מנחת עני כח

בדבר כלה כי אם בו וכי דבר ד' לא יקום גם אם לא נשבע ומה לי אם נשבע בדבר כלה או לא כלה אכן יבואר זה עפ"י מה שכתב הרמב"ן בפסוק בי נשבעתי נאום ד' כי יען אשר עשית את הדבר הזה גם מתחלה הבטיחו כי ירבה זרעו כככבי השמים וכעפר הארץ אבל עתה הוסיף לו יען אשר עשית את המעשה הגדול הזה שנשבע בשמו הגדול וכו ושיירש זרעו את שער אויביו והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו עכ"ל והיוצא מדברים אלו שעל ידי נסיון העקדה זכה אברהם לזרעו ההבטחה הגדולה אשר לא היתה לו עד כה כי בכל הברכות שנתברך היו על תנאי כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דיבר אליו מכלל דאם לא ישמרו דרך צדקה ומשפט לא יקויימו בהם הברכות של אברהם אבל עתה נשבע הקב"ה בו שכמו שעצמו בכבודו לא ישתנה לעולם כן לא ישתנה הברכה שנתברך אברהם בשביל זרעו: וזהו מה שהתפלל משה כשאמר הקב"ה הרף ממני ואכלם הלא בך נשבעת לא בדבר הכלה שאפשר שיכלו גם הברכות אם לא יהיו ישראל ראויים לכך כי אם בך כמו שאתה לא נשתנה כן לא ישתנו גם ברכותיך ואיך אפשר שיכלו ישראל וזה שהוכיחם הנביא הושע ידעתי שאתה ישראל בוטח בשבועת הקב"ה לאברהם שאמר לו בי נשבעתי שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו מבלי תקומה אבל בטחון זה הי' לך להשחית כי עי"ז שיחת דרכיך ומריח את פי ד' מבלי לירא תוכחתו ויעודי פורענות וזה הפירוש שחתך ישראל כי בי בעזרך תיבת בי שאמר הקב"ה לטובתך ולעזרך הי' לך למשחית תחת אשר הי' לך להודות לו חסיו

אמנם גם בעת אשר שחתו ישראל דרכם כזה לא פסקה מהם האמונה בהקב"ה כמו שאמרו רז"ל בחגיגה שגם בימי כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם אנשי אמונה ובזה יבואר מה שניבא ישעי' הנביא על מלך המשיח והי' צדק איזור מחניו והאמונה איזור חלציו ויש לדקדק הכפל והשינוי בין איזור מתניו לבין איזור חלציו דמצאנו שיאזרו המתנים למען הקל ההליכה שלא ייגע בה כמו שנאמר בישראל ביציאתם ממצרים מחניכם חגורים נעליכם ברגליכם וכן מצאנו איזור חלצים למען הוסיף גבורה להלחם כדכתיב באיוב אזור נא כגבור חלציך וזה שניבא הנביא לחקות ישראל שגם אם לא יעשו רצונו של מקום לא יאחרו פעמי משיח צדקינו לבוא ורק אם ישמרו דרכי ד' לעשות צדק ומשפט ימהר לבוא כדכתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא שצדק ומשפט מקרב הגאולה אכן גם אם לא ישמרו יקיים הקב"ה את דברו הטוב בזכות האמונה בו שלא נפסק ולא יפסוק לעולם מקרב ישראל וזה הפירוש והי' צדק ומשפט יהי' זה למלך משיח איזור מתנים למהר הליכתו וביאתו אלינו ואם לא עם כל זה תהי' האמונה איזור חלציו להגבירו על אויבי ישראל ואויבי ד' לגאלם בעתו על דרך שאמרו זכו אחישנה לא זכו בעתו. לפרשת וישלח במדרש רבה וירא אלקים אל יעקב הה"ד מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים רבי ברכי' בשם ר' לוי אמר משמקים דבר עבדו אין אנו יודעים שעצת מלאכיו ישלים אלא מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמר לו עתיד הקב"ה להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ונגלה עליו הקב"ה לקיים דבריו של מלאך ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה שיקיים דברו של נביאיו עכ"ל בפירוש המדרש מה הוקשה לו בפסוק זה יש לומר דיש להבין כיון דמלאכיו הם עבדיו איך חילק בין עבדו ובין מלאכיו ולמה עבדו בלשון יחיד ומלאכיו לשון רבים לזה מבאר שכוון הנביא על מעשה המלאך עם יעקב שהחילוק בין עבד למלאך הוא דעבד נקרא אם עובד שלא בשליחות אבל אם הולך בשליחות נקרא מלאך ולזה משה שנקרא עבד ד' נקרא מלאך בבחינות שליחותו כדכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים שקאי על משה ועל דרך זה גם הנביאים נקראים מלאכים כמה שנאמר ויהיו מתעבים במלאכי אלקים והנה המלאך שאבק עם יעקב ואחרי זה החליף שמו שלא יעקב יקרא כי אם ישראל זה לא הי' בשליחות הקב"ה שאם הקב"ה שלחו למה הוצרך להראות ליעקב עוד ולהחליף שם אבל הנביאים שבשרו לישראל דברי נחמות וטובות הם שנשלחו מהקב"ה וכזה מפרש המדרש הפסוק מקים דבר עבדו אם הקב"ה הקים דבר המלאך שאמר בגדר עבד מבלי שנשלח מהקב"ה בשליחות על זה אשר על כן בפרשה זו לא נקרא מלאך כי אם איש על אחת כמה וכמה שיקיים עצת נביאיו לא בלבד באשר שהם רבים אלא שהם גם מלאכיו שבשרו בשליחתו

אמנם איזה הצטרפות יש בנביאות המלאך כששינה שם יעקב לישראל ובין הנביאים שהתנבאו על ירושלים