לא התפלל נביא על זה ומי לנו גדול ממשה שנאמר בו בכל ביתי נאמן הוא ולא התפלל להרחיק שור ממרכבה וגם ישעי' שראה המרכבה כיחזקאל כדאיתא בחגיגה שם למה לא התפלל על זה

ולהבין כל זה נעיר על ענין המרכבה כי גם אם להבין את זאת על אמתתו לא אפשר לילודי חשה כמונו עם כל זה נרגיש מעט בדוגמא מה שדומה לה כמי שלא ראה מעולם עץ רענן עם סעיפיו ויונקותיו ופריו הנחמד למראה רק צל האילן ראה ומצלו יכיר מעט ממהותו ודוגמתו אע"פ שאין לו הכרה ממראה האילן באמתחתו כן נשער בענין המרכבה ונאמר שלהשלמת האיש הישראלי בעבודת ד' נצרכים ארבע מעלות – א' גבורת הלב להתגבר על יצרו ולכבוש אותו – ב' קלות ההנעה שלא להתנהג בכבדות בעבודת הקב"ה כמי שקץ בה כ"א לרוץ ולעוף