מנחת עני לב

לאמור אל תחטאו בילד ר"ל הלא אם גם אמרתי אליכם השליכו אותו אל הבור לא אמרתי כן רק לאמור לכם אל תחטאו בילד כי הבור הזה יהי' לכם אות אמת כי נקי הוא מכל אשמה כילד ולכן קרא ליוסף בן שבע עשרה שנה ששנותיו היו קרובים לשנותיהם ילד אבל אתם לא שמעתם שאחרי שראיתם שלא הומת ע"י נחשים נתברר לכם שלא חטא נגדכם ולכן דמו הנה נדרש כן הי' דבר ראובן כאשר באמת הכתוב העיד עליו שכוונתו הי להשיבו אל אביו אבל לא כן הי' בעצת יהודה למכרו לישמעאלים שבזה לא הי' כוונתו להשיבו אל אביו שאם הי' יועץ לאחיו להשיבו היו שומעין לו שהוא גביר באחיו כאשר באמת חרטו על המכירה ותלאו העין ביהודה כמו שדרשו רבותינו ז"ל על וירד יהודה מאת אחיו שהורידוהו מגדולתו על זה ועל כן אעפ"י שהציל ליוסף ממיתה יחשב לו לזכות שעל ידי זה יזכה למלוכה וזה פי' המדרש אחרי ששמעו התלמידים שדרשו ר"ט והזקנים ממה שסיפר הכתוב שהגמלים נושאים מיני בשמים להודיע איך הקב"ה משגיח על הצדיקים להמציא להם הטוב והמועיל אע"פ שהטוב לא הי' רק באשר הוא שם בצרה אבל היותר טוב הי' לו אם לא הי' נמכר ולא הי' נצרך לטובה זו עם כל זה נחשב טובה לתשלום זכות של צדיק מזה שפטו התלמידים שעל פי זה בכל רעה שנצול האדם ממנה צריך להודות להקב"ה אף שאם לא בא הרעה לא הי' צריך לטובה זו ולכן שאלו השותה מים לצמאו כיצד מברך שאע"פ שהצמא עצמו רעה היא והמים שהמציא הקב"ה להשקיט הצמא אינו אלא העברת הרעה הלא על פי דרשתכם מזכות יוסף גם זה נחשב טובה שראוי' להודות עלי' ולכן ילמדנו רבינו כיצד מברך והשיב להם ר"ט יפה דנתם וכן היא הברכה בורא נפשות רבות וחסרונם וכו' כאשר בארנו שצריך להודות להקב"ה שברא הנפשות רבות עם חסרונות וברא כנגדו דברים להחיות אותם ולמלאות חסרונם: ואחרי ששמעו התלמידים תשובה זו שיפה דנו חשבו שבזה ימצאו תשובה ג"כ למה זכה יהודה למלכות באשר שהציל ליוסף ממיתה שאע"פ שהי' בידו להצילו באופן היותר טוב אם הי' יועץ לאחיו להושיבו אל אביו עכ"ז לשעתו הי' זה עצה טובה ולכן שאלו אחרי שלמדתנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד מברך ילמדנו רבינו למה זכה יהודה למלכות למען שמוע מפיו אם יפה דנו שזכה לכך על שהציל לאחיו ממיתה שהי' טובה לשעתו כמו שותה מים לצמאו ור"ט על ידי שתלו שאלה זו בתשובתו על ברכת שותה מים הבין כוונתם ולכן למען הציל אותם מטעותם לא השיב להם תיכף טעם האמת אלא אמר להם אמרו אתם והם השיבו כמו שהבין ר"ט כוונתם בשביל שהציל ליוסף ממיתה ועל זה השיב להם ר"ט לא כן הוא שזה לא נחשב ליהודה לזכות שדי' להצלה שתתכפר על המכירה כי הלא בטובה זו לא הציל את יוסף שיעץ למוכרו ולא היתה עצה זו להשיבו אל אביו ולכן יצא שכרו בהפסדו אבל אומר לכם הטעם האמת שזכה לכך כשקדש נחשון שם שמים וקפץ בתחלה לים כמו שהעיד הכתוב בצאת ישראל וגו' היתה יהודה לקדשו ולא אז במכירת יוסף

אמנם למה באמת אצל הקב"ה נחשב טובה במה שהציל האדם מהרעה שגזר עליו ולא אצל בני האדם זה יבואר על פי מה דאיתא במדרש פרשת מקץ אריב"ל בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד מכה באיזמל ומרפא ברטיי' והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא יוסף לא נמכר אלא ע"י חלום שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות ולא מלך אלא ע"י חלום שנאמר ויהי מקץ ופרעה חולם עכ"ל בביאור דברים האלה במה נתעלה מדת הקב"ה בזה על מדת בו"ד שמרפא במה שמכה י"ל על פי הכתוב באיכה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב וי"ל למה אמר הרעות לשון רבים והטוב לשון יחיד אכן יש ב' מיני טובות וב' מיני רעות הטוב שעושה האדם הוא הטוב האחד והשכר שנגזר מהקב"ה לשכרו הוא הטוב השני וכן יש ב' מיני רעות כזה הרעה שעושה האדם והעונש הבא לו על זה והנה כבר אמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכן על פי זה בין הטוב שעושה האדם ובין הרע שעושה לא יצא מפי עליון אלא בא ע"י בחירת ורצון האדם אבל שכרו הטוב על הטובה שעשה נקצב לו מהקב"ה ולכן אמר הכתוב רק הטוב לשון יחיד לא תצא מפי עליון דהיינו הטוב שעושה אכן ברעות אמר לשון רבים שלא בלבד שהרעה שעושה האדם לא נגזר עליו אלא גם העונש שמוצא לעושה רע על רעתו לא יצא מפי עליון דיש שני מיני עונשים העונש האחד והוא היותר קשה שמסיר הקב"ה השגחתו ממנו כדכתיב והסתרתי פני ממנו והי' לאכול שמוצאים אותו הפגעים רעים המתרגשות בעולם בכל עת ושאין נצול האדם ממנו אלא בהשגחת הקב"ה עליו לטובה והעונש הזה דרך שלילות ודאי לא יצא מפי עליון שהקב"ה לא דבר עליו מאומה לרעה: אכן גם העונש שבא על האדם החוטא בעוד לא נשרש בחטא שנגזר עליו מפי הקב"ה גם בזה לא יצא מפי הקב"ה רעה כאשר אמרה חנה בתפלתה ד' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל ד' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם ויש לדקדק מה לשון אף מרומם ולמה לא אמר כמו בהאחרים משפיל ומרומם אכן יש לבאר שרגילות הוא במי שרוצה להרים דבר בידו למען הרימו למעלה להרבה שבתחילה מוריד אותו למטה למען יניף אותו בכח יותר למעלה מה שנקרא בדרז"ל מכות ריש פרק ב' ירידה שהיא לצורך עלי' שנסתפקו בגמ' שם אם נידון כירידה ע כעלי'