מנחת עני רעט

שעתידים לחיות לחיי עולם ולכן משה רבינו עוד חי עמנו שלכך נקבר בחוצה לארץ להביא עמו מתי ח"ל. וזה הפירוש ברוך מרחיב גד כי מה ששאלו בני גד בראש ארץ סיחון ועוג הי' אפשר לחשוב ב' דברים לגנאי. או שנתייראו מן המלחמה של עבר הירדן כמו שאמר להם משה האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה או שחמדו ארץ טוב ומרעה ואם כן לא היו ראויים לברכם על שהרחיב ד' גבולם ונתן להם שאלתם. אבל משה אמר ברוך מרחיב גד שראויים לברכה שלא מתייראים מן המלחמה כי כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד וגם אינו חמד ארץ סיחון ועוג מפני מרעה לבד כי אם וירא ראשית לו באשר שידע כי שם חלקת מחוקק ספון שמשה יהי' נקבר שם בחלקו של גד. אכן באמת למה נקבר משה בח"ל לזה קאמר ויתא ראשי עם כמו שדרשו בסוטה ספ"א להביא עמו דור המדבר אכן יקשה למה הוצרך משה דוקא לזה לכן קאמר צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל שזכות כל ישראל תלוי בו והוא נחשב להם כאב וע"כ בו תלוי גם הזכות להביא עמו דור המדבר דע"כ נקבר בח"ל. ונבאר בזה הפסוקים וימת שם משה וגו' ויקבור אותו בגי ב בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה ויבכו ב"י את משה בערבות מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה. יש לדקדק למה מנה כאן שוב ימי שנות משה אחר שמשה בעצמו כבר אמר למעלה בן ק"ך שנה אנכי. גם לא כהתה עינו ולא נס לחה אין מקומו כאן אחר שהזכיר כבר מיתתו וקבורתו דלמעלה בעודו חי' ה"ל להזכיר זה. גם מה קמ"ל ויתמו ימי בכי אבל משה ממילא משתמע אחר שאמר שבכו עליו ל' יום שאחר ששלמו תמו. גם מה דייק עד היום הזה. אמנם י"ל דעיקר ההספד והבכיי' על משה (וכן על כל צדיק היו שני בחינות לעורר שמת על עון הדור ולעורר שנאפס המגין על הדור ואמרינן בסוטה ספ"א אמר רבי חמא בן חנינא מפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור ואמר רחב"ח למה נסתתר קברו של משה מפני שגלוי לפני הקב"ה שיגלו ישראל שמא יבואו על קבורתו של משה ויתפללו ויעמוד משה ויבטל את הגזירה. הרי מוכח שקבורת משה הי' על חטא ישראל לכפר ומוכח עוד שנעלם קברו שלא יבטחו בתפלתו שיהא מגין עליהם:. והנה בדרך העולם שלא יתעוררו על מיתת זקן באמרם שמת בטבעו וכי יחי' לעולם ולפ"ז לא הי' התעוררות במיתת משה שהוא עצמו אמר ימי שנותינו בהם ע' ואם בגבורות פ' וכו' והוא חי ק"ך שנה אבל באמת זה אינו דזה שייך אם הזקנה באה אבל במשה שלא כהתה עינו ולא נס לחה לא הי' אפשר לתלות בטבע הזקנה כי אם שמת בעון הדור כדי להקבר בערבות מואב טעם עברו את הירדן לכפר על עון פעור כמו שדרשו רז"ל סוטה ספ"א ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא וכו' שנמנה עם מתי מדבר וכפר על מעשה העגל ובקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה

וכך המשך הכתובים ויקבר אותו בגי מול בית פעור הרי טעם למה שנמנה את פושעים לכפר על עון פעור ולא ידע איש קבורתו שלא יתפלל וזה לעורר הספד על שאזל המגין דאם הי' חי הי' מתפלל ולא גלו ישראל. אמנם שמא תאמר הלא מת בן ק"כ שנים וכי יחי' לעולם לזה קאמר ראה שחיים של משה לא הי' בטבע שאף שבן מאה ועשרים הי לא כהתה עינו ולא נם לחה וזה מפני שגופו הי' רוחני והי' אפשר לחיות עוד זמן רב ולא מת אלא בעון הדור ולכן ויבכו אותו בני ישראל ל' יום והנה רז"ל אמרו ג' לבכי וז' להספד והיו במשה מפני חשיבתו ימי הבכי ל' יום אבל בזה לא לא תמו רק ימי בכי אבל משה, אבל ימי אבל משה לא יתמו כל עוד שלא ידע איש את קבורתו כדי שלא יוכל להתפלל אשר על כן אמר הכתוב עד היום הזה עד שיבא ויתפלל בעדינו להוציאנו מן הגלות ולהחזיר השכינה לציון

ואיתא במדרש ילקוט ולכל היד החזקה זו מכת בכורות וכו' מנין אף בשברי לוחות נאמר כאן ואשברם לעיניכם וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל עכ"ל יש לדקדק הלשון ומנין אף בש"ל למה מסיים בזה מנין דוקא כאלו יש בזה חידוש יותר וי"ל דבזה השמיענו הטובה היותר גדולה אשר עשה משה לישראל שהצילם מאבדון ע"י שבירת הלוחות ע ע"ד דאיתא במדרש פסל לך הובא ברש"י משל למלך שסרחה עליו אשתו ובא השושבין וקרע הכתובה לומר שפנויי' היא. ולכן זהו סיום התורה באשר שזה הטובה היותר גדולה ולכן קחשיב זה בהדי האותות והמופתים שעשה לטובת ישראל: אכן אכתי י"ל מה שייך בזה ולכל היד החזקה אבל יתיושב ע"פ מה דאיתא באבות דר' נתן כשירד משה עם הלוחות תפסו בהם הזקנים וכו' וגברה ידו של משה שנאמר ולכל היד החזקה ע"ש. וא"כ אם היו ביד הזקנים לא הי אפשר לשברם אבל משה רצה לשברם כדי להציל ישראל מן הרעה אשר דבר ד' לעשות ולכן ע"י היד החזקה אשר לעיני ישראל שבר הלוחות

עוד י"ל למה סיים התורה בשבירת הלוחות שזה נותן לישראל תקו בגלות שישובו לאיתנם ע"פ מה דאיתא במדרש בשעה שהגיעו ימי משה להפטר מן העולם אמר לפני הקב"ה אחר כל היגיעה הזאת אתה אומר הן קרבו ימיך לא אמות