מנחת עני כז

שהכח האחד שהוא הבנת התורה רק נקשר פה בארץ אבל משכנו הוא חוץ לגבול הארץ ועל כולם מרחף השגחת הקב"ה שבוחן לבבות על האמונה ועל הרצון ורואה המעשה ונותן חכמה ותבונה ובזה הקב"ה עומד על הצדיק להצדיק מה דכתיב והנה ד נצב עליו:

ובזה יבואר מה שאמר הנביא הושע ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר ובנביא העלה ד' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר הכעיס אפרים תמרורים וגו' שלכאורה הוא מחוסר הבנה מה שהקדים הנביא בדברי תוכחתו לאפרים מעשה ויברח יעקב וגו' וגם מה המשך יש לזה עם בנביא העלה ד' את ישראל ממצרים אבל י"ל דידע הנביא טענת ישראל על תוכחתו למה לא מקיימים מצות ד' שכבד עליהם עול המצות שקרא גם התורה עבדות כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים ועוד הי' להם טענה נגד יעודי הפורענות שהתנבא עליהם שיבואו לא יחזרו למוטב כי הלא יוצאי מצרים נסו להקב"ה עשר פעמים ומרו דברו ועם כל זה הי' בקרבם שוכן בתוך טומאותם לא הסיר מהם ענני כבוד ועמוד אש והמטיר להם המן יום ביומו אבל לקושיות האלו יש תרוצים כזה שידוע האומן שלוקח לו נער ללמדו אומנות טרם למד עבודתו קשה לו מאוד כאמרם כל התחלות קשות וכבד עליו האומנת באשר עוד לא ניסה בו אמנם אחרי הרגיל עצמו בהאומנת אשר למד נקל לו ולא יחשוב לו העבודה קשה יותר ממה שהיא גם להאומן עצמו וזה רמז לנו התורה ביעקב בתחלה אמר לו לבן ועבדתני חנם שהוא כמו ועבדת לי וכן אמר יעקב אעבדך שבע שנים שהוא לשון אעבוד אותך מפני שיעקב איש תם יושב אהלים מנעוריו לא הי' רגיל בעבודות שביקש לבן ממנו אכן אחרי רימה אותו לבן רצה לחנוף לו ולומר שיקל ממנו העבודה ואמר מלא שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמדי לא אמר אותי אלא עמדי דהיינו בשוה לי ואחרי הורגלת שבע שנים בעבודה לא יקשה בעיניך עוד כאשר לא יקשה גם לי אשר אעבוד בשוה לך ובזה יש תירוץ על הקושיא הראשונה דאמת כאשר יצאו ישראל ממצרים הוקשה עליהם עול המצות ביותר באשר עוד לא הורגלו בו אבל אחרי הורגלו שנים רבות במצות ומה גם הדורות הבאים אינם עוד בגדר עבדים כעבד עובד לאדונו כי אם כעבדי המלך שעובדים אותו בכבוד בהיכלו וגם על הקושיא השני' יש תירוץ על ידי זה שמי שמושך העגלה מלמטה לראש ההר כמה יגיעות צריך ליגע עד הביאו אל תכליתו ולכן אם לפעמים ייעף וייגע ויסרב יש לו התנצלות כי התמרמר רוחו ביגיעתו אבל כשהגיע העגלה לראש ההר אז אבן קטון שיושם אד האופנים יספיק להחזיקו לבל יהי' נסוג אחור ומי שדחקו למטה יענש בעונש גדול כי אין לו התנצלות על עון זה כן הענין בישראל שהיו משוקעים שתי מאות שנים בטומאות מצרים והי' להם יגיעה רבה לעלות אל מדריגת קדושת ד' שאפילו מלאך לא הי' לו כח להוציאם עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו ע"י נביאו משה הי' צריך להוציאם ולכן בארבעים שנה שהלכו במדבר גם כשנסוגו לפעמים אחור לא היו ראויים כל כך לעונש אבל אחרי שעלו בקל היו יכולים לשמור עצמם לבל יסוגו אחור ולכן כשחטאו אחרי באו לארץ בימי השופטים ובימי המלכים הביא הקב"ה עליהם כל יעודי הפורענות שהתרה בהם וזה פירוש הפסוקים כשרצה הנביא להוכיחם לבל יאמרו כבד עלינו עול המצות ולא נוכל לסבול עבדות קשה לזה הקדים ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר יאמר ראו מה שנאמר באביכם יעקב כשברח לשדה ארם בתחלה באשה ראשונה שלקח נאמר בו ויעבוד ישראל באשה אבל באשה שנית לא הי' עוד בגדר עבד כי אם בגדר שומר כמו שאמר יעקב ארעה צאנך אשמור שלא הוקשה לו עוד העבודה (ואם כי אמר ללבן עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך לא אמר לשון עבודה רק באשר שלא רצה לחלק בין אשה לאשה נגד לבן ולומר שהוקלה לו העבודה בשני) וזה יהי' גם אות לכם שרק באבותיכם שלא הורגלו עוד בעבודת ד' הי' עבודה אבל לכם נקל מאוד לשמור מצותיו ומה גם שהוא בעזריכם ונגד הטענה השנית למה לא הסיר הקב"ה ישועתו גם מיוצאי מצרים וענש אותם בהעונשים שיעדת עלינו אמר להם הושע ראו החילוק אז בנביא העלה ד' את ישראל ממצרים שקשה מאוד להם העלי' עד שהקב"ה בעצמו באמצעות נביאו משה העלה אותם ממצרים ולכן אם לפעמים לא שמעו לדברי הנביא לא היו ראויים כל כך לעונש אבל משעלו מטומאת מצרים לסוף ארבעים שנה שאמר להם משה ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום לא היו צריכים רק שמירה ע"י נביא ששלח להם לבל יסוגו אחור כמשל העגלה אחר שעלה לראש ההר שבקל נשמר לכן עתה אם הכעיס אפרים תמרורים ראויים לעונש ולא יאבה ד' סלוח להם

ועל דרך זה עוד הוכיח אותם הנביא הושע ואמר להם שחתך ישראל כי בי בעזרך והלשון קשה כי הל"ל כי אני בעזרך או כי בי עזרך אבל יפורש דכשחטאו ישראל בעגל התפלל משה זכר לאברהם ליצחק וליעקב אשר נשבעת להם בך ודרשו רז"ל במדרש לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות אלא בך שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם שנאמר בי נשבעתי נאום ד' וצריך ביאור לאיזה ענין הזכיר משה זה שהקב"ה נשבע לא