מנחת עני מט

שגם במדה זו ישלוט על הטבע ועל כן עתה ראה הים השפעת מדת טובו של הקב"ה וינוס להציל את ישראל ובזה נפרש הפסוקים תהלים ס"ו לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו. דידוע מה שאמרו רז"ל כשנטבעו מצרים בים בקשו מ"ה לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה לפני מזה למדנו שלא חפץ הקב"ה שנשמח כשנעשה דין ברשעים בשליטת מדת דינו רק שנירא מלפניו ומדרך המוסר שגם בעונש אויבנו לא נשמח כמו שאמר הכתוב בנפול אויבך אל תשמח ואם תהי שמחה לא תצדק רק אם נשמח להצלחנו ונודה לד' חסדו ובזה נבין למה למה"ש לא הותר לומר שירה על הים וישראל אמרו שירה ששמחתם לא הי' רק שנצולו מיד מצרים. וזה פי' הפסוקים לכו וראו מפעלות אלקים במדת הדין אכן לא נראה זה לבקש נקמה כי אם למען נכיר כי נורא הוא במעשיו על בני אדם ולכן במכת מצרים שהשליט מדת דינו לשנות הטבע בנפלאותיו לענוש שם רק נירא אותו ולא נשמח אבל כאשר הפך ים ליבשה להצלתנו וכן בנהר יעברו ברגל כאשר עשה הנס לבקוע הירדן לישראל למען יעברו בחרבה אל ארצם שם נשמחה בו בזה הותר לנו לשמוח על מדת חסדו וטובו שהשפיע עלינו

עוד יש לומר איך נתקיים במשה ע"י עשר מכות שנתנו הקב"ה לאלקים לפרעה ליתן לו כח וממשלה על כל הבריאה במה שר יהודה הי' נותן סמנים בעשר מכות דצ"ך עד"ש באח"ב וכבר הקשו המפרשים לאיזה טעם חלק ר"י המכות בחלוקות האלה והנה בפשטות "ל דמצינו חילוק בין ג' מכות הראשונות לג' אמצעיות ובין האמצעיות להאחרונות שבמכות דם צפרדע קדם לפרעה התראה ולא במכת כנים שבאה בלי התראה שוב במכות ערוב דבר הי' התראה ולא במכת שחין ושוב במכות ברד ארבה הי' התראה ולא בחשך כאשר כבר העיר הרמב"ן. ועוד יש חילוק שבמכות דם צפרדע נאמר שעשו החרטומים כן אבל במכת כנים הודו שאצבע אלקים היא ולא יכולים לעשות כן שוב במכות ערוב דבר אף שלא נאמר שעשו החרטומים כן עכ"ז גם לא נאמר שהוכו גם הם אבל במכת שחין נאמר כי הי' השחין בחרטומים ובכל מצרים הרי שגם בזה הי' חילוק בין המכות הראשונות והאמצעיות ואולי החילוק האחד הי' הסבה להאחר כי כאשר קדמה התראה למכות עשו החרטומים מעשי כשוף לעשות כמוהו או עכ"פ לשמור את עצמם אבל כשבאה המכה בלי התראה פתאום עליהם לא ידעו להשמר והוכו גם הם ואולי למען זה עשה הקב"ה כן למען התצבהם ולהראות לפרעה כי אין ממש במעשה החרטומים

אבל ביותר י"ל מה שכוון רבי יהודה לחלוק המכות לשלש מחלוקות האלה שהעירו כבר המפרשים שמכות דצ"ך היו במטה ומכות עד"ש בלי מטה וטעם לזה י"ל אחרי שהקב"ה ה רצה להרבות אותות ומופחים במצרים נתן מקום לפרעה לטעות על שהקשה ערפו למען ישוב ויכיר כי ד' מושל על כל הבריאה ולכן השליט למשה בתחילה לעשות המכות ע"י אהרן במטה למען יחשוב פרעה בהקשות לבו שע"י המטה עשו מעשה כשוף של קסם צריך כלים כדכתיב בזקני מואב וקסמים בידם ולכן כאשר שמע מהחרטומים שהודו במכת כנים כי אצבע אלקים הוא שלח מכות עד"ש בלא מטה אכן בששה מכות האלה לא הראה לפרעה כ"א שמושל בקרב הארץ אבל כשהקשה פרעה עוד את לבו רצה להראות כחו שמושל גם למעלה מן הארץ ולכן הביא ברד מהעננים אשר ממעל לארץ והביא מכת ארבה ע"י רוח קדים להראות שמושל גם על הרוחות שמושלים על העננים ומניעים אותם ושוב הראה במכת חשך שמושל גם על השמש וירח והכוכבים שהם למעלה מהעננים והרוחות וכאשר לא פעלו כל אלה בפרעה ובמצרים הביא עליו מכות בכורות שהיתה למעלה למעלה כי היא לא נהיתה ע"י כח אחר מכחות הבריאה כ"א ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו כמו שדרש בעל הגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח אני ד' אני הוא ולא אחר

ובפירוש דרשות אלה י"ל שמלאך נקרא גם דבר נברא שאינו בעל חי כדכתיב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט הרי שגם רוחות נקראו מלאכים אבל שרפים לא נקראו רק המלאכים החיים חיי רוחנים ולכן שם שרף הוא למעלה משם מלאך אבל למעלה מזה הוא שם שליח דמלאך ושרף הוא כעבד אבל שליח הוא בענין שליחותו כמו המשלח עצמו על פי הכלל דשלוחו כעצמו וזה הי' מדרגת משה בהשתלחו להביא המכות על מצרים שנקרא אלקים כמו הקב"ה ועל זה נאמר נתתיך אלקים לפרעה. אכן עוד למעלה מזה היתה מכת בכורות שהגיע גם לאלילי מצרים שהיתה ע"י הקב"ה בעצמו וכבודו וזה מה שדרש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ולא בלבד שלא ע"י מלאך שנקרא גם רוח ואש כן אלא גם לא ע"י שרף ולא בלבד לא ע"י שרף כי אם גם לא ע"י שליח שהוא במקום המשלחו וכמות אלא עי ד' אכן הלא זה יהי' פגם כבוד לחשוב שהקב"ה