מנחת עני מה

שהוא החיבור של שמים וארץ באדם שהנשמה היא משמים והגוף מן הארץ נלקו בברד ארבה חושך שהי' בשמים ובארץ. ועל מה שחטאו נגד הקב"ה נלקו ע"י הקב"ה בעצמו ע"י ערוב דבר מכות בכורות שבאו בלי מציעות של משה ואהרן מהקב"ה. ואמנם למה השחין בא ע"י כולם יבואר ע"י מה דאיתא במדרש מכה זו באה להם ע"י הקב"ה ומשה ואהרן לפי שמשה ואהרן לקחו פיח הכבשן וזרקם משה השמימה והפכו הקב"ה לשחין ונפל על מצרים והטעם למה נעשה כן יש לפרש שבעון לשון הרע חוטאים שנים המספר והמקבל לשוה"ר ואמרו רז"ל ל המספר לשוה"ר גדול חטאו עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלוך בארץ ולזה רמז מכות השחין שנעשה ע יפיח הכבשן שלקחו אותו משה ואהרן כל אחד מלא חפניו ואהרן מסרו למשה כדכתיב וזרקו משה השמימה משה לבדו וזה כענין לשוה"ר שמשחיר לשנים ולהמקבל וזרקם משה השמימה לרמז שחטא לשוה"ר מגיע עד לשמים ואיתא במדרש שהי' האבק עילה עד כסא הכבוד וזה ע"ד שאמרו רז"ל כל המספר לשוה"ר כאילו כפר בעיקר שנאמר לשוננו אתנו מי אדון לנו והאבק הזה נעשה במצרים לשחין פורח ואיתא במדרש פורח מלמד שהי' צרעת עמו וגם זה להורות שבאה מכה זו למצרים על עון לשוה"ר דאמרו רז"ל המספר לשון הרע נלקה בצרעת ועל שהי' עון לשוה"ר מקור חטא מצרים מה שחטאו בשעבוד ישראל בשלשה כאשר ביארנו נגד גופי ישראל ונגד חייהם ונגד הקב"ה לכן באה להם מכה זו ע"י שלשה ע"י הקב"ה ומשה ואהרן

ועפ"ז יבואר מדרש רבה פרשת ויקרא טוב מלא כף נחת ממלא חפנים הבל ורעות רוח טובה דריסה אחת שדרס הקב"ה במצרים שנאמר ועברתי בארץ מצרים ומת כל בכור ממלא חפנים פיח כבשן שלא הי' בו גאולה עכ"ל והוא תמוה למה מכל המכות שנלקו מצרים לא פרט רק מכת שחין שלא הי' בה גאולה עד מכות בכורות גם בפסוק מצאנו שנוי המכה זו מחמש מכות שקדמו לה שבכולם נאמר ויחזק לב פרעה ובמכת שחין נאמר בפעם הראשון ויחזק ד' את לב פרעה אמנם ע"פ הנ"ל יש לומר כיון שבמכה זו נענש מקור חטא מצרים שהי' לשוה"ר שדברו על ישראל אשר ע"כ באה אל לבם יותר מכל הקודמים שגם החרטומים לא יכלו לעמוד מפניו הי מן הראוי שתפעל על לב פרעה לשלח את ישראל אם לא שידע הקב"ה שברצונו לא ישלח ע"כ חיזק לבו עד מכות בכורות ששמח אז הוא ועבדיו ביציאת ישראל וזה פירש המדרש שטובה היתה דריסת הקב"ה במכות בכורות ממכת שחין שלא היתה בה גאולה

ועפ"ז יבואר למה הוצרכה התורה לגאולת ישראל ממצרים דהנה ראינו מדברי המדרש שהתחלנו בו שאף ששבו ישראל תשובה שלימה מחטא ע"ז עכ"ז לא הועיל אם לא בזכות אבות באשר שגלוי לפני הקב"ה שיעשו העגל והוא ע"ד הכתוב אשמעה מה ידבר ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה פ' שאע"פ שאין הקב"ה מעניש על העתיד עם כל זה לא יחשוב לזכות אם גלוי לפניו שהזכות הפך לחובה ולכסלה וכן בזה הי' גלוי לפני הקב"ה שישראל בקרוב יכשלו בחטא לשוה"ר כדאמרינן בערכין לא נחתם גז"ד של אבותינו במדבר אלא על לשוה"ר וע"כ לא היו ישראל ראויים לעקור שורש פורה ראש ולענה של גלות מצרים שהי' לשוה"ר אם לא שהי' גלוי לפניו ג"כ שישראל יקבלו התורה שהיא מרפא לשון ועל ידה ינקו את עצמם מעון הזה ולכן הוצרכה תורה לגאולתן

ומה שהצריכו גם זכות אבות לגאולתן מלבד מה שפירש המדרש כדי להגן עליהם מחטא העגל למען תועיל להם התשובה מע"ז עוד י"ל ע"פ המכילתא כיון שאמר משה לישראל לגאלם אמרו הרי כתיב ועבדום ועינו אותם ד מאות שנה ועדיין לא עברו אמר משה כיון שחפץ הקב"ה לגאול אתכם אינו מביט בשנים ובקינים לזה נאמר קול דודי מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות עכ"ל וצריך ביאור איך תתורץ בזה הקושיא שנאמר ארבע מאות שנה ולא איש אל ויכזב אמנם מובן זה ע"פ מכילתא אחרת רבי אומר כתוב אחד אומר ארבע מאות שנה וכתוב אחר אומר ודור רביעי ישובו הנה אם יעשו תשובה אני גואלם לדורות ואם לאו לשנים עכ"ל והחילוק שבין שתי עתים האלה מבואר שאם אחר כלות ד' מאות שנה אין זה בחפץ הקב"ה כ"א על פי מידת דינו אכן אם תהי' גאולתן אחר דור רביעי זה תלוי בחפצו אם יחפוץ בהם לקבל תשובתן וזה היא תשובת משה לישראל כיון שחפץ הקב"ה לגאול אתכם אינו מביט בשנים פירש שאז יקויים בכם ודור רביעי ישובו הנה: ומה שהביא המדרש על זה הפסוק מדלג על ההרים מקבץ על הגבעות יבואר ע"פ מה דאמרינן בר"ה ד' י"א מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות. ומה שאמר על זכות אבות מדלג ועל זכות אמהות מקפץ יש לפרש שבאהלות פ' ח' תנן הדולג ממקום למקום והקופץ ממקום למקום ופירש הר"ש שם דולג הוא ברגל אחד קופץ בשתי רגליו ומזה ידענו דקופץ מורה על מהירות הליכה יותר מדולג שהקופץ בשתי רגליו ימהר בתנועתו ממקומו יותר מהדולג ברגל אחד ובסוטה פרק א' דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ויש להבין הרי כתוב ויזכור אלקים את בריתו את איו"י הרי שעל ידי זכירה זו נגאלו אבל יבואר שזכות נשים צדקניות הי שהשתדלו להיות להם בנים רבים כמבואר בסוטה שם ובזה הלכו בעקבות האמהות שרה