מנחת עני רעו

מצות נדה כראוי ה"ל בנים בעלי הוראה אם כן שמירת נדה גורם שתפריש ממנה חלק שהוא העובר קודש לד' כמו החלה מהעיסה. והאם מלמדת אותו בתחילה דוגמת הדלקת הנר כי נר מנוה ותורה אור. וזהו שאמרה חנה אחר שקיימתי המצות בפועל ראויין לי בנים לקיימם בהם ולהדריכם באורח חיים. ומה שייחסה לג' בדקי מיתה י"ל מפני שאמרה שמא מפני זה אין אתה נותן לי בנים כדי שלא אהי' בסכנה למות בשעת לידה לכן פרטה הלא קיימתי הג' מצות שנשים מתות עליהן בשעת לידה וע"כ לא אירא

וגם האנשים יש להוכיח ובפרט בטלטול שבת בדרשת רבי יצחק שאמרנו למעלה כל שנה שלא תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה והנה התוס' כתבו בשם בה"ג לאו דמיקלע בשבתא אלא דמתיליד אונסא עכ"ל אבל בודאי דזה לא מיירי רק במי ששומר שבת בכל אופניו ובפרט בטלטול דלמי שומר איסור הוצאה הלא עבורו גם לא חל טעם הגזירה ואם כן הוי סתירה וצריך לירא שאחרי שלא תוקעין לו בתחילת השנה מריעין לו בסופו וגם על זה נאמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני:

ואיתא במדרש (שבארנו באופן אחר בפ' וילך) יצא קין שמח א"ל אדה"ר מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון לטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד לזמר מזמור שיר ליום השבת. וי"ל איך שייך מזמור שיר ליוה"ש לכאן ועוד מה לשון כך היא כחה של תשובה דמשמע דידע כבר ענין התשובה אבל לא ידע מדת כחה ויש לומר דאמרינן בפ' כל כתבי כ המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו ומזה נראה דשכר שבת גדול כ"כ דהנה ענין תשובה הוא דבחסד הקב"ה עושהו ברי' חדשה דע"פ הדין נפש החוטאת היא תמות דע"כ לא מועיל תשובה להנצל מדין ב"ד של מטה דמלקות ומיתה אכן איך אפשר להתחדש ברי' אחרת י"ל דאמרו רז"ל דשבת הוא מעין העוה"ב והוא כנגד אלף השביעי ולכן צריך לשבות אפילו מהרהור וכל מחשבתו לא תהי' רק בתורה ובמצו' וגם אכילה ושתי' לא יהיו לתענוג העה"ז רק לתענוג של מצו' ועי"ז הוא חי אחר ימי המעשה חיי העוה"ב ונחשב לו כאלו הלך מהעוה"ז ושב לעוה"ב וכשיבואו ימי המעשה אז הוא מן הדין ברי' חדשה. וזהו פי' כל השומר שבת כהלכתו דייקא פ' בכל עניניו שיהי מעין העוה"ב שעי"ז נתחלף ונשתנה כ"כ שמוחלין לו:

והנה אדם כבר ידע ענין התשובה שהוא אחד משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם אבל חשב שאי אפשר לעשות תשובה רק אחר ששב לעוה"ב אז נברא ברי' חדשה ועי"ז יש תיקון לנשמתו אבל כששמע מקין שכבר בעוה"ז נתקבל תשובתו אז חשב שאפשר שהי' זה ע"י שביתת שבת שנחשב כעוה"ב לכן זמר מזמור שיר ליום השבת:

ועל כן לא יקל האדם גם באיסור שבת הנראה בעיניו להיתר ובפרט באיסורים החמורים כדי שיקיים שבת שלמה בכל עניני' מעין העוה"ב ויתחדש כנשר נעוריו לטהרו מכל עונותיו. וביוהכ"פ אנחנו מצווים על חמשה ענויים אכילה שתיי'. רחיצה סיכה. תשמיש. נעילת הסנדל. כי בני אדם חוטאים ע"י ששה דברים ע"י תאוה. ע"י מינות. ע"י שמקנא להיות עשיר כחוטאים ולכן נושא ונותן בשבת או נכשל בריבית וכדומה. ע"י חברים רעים. ע"י גניבת דעת הבריות. ע"י גאו'. ולכן מצווים להעביר ביוה"כ ע"י חשובה הכל עד קצה האחרון להחשיך מן ההיתר דוגמת האיסור נגד התאו' הוא איסור אכילה שנקראה תאו' כמו התאוו תאו וגו' מי יאכילנו בשר:

נגד מינות יש איסור שתיי' שהתורה נמשלה לכל מיני משקה למים ליין לחלב לדבש לשמן כמו לכו למים. ושתו ביין מסכתי. דבש וחלב תחת לשונך. שמן תורק שמך. ודוגמת זה נקרא מינות מים הרעים וא"כ ה"ה לענין שאר מיני משקים:

נגד קנאה הוא סיכה דבקנאה אה נאמר וכרקב בעצמותיו וכן בסיכה וכשמן בעצמותיו וכמו סיכה באה לאדם מבלי שבו כן קנאה באה מבלי שרצה:

נגד חברים רעים נאסר תשמיש שהוא דבוק היותר ע"ש יש אוהב דבק מאח:

נגד גניבת דעת נאסר רחיצה שהיא ג"כ כמו רחיצה אם מעביר הכתמים מבחוץ ובקרבו ישים ארבו:

נגד גאו' נאסר נעילת הסנדל שמשפיל עצמו ונעשה קטן יותר וגם יש טעם לנעילת הסנדל שיקרב עצמו לארץ כמו של נעלך גבי משה ויהושע ולזה יזכור יום מיתה וזה נגד גאו כמו שאמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה

ולכן נחזיק בתשובה ותפלה וצדקה שהם צום קול ממון וכל אחד מספרו קל"ו וג' פעמים קל"ו הוא ת"ח כמספר זאת ובזה יקויים בנו בזאת יבא אהרן אל הקדש אם נחזיק בזאת אז יבא אהרן אל הקדש. אבל מי שאין מחזיק תשובה תפלה צדקה יחד לא ידע להשיב ביום הדין כי אם שואלין לאחד למה אין אתה מתפלל בצבור כאבותיד הוא ישיב רב המסחור אשר לי לא יספיק לי זמן לזה: שוב יבא אחר אליו לבקש ממנו צדקה ישיב העתים רעים אין מם מסחור ואין בידי ליתן צדקה. שוב שואלין לאחד למה אין אתה מתענה עכ"פ הארבע תעניתים הוא משיב העולם נעשה חלוש ואין סובל עינוי התעניתים שוב יבא אחד לבקש מתנה לעני הגון ישיב דברי קשות הלא האיש בתקפו ובכחו יעבוד ויחי' מיגיע כפיו ומה גדולה הסתירה בזה ש הוא חלוש