מנחת עני נא

הי זמן שנה שלמה שמשפט המצריים י"ב חדש כדאמרינן במשנה בעדיות אבל בין יציאתם מטומאה ולכנוס לקדושה לא הי' הפסק שמיד שהפרישו מע"ז הקרבת הפסח נכנסו לקדושה שנתגלה עליהם השכינה ונקראו צבאות ד' כדכתיב בעצם היום הזה יצאו צבאות ד' מארץ מצרים ועל כן גם בארגע כוסות שנתקנו נגד ד גאולות האלה לא יהי הפסק רק בג' הראשונות אבל לא בין שלישי לרביעי וכן בארבע פרשיות המרמזים על ד' מיני גאולות כאשר ביארנו לא יפסיק רק בראשונות אבל בין שלישי שהיא פ' פרה לפ' החדש לא יפסיק וזה פי' הירושלמי שאמר וסימנך ד' כוסות

ומה שזכו ישראל לצאת מהר מזוהמת הטומאה אל שערי הקדושה העליונה לזה הועילה להם שני מיני זכיות הא' ממה שעבר והב' ממה שעתיד לבוא ממה שעבר יבואר ע"פ מדרש שיר השירים אני ישנה ולבי ער אמרה כנסת ישראל הקב"ה רשב"ע אני ישנה מן הקץ ולבי ער לגאולה אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני עכ"ל בפי' המדרש יש לומר ע"פ מה דתנן עדיות פ ב' האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש אעפ"י שנאמר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ונאמר ודור רביעי ישובו הנה עכ"ל וכבר נלאו הראשונים בפירוש משנה זה שכפי הנראה אין המשך לדברי' ולענ"ד י"ל ע"פ הכתוב קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר ולפרש מה שאמר קץ שם לחשך נעיר על מה שאמר ישעי' מ"ה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני ד' עושה כל אלה דאחרי אשר נדע כי החשך אינו רק שלילת האור לא יצדק לאמר בורא חשך כי הלא החשך אינה בריאה רק אפיסת האור שבמקום אשר לא יגיע אליו האור הוא חשך מעצמו אמנם הנביא הורנו כי לא במדת בני אדם ימדו מעשי הקב"ה שאצלו אין אפיסה כ"א הכל בהשגחה וגם החשך אשר נגזר ממנו בחכמתו אינה סוף האור כ"א בריאה חדשה ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו כיון שאמר הקב"ה ראויים המצריים ללקות בחשך מיד הסכימו כולם שנאמר ולא מרו את דברו עכ"ל כוונת המדרש למה רק במכת חשך הסכימו כולם נראה שאפשר שבשאר המכות שנלקו המצריים בהן בפועל קטרגו המקטרגים שלא ראויים ישראל ללקות המצריים עליהם כן אחרי שגם הם חטאים כמוהם אבל במכת חשך שלא הי' רק שלילת האור לזה הסכימו שראויים המצריים על מעשיהם שלא יזרח להם האור המטיב לכל אבל לא ידעו ולא הבינו כי באמת החשך שנלקו בו המצריים לא הי' אפיסת האור לבד כי אם בריאה כדכתיב וימש חשך שהי' חשך שיש בו ממש וגם לא ידעו כי החשך לא בא בשביל עונש למצרים בלבד כי אם גם לשני תועלות שהזכירו רז"ל שבימי החשך מתו הרשעים שבישראל שלא היו ראויים להגאל ושלא יאמרו מצרים הלא גם הם לקו כמונו מתו בימי החשך ועוד הי' תועלת לישראל שראו כל מה שבבתי המצרים וכשיצאו ישראל ושאלו מהמצרים כלים ואמרו להם אין בידנו אמרו להם הישראל הלא בבתיכם ראינו. ואז נתקיים שד' בורא חשך שהחשך הי' בריאה ממש וגם נתקיים קץ שם לחשך שהנה יש חילוק בין קץ ובין סוף שסוף נקרא גבול הדבר במקום כשיכלה אבל קץ נקרא כשיגיע הדבר אל תכליתו ונגמר בו ולכן הוא נרדף עם תכלית וזה פ' הכתוב קץ שם לחשך שאצל הקב"ה החשך אינו גבול האור לבד כי אם בריאה שיש לה תכלית

וע"פ זה תפורש המשנה שבכתוב בברית בין הבתרים יש סתירה שנאמר ועבדום וענו אותם ד מאות שנה ושוב נאמר ודור רביעי ישובו הנה והרי אין דור שנמשך מאה שנה ולזה מפרש שאמר הקב"ה לאברהם גזירת שעבודם הוא ארבע מאות שנה אכן אפשר שיושג תכלית הגלות כבר אחר ארבעה דורות דהיינו אם יזדככו מעונותיהם וישובו אלי אז בזכותך אגאלם שדור רביעי ישובו הנה ועפ"ז יקרא המספר ארבע מאות שנה סוף הגלות והמספר ארבע דורות קץ הגלות וזה מה שאמר המשנה האב זוכה לבן וכו' ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש פירוש שבזכות האב מקרב הקב"ה קץ הדורות וקורא מראש הדורות שיבצרו מגלות בניהם וזה מוכיח שאעפ"י שנאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה שמראה שסוף הגלות לא יהי' עד אז עכ"ז נאמר מתחלה לאברהם ודור רביעי ישובו הנה שנתבשר לו בזה שבזכותו תבוא גאולת בניו מהגלות שנגזר עליהם כבר בדור רביעי הרי קורא הדורות מראש

ובזה יפורש גם המדרש הנ"ל שגם לגאולה העתידה כבר קצב הקב"ה שתי עחות שונות כמו שדרז"ל ממה שנאמר אני ד' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה ועפ"י דברינו תקרא הגאולה בעתה סוף הגלות והגאולה אשר תחוש לבוא כאשר זכו קץ הגלות וזה מה שאמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע ע אני ישנה מן הקץ פירוש אין לי תקוה שאגאל לקץ שבזכותי אשיג תכלית הגלות קודם זמנה אבל לבי ער לגאולה שתקותי להגאל לעת אשר יעדת לגאולה אכן גם אם אני ישנה מן הגאולה שתקותי נכזבה משנה אל שנה עכ"ז לא אתיאש מן הגאולה כי בטחתי שלבו של הקב"ה ער לגאלני

וע"פ דברנו נבין גם המדרש פרשת בא זאת חוקת הפסח הד"ד יהי לבי תמים בחוקיך זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה לומר ששניהם דומים זה לזה ואי אתה יודע