מנחת עני לח

שורין בצרה אני עמכם שנאמר עמו אנכי בצרה ואני גואל לעצמי עכל יאמר שגם שעכ"פ תבוא הגאולה לישראל גם אם אין להם זכות ע"י שמירת משפט ועשית צדקה קרובה הגאולה ותמהר לבוא ואם תאמרו די לנו להגאל בעתה לזה חמר אם לא למענכם עשו למעני דאני גואל לעצמי וכנגד זה מתפללים ישראל עשה למענך אם לא למעננו כמו שאמר דוד לא לנו ד' לא לנו כי לשמך תן כבוד למען נשים נגד עינינו גודל אשמתנו שבפשענו שולחה אמנו בגלות

ואחרי ראינו כמה גדול כח השלום וכמה קשה כח המחלוקת שעל ידה חרבה ירושלים ולח יבנה כ"א בברכת השלום יבואר המדרש שזה כבר הי' בראשונה בבריאת האדם המרכז שסביבו נתגלגלו הטענות אם יברא או לא שחסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואין לך מדה טובה שמצמיח השלום יותר מזו שגמילת חסדים היא בגופו ובממונו ובעשיר כדברי רז"ל אבל אמת אומר לא יברא שכולו שקר שמה שנראה שנובע ממקור אהבת חסד אין זה רק הלואה לקבל נגדו תשלום גמול וכמו שאמרו רז"ל שאין לך חסד של אמת כי אם החסד שעושים עם המת שאין לו לקוות גמול ממנו ועל זה אמר צדק עכ"ז יברא שהוא מלא צדקות וגם אם ע"י חסד לא יושג עמוד השלום יושג ע"י צדקה לא לבד מה שנותנים לעני אלא גם ע"י שעושים איש עם רעהו לפנים משורת הדין שזה יוליד אהבה ואחוה ביניהם אבל השלום השיב גם ע"י זה לא ישתדלו בני אדם להשיגני שגם אם שני בעלי דינין לפעמים יעשו צדקה זה עם זה או שיתנו צדקה לעניים הלא כל הנהגות בני אדם יהי' במריבה וקטטה דכולו קטטה אמנם הקב"ה רצה שעם כל זה יברא ע"פ טענת חסד ועל מה שהשיב אמת שכולו שקר השליך אמת ארצה פי' שאם גם ע"פ בחינת האמת כאשר יובחן בשמים שכולו אמת לא יעמוד החסד להיות מקור שלום אמר הקב"ה די לי מה שניכר לאמת בארץ שהאדם יראה לעינים ואם יחשבוהו בני אדם לאמת שאינם בוחנים הלבבות יקום החסד ויתאחד השלום אבל מלאכי השרת אמרו לפני הקב"ה למה תבזה האמת שהוא תכסים וחותם שלך לבזותו ולחשוב אמת הארץ שהוא שקר לטוב ותשלם שכרו תצמח אמת מן הארץ כמו שצומח הפרי הטוב מן הגרעין הנרקב כן תבקש מן האדם שחסד שלו גם אם יהי' בתחלה שלא לשמה יצמח שיעשה לבסוף לשמה עד שיחשב מעשיהו לאמת גם בשמים ואז צדק משמים נשקף וארץ תתן יבולה

ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו' וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא אח העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם אמר להם יוסף אם יאמין לכם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים בשעה שפירשתי מעמך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק הדה"ד וירא את העגלות ותחי רוח יעקב ויאמר ישראל רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו עכ"ל וכבר הקשו המפרשים איך אמר יוסף אם לא יאמין יתנו סימן שבפרשת עגלה ערופה הי' עוסק בשעה שפירש ממנו הלא אפשר שכבר שמעו הבנים מיעקב במשך כ"ב שנה שהתאבל על בנו דבר זה שהי' עוסק בפרשה עגלה ערופה בשעה שפירש ועוד יש לדקדק למה לא האמין יעקב לבניו עד ששמע סימן הזה והלא במילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי אף גם בצדיקים כמוהם נגד אביהם ועוד י"ל איך ע"י סימן זה ידע יעקב שיוסף עדיין עומד בצדקו אבל יבואר כל זה בשנדקדק עוד מה שאמר יוסף לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק שהוא כמו הלא שמדברים האלה נראה שלא בלבד לסימן נתן זה אלא לראי' ואיך יהי' זה לראי' נבין כשנדע שהעיקר מה שהתאבל יעקב על בנו לא הי' על אהבתו וחפצו בו לבד כ"א כדאיתא במדרש פ' וישב שהתאונן על חטאו שהוא גרם אבידתו או מיתתו על ששלחו במקום סכנה ובפרט אל אחיו אשר ידע מהם ששנאו אותו וכמו שכתבו הפוסקים שמי ששלח שליח ונהרג בדרך שהוא צריך תשובה על שנעשה גרם למיתתו וכבר פירשו הראשונים שמטעם זה העיר הקרובה אל החלל צריכה להביא עגלה ערופה לכפרה שמסתמא שחטאם גרם שנעשה הרציחה שם בשכונתם ושעל כן הזקנים אמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה לומר שלא הנחנוהו בלא לוי' ובלא מזונות כדאיתא במשנה סוטה מכלל שאם הניחוהו עליהם האשמה שגרמו מיתתו

ובזה יובן מה שהי' יעקב מקונן כשהביאו לו כתונת בנו חי' רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף דמה שאמר רעה נראה מיותר דמה לו אם רעה היא חם לא וגם י"ל הכפל טרוף טורף אכן יאמר שדאגת יעקב על בנו האהוב הי' על שני פנים או על אבדת גופו או על אבדת נשמתו שאם נהרג נאבד גופו ואם נשבה לבין האומות נאבדה נשמתו וזה שהכפיל חי' רעה אכלתהו או חי' אכלה גופו או רעה של היצר הרע אכלה נשמתו ועל כל פנים על אחד משני פנים האלה טרוף טורף יוסף והיתה זאת אכלהו כ"ב שנה שהוא גרם את זאת. ולכן כשרצו יוסף ואחיו לבשר לאביהם הבשורה הטובה לא הי' די להם לבשרו שיוסף לא מת אלא שגם עמד בצדקו ובאשר שידעו שיותר דאג על אבדת נשמתו מעל אבדת גופו הקדימו עוד יוסף חי שפירש הזוהר שעוד עומד בצדקו שצדיקים לבד נקראים חיים. אכן ידע יוסף שגם אם יאמין אביו כי הוא מושל במצרים דהוי מלתא דעבידא לאגלויי אולי