מנחת עני לה

למה כשמיאן אמר הן אדוני וגו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים והלהיב בזה תאות אשת אדוניו כאלו גם הוא חפץ בה רק שיראת העבירה מונע אותו הלא טוב הי' כשיאמר לה לא חפצתי בך ומאוסה את בעיני שיהי' לו תקו' שתסיר גם היא לבו ממנו ותשנאנו לזה משיב המדרש שלמד יוסף ממצות יבום אם לדבר מצו' ממאנין שמדרך מוסר הוא שיאמר יבמה לה לא חפצתי לקיים המצו' שצוני הקב"ה ולא יאמר לא חפצתי בך למה בדבר עבירה לא אמאן ביותר להקדים לומר שאני ממאן מפני יראת חטא מלומר מפני שלא חפצתי בך וזהו מה דמסיים המדרש וימאן ויאמר הן אדוני לומר דעל כן נתן זה הטעם למיאונו וחטאתי לאלקים לקיים בכל דרכך דעהו

אמנם כמו שקיימו הצדיקים בכל דרכיך דעהו כן נתקיים בהם והוא יישר אורחותיך כי לא בלבד שיצאו אז לשמחה כ"א גם לדורות זיכו לזרעם פרי המאורעות ההם דיש ליתן טעם מה היתה כוונת יוסף שצוה פעמים להשיב כספם אל שקם ולהעיר בזה דאגת אחיו ואם לחננם נתכוון למה לא אמר בפירוש שיתן להם הדגן בחינם וביותר קשה מה שצוה בענין הגביע להעיר חשד בעיני המצרים כאלו אחיו גנבו אותו ואף שהחשד לא הי' רק לשעתו הלא הבוז של השעה גם כן הוא כאלו שופך דמים כמ"ש רז"ל דאזיל סומקא ואתי חיורא ומה יועיל לזה שאח"כ נתוודע שלא גנבו את הגביע אבל י"ל דדבר גדול נתכוון יוסף בדברים האלה דאמרינן ברכות ד' ט' דבר נא באזני העם אמרו דר"י אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמינו משל לאדם שהי' חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אנו אותך למחר מבית האסורים ונותנים לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום עכ"ל והקשו המפרשים על מה שאמר הקב"ה שלא יאמר אותו צדיק וכי אם לא יאמר לא יקיים הקב"ה את דבריו ח"ו גם יש לדקדק מה ענין המשל מחבוש בבית האסורים ומתי הוא היום ומתי מחר. אכן יבואר שכאשר ידוע היתה גזירת בין הבתרים שיהיו ישראל בשעבוד מצרים ד' מאות שנה והקב"ה ראה בענים והוציאם אחרי רד"ו שנה ולכן כשנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הכוונה רק כשיצאו אחרי ארבע מאות שנה אכן כשיצאו אחרי רד"ו שנה לא הי' הקב"ה צריך לקיים שיצאו ברכוש גדול אם לא כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו'. כן אפשר שנחשוב שאם לא הי' הקב"ה מקיים אז דברו של רכוש גדול שיאמרו ישראל מוטב לנו להיות בשעבוד עד כלות ד' מאות שנה למען נירש רכוש גדול לזה מייתי המשל מחבוש בבית האסורים שאם אומרים לו בחר אם מחר תצא בממון הרבה או אם תצא היום בלי ממון שבוחר לצאת מיד ואינו מבקש כלום וידע הקב"ה שכן ישראל יהיו מבקשים לצאת מיד בלי רכוש גדול מלהיות בשעבוד עוד ק"ל שנה למען לצאת ברכוש גדול ולכן אמר למשה אמור לישראל רק לבל יאמר אותו צדיק שעכ"פ לא נתקיים בהן ואחר כן יצאו ברכוש גדול לכן בבקשה מכם שאלו נא ממצרים כלי כסף:

וזה מה שרצה יוסף לרמז להם בהשבת הכסף דעוד אמרינן בברכות שם וינצלו את מצרים אמר רב אמי מלמד שעשאום כמצודה שאין בה דגן ריש לקיש אמר עשאום כמצולה שאין בה דגים וצריך ביאור מה ענין המשלים ובמה פליגי רב אמי ור"ל וי"ל דהקשה הצל"ח כיון דכתיב וינצלו את מצרים מאין הי' להם ביזת הים שהיתה גדולה יותר מביזת מצרים כדאי' במדרש וי"ל דשני מיני עשירות היו במצרים עשירות של ארץ מצרים עצמו והעושר שהעשירו מכסף ארצות אחרות כדכתיב וילקט יוסף את כל הכסף וגו' והנה מצודה שזורין בה דגן הובא לשם ממקום אחר כי הדגן לא גדל במצודה אבל הדגים אשר במצולה הם במקום גידולן שנולדים שם וגדילים שם וזה מה דפליגי ר"א ור"ל דר"א אמר עשאום כמצודה שאין בה דגן שהוציאו משם כל הכסף שבא למצרים מארצות אחרות אבל עשירות של מצרים עצמה לא לקחו משם וזאת היתה ביזת הים אבל ר"ל סבירא לי' להיפך שלקחו משם רק ממון מצרים עצמה וזה שאמר שעשאום כמצולה שאין בה דגים דהיינו שלקחו משם עשירות של מצרים ומה שביזו בים היה מה שבא למצרים מארצות אחרות

וזה רצה יוסף לרמז לאחיו שיקבלו ממצרים שני פעמים כסף האחד ביציאתן מהארץ והשנית בים כשיצאו משעבודן ולכן לא נתן להם דגן חינם כי אם קיבל הכסף וצוה להחזיר להם למען לאחר כששלמו וכבר הי' כסף מצרים יוציאוהו הם משם להיות להם סימן טוב לדורות הבאים וגם בהנחת הגביע באמתחת בנימין רצה לתת להם סימן לישועת בניהם אחריהם דאמרינן בפסחים וכן במדרש בפסוק וכוס פרעה בידי ד' פעמים כתוב כוס פרעה כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכנגד זה תקנו ד כוסות לליל פסח הרי שכוס פרעה רימז על גאולת ישראל ויהודה אמר ליוסף כי כמוך כפרעה באשר שאתה שני לו אתה שו' לו ועל כן גם גביע שהוא כוס של יוסף נחשב ככוס של פרעה ולכן צו להביא הגביע באמתחת בנימין למען יוציאוהו ממצרים ויהי' להם סימן לכוס ישועות שישאו בכלות שעבודם ממצרים שהאבות סימן לבנים. בוא