מנחת עני מג

שדרש המדרש אגודת איזוב על רמז החשובה מבואר בדבריו שאיזוב הוא עשב הנמוך הגדל סמוך לארץ וכן הבעל חשובה צריך להשפיל עצמו. ומה שדרש רמז על קבלת התורה מוטבלתם בדם אשר בסף ג"כ יש לפרש שהברית שכרת משה עם ישראל על קבלת התורה הי' בזריקת הדם עליהם אשר באגנות ומה שכרת הברית לקבלת התורה בדם יש ליתן טעם כי הדם הוא הנפש ואין דברי תורה מקויימין אלא מי שנותן נפשו עליהן כמו שדרז"ל מאדם כ ימות באוהל אין דברי תורה מקויימין אלא במי שממית עצמו עליהן שאין הכוונה מיתה ממש דאם מת איך יקויים התורה על ידו אבל הכוונה שחובל נקרא נטילת נשמה מפני שהממעט הדם ממעט הנפש והתורה שמתשת כח וכן הרבה מצוות שאין מקויימין רק בטורח ויגיעה השובר כח האדם נקרא אצלו נטילת נשמה וזה מה שנקרא בלשון רז"ל ממית עצמו עלי' ולכן ברית רומז על קבלת התורה. ומה שמפרש המדרש והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות על זכות אברהם יצחק ויעקב יש לפרש דאם אמנם האבות הקדושים שוו בצדקותם ובמעשיהם הטובים עכ"ז מה שנכתב בתורה מהם נראה שחלקו ביניהם העמדת שלשה העמודים שהעולם עומד עליהם שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים שביצחק לא מצאנו ממעשיו הטובים כ"א שפשט צוארו להעקידה שהיא העבודה המעולה שכלל את כל העבודות אבל שלמד תורה ושגמל חסדים לא נזכר בתורה מזה אף שבלי ספק גם שלימות האלה היו בו ונגד זה ביעקב לא נזכר רק שהי' איש תם יושב אוהלים לומד תורה בבית שם ועבר ושגדל גם בניו לתורה ולמצות אבל מעבודה ושגמל חסדים לא נזכר בו שאפילו המצבה אשר נדר לא הקים עד שהזכירו הקב"ה מפני שהכיר שעיקר מעשיו יהי' ללמוד תורה ולגדל בניו לתורה אבל באברהם אם שהי מעשיו לגמול חסדים עם כל אדם כמו שספרה התורה ממנו שהכניס אורחים והציל לוט בן אחיו בסכנת עצמו והתפלל על סדום וכדומה עכ"ז גם עבודה נזכר ממנו במה שבנה מזבחות והקריב עליו ומה שעקד בנו יצחק על גב המזבח וגם שלמד תורה נזכר ממנו דכתיב וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי הרי שלמד כל התורה וגם גדל בניו לתורה ומצות כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט וזה ענין המשל ממשקוף ושתי המזוזות שידוע שהמזוזות עומדים זה נגד זה והמשקוף רובץ על שתיהן מצד זה ומצד זה ומחברן וזה הוא ענין המשל של אברהם יצחק ויעקב יצחק הוא מזוזת העבודה ויעקב מזוזת התורה ואברהם המשקוף הנחה על שתיהן והעיקר באמצע שהוא הי' עמוד החסד ושלשתם יחד היו הפתח אשר בה נכנסה ידיעת הבורא יתברך אל העולם התחתון ולכן דורש המדרש והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות על זכות איו"י

ואמנם המדרש פרט שלשה דברים שהיו צריכים ישראל להיות ראויין לגאול שהם תשובה, תורה וזכות אבות, ויש ליתן טעם לזה דבלא תשובה פשיטא שלא היו ראויין לגאול שהיו עובדי ע"ז כמצריים ובים עוד קטרג שר מצרים מה נשתנו אילו מאילו. ומה שמדמה הבעל חשובה לאיזוב יש לפרש ע"פ מאמר התנא באבות רבי לויטס איש יבנה אומר מאוד מאוד הוה שפל רוח שתקות אנוש רמה והמפרשים נלאו לפרש מה תקוה בזה ועוד מה טעם יש להיות שפל רוח מאוד מפני שתקות אנוש רמה אבל יפורש בשנעיר על החילוק שבין תוחלת ובין תקוה שתוחלת יאמר על דבר שתארע פתאום בלתי שמשכה בעת הרבה שהוא לשון חלה שפירושו נפל ובלשון חכמים מזה הרבה כגון חל להיות שהוא כמו אירע להיות ולכך נאמר תוחלת ממושכה מחלת לב מפני שמיחל שתבוא הדבר המיוחלת מהרה ופתאום ולא תמשך בזמן הרבה אבל לא כן לשון תקוה שהוא מלשון קו הנמשך הרבה וכן נאמר את תקות חוט השני תקשור בחלון שנקרא בזה הקו תקוה. וזה הפי' של הפסוק קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד' שר"ל לא תמוש הבטחון על תשועת הקב"ה ממחשבתך אפילו רגע אחת וקוה לד' ואם תראה שתקותך רוצה להפסק חזק ואמץ לבך למען שוב קוה אל ד' בלי הפסק. והנה כל ענייני האדם בעולם הזה כגון עשירות וגבורה ונוי וחכמה ומעשים הכל יפסק בעת מותו שנעשה כאבן דומם רק עניין אחד לא יפסק ממנו והוא שם רמה שבחייו נקרא רמה כדכתיב אף כי אנוש רמה וזה נשאר גם במותו בקבר ומפני זה לדעת התנא באהלות פרק ב' כזית רמה שנולדה בבשר המת אפילו חי' כבשר המת היא חשובה כיון דאדם מחיים נקרא רמה וזה יורה לאדם שעיקר מקומו בעולם הזה הוא העפר הנמוך כדכתיב השח עד עפר שבזה דומה לרמה שמקום גידולו בארץ וזה מאמר התנא מאוד מאוד הוה שפל רוח שתשפיל עצמך בכל יכולתך עד עפר שתקות אנוש רמה דהיינו מה שנמשך ממנו מהחיים עד אחר המות הוא עניין רמה ולכן גם בחייו ישפיל עצמו כרמה. ואם דרך מוסר זה נאמר לכל אדם ביותר יהי' נגד עיני החוטא שהרים את עצמו למעול מעל באביו שבשמים בעברו על מצותו ולכן ההזאה באיזוב הנמוך והגדל סמוך לארץ ירמז לבעל תשובה איך ישפיל עצמו עד עפר. ומה שהיו ישראל צריכים תורה להגאל יבואר ע"פ דברי המדרש רבה פ' צו רבי סימון ב"ר נתן אומר שני דברים אין להם כפרה ונתנה להם התורה כפרה לשון הרע והורג נפש בשגגה לשון הרע בזגי המעיל יבוא הקול ויכפר