מנחת עני רעח

כתבתי עליך שחכם אתה ואתה רוצה לכנוס לא"י ואם כן אין אני קוברך. ויש לדקדק מה יגרע זה מחכמתו שרוצה בכך ולמה א"כ אין אני קוברך ויש לבאר דהקשה המין בסנהדרין דף ל"ט הקב"ה כי קברי' למשה במה טבל והקשו התוספ' למה לא הקשה היאך נטמא עצמו כיון דכהן הוא ותרצו דישראל נקראו בנים והמהרש"א הקשה הרי כה"ג אין מטמא לבנו ומתרץ דמשה מת מצוה הי' דלא ידע איש את קבורתו: וידוע דמת מצוה קנה מקומו ולכן אם יש לו דין מת מצוה צריך להקבר במקומו ואם אינו מת מצוה לא יקבר ע"י הקב"ה וזהו פי המדרש אחר שחכם אתה ויודע הדינים היאך תבקש כן להכנס מת לא"י שאז ע"כ אין אני קוברך. ומי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה ולכן אף שנראה שהגביר הקב"ה גזירותיו עליו הכל הי' לטובתו שבתחילה להם לכן לא תביאו בפ' חקת והי' אפשר עוד שמשה יכנס לא"י רק שלא יהי הוא המכניס אלא יהושע שוב נאמר לו בפ' ואתחנן כי לא תעבור את הירדן הזה ועדיין אפשר שישאר בחיים שוב נאמר בפ' האזינו ומות בהר ובפ' ושמה לא תעבר ע"פ דרשת רז"ל אפילו במותך והכל לטובתו כדי שיקבר ע"י הקב"ה בכבודו

עוד במדרש איש האלקים אמר ר"ל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקב"ה משה גוזר עליו ועושה. וזה י"ל ע"פ הפסוק צדיק מושל יראת אלקים שהקב"ה עושה לצדיק רצונו אבל משה עלה למדרגה גבוה עד שנתמלאו לו גם גזירותיו:

. ועפ"ז יובן המדרש תנחומא כי תשא את ראש רמז הקב"ה למשה שהוא עתיד לקרב ראשון של שבטים ואיזה זה ראובן שנאמר יחי ראובן ואל ימות וזהו כי תשא את ראש וי"ל למה רמז לו פה דוקא ולאיזה צורך רמז לו דעוד איתא במדרש פ' ויחי אמר יעקב לראובן איני מקרבך ואיני מרחקך עד שיבא משה שנאמר יצועי עלה ובמשה עלה אל האלקים וי"ל למה באמת כן ולמה נרמז בעלה דוקא. ועוד הרי קרבו יעקב שמנאו עם השבטים רק שאמר לו אל תותר בענין הבכורה ויש לפרש דהנה ראובן פגם בכבוד יעקב וזה מחל לו אביו וקרבו אבל פגם גם בכבוד השכינה שנאמר יצועי עלה לשון רבים וזה אמר יעקב אני לא אוכל למחול עד שיבא משה שנקרא איש שקים וזה שנאמר יצועי עלה ומשה עלה שמה שפגם זה ביצועי עלה ימחול אשר יעלה במעלה העליונה אל האלקים. וזהו כי תשא את ראש בני ישראל שכפרת על עון העגל ובטלת את גזרתי שאמרתי הרף ואשמידם ובטלת בתפילתך וינחם ד' על הרעה בעבור שאתה מושל עלי כמו כן תשא ראשון של שבטים. ובזה יובן ספרי וזאת הברכה הרי זה מוסיף על הברכה ראשונה ואיזו זו תפלה שנאמר תפלה למשה איש האלקים ואין אינו יודעים איזה קודם כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה ואין ברכה קודמת לתפלה עכ"ל:

בפי' זה י"ל דהנה ענין תפלה למשה הוא שהתפלל שיקבל הקב"ה התשובה וישוב וירחם ובשניהם נקרא איש אלקים שגוזר ונעשה רצונו אבל בתחלה צריך תשובה ואח"כ תחול הברכה ועל כן גם משה רבנו נשא ראשון של השבטים והתפלל עבור עמו ישראל כיון שזכותם תלוי ואח"כ ברכם להביא עליהם עי"ז ברכות עוה"ז ועוה"ב ועפ"ז נבאר הפסוק ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל. איתא במדרש קהלת ושבח אני את המתים כבר מתו אלו דור אנוש ודור המבול מן החיים אשר חיים עדנה אלו אנשי סדום ומצרים עכ"ל. והוא תמו' והמת"כ פי' שחיו אחריהם שנים הרבה וזה לענ"ד אין לו שחר כי כן יקראו דור המבול אחר דור אנוש חיים ויש לבאר דאמרינן בפ' חלק אנשי דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדים בדין אנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב אבל עומדין בדין וצריך טעם למה אנשי סדום יש להם עוד דין ועונש לעתיד ואנשי דור המבול לא. אבל י"ל דבנענשים (יחזקאל ל"ג) כתיב את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהי פירוש כי מי שנענש בחטאו אחר שכבר שמע וידע שיענש עוד נענש על העונש שאשם בעצמו כמו המאבד עצמו לדעת שצריך ליתן הדין על זה. וזה החילוק שאנשי דור המבול אף שנעשה בהם התראה מכ"מ עוד לא ראו שיעניש הקבלה. וא"כ אם לא האמינו ונענשו אין להם דין על עונשם אבל אנשי סדום שכבר ראו וידעו עונש הקב"ה במבול ואע"פ כן לא נזהרו יש להם דין על עונשם ולכן יעמדו בדין. ולפ"ז אנשי דור אנוש שנענשו ג"כ שצף ים אוקינוס שליש העולם אבל מבלי שנאמר להם כן שיבא זה לעונש עליהם דומין לאנשי דור המבול והמצריים שלהם יודע העונש דומין לאנשי סדום. ולכן אנשי דור אנוש שוים לאנשי דור המבול שלא יקומו לעתיד והמצריים דומים לאנשי סדום שיש עליהם דין לעתיד

ויובן עפ"ז המדרש ושבח אני את המתים שכבר מתו אלו אנשי דור אנוש ודור המבול שאלו נחשבים כבר מתו שלא יקומו לעתיד מן החיים אשר חיים עודנה אלו אנשי סדום ומצריים שעתידים לחיות וליתן דין שעליהם עדיין יבא העונש. ואם לפ"ז נקראו חיים עדנה אלו שעתידים לחיות לחרפה ולדראון עולם על אחת כמה וכמה יחשבו חיים אלו