מנחת עני רעה

כראוי אהבת וכבוד אשתו ובחמתו קם והכה אותה מכות אכזריות עד אשר נשארו סימני אכזריותו בחוץ לעין כל:

ובכל זאת האשה הלכה עמו אל הבית דין להמליץ בעדו לפני המלך. אכן אך פתחה פי' לדבר והמלך בראותו צרבת המכה על פני שאלה מה זה ועל מה זה ותתחלחל האשה וענתה כך וכך כדי לבקש אמתלה לאישה ולא הצליח בידה ויען אחד מן העומדים שם ויאמר הלא הם הסימנים ממכות אישה האכזרי. ויחמה המלך מאוד וידבר אל האשה לאיש אשר אלה לו נעשית סניגור הלא רק לקטיגור תוכל להגיש לפנינו ומשפט השופטים יצא להרשיע את השר ולהענישו:

– ובזה יתבאר איך ר"ה שחל בשבת פעמים שהוא לטובתינו ופעמים שהוא סימן לרעה ח"ו כי ישראל שחטאו כל השנה בעלות קול השופר ביום הדין מצפים שבתקיעתינו יעורבב השטן וזכות התקיעות יהיו לסניגור. וכל זה כשחל ר"ה אבל כשחל בשבת איך ימצא לנו זכות להצדיקנו ביום הדין אכן לזה בא השבת שהיא בת זוגה לישראל כמה דאמרו רז"ל ל בב"ר (פ' י"א) להיות סניגור בעדינו לפני ממ"ה והשבת יוצאת ובאה לפני כסא כבודו כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ובזכות שישראל משמרים השבת כראוי הקב"ה מוחל עונותיהם. אבל כל זה דוקא כל זמן שישראל מקיימין את השבת אבל כשאין משמרים את בת זוגם כראוי ואדרבא מחללין את כבודה ברבים (בפרהסיא) איך תעשה השבת סניגור להצדיק משפטינו הלא תעשה קטיגור:

ועל כן כשרז"ל אסרו לתקוע בשבת הוי כדי להרחיק מחילול שבת משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר אבל מי שמחלל השנה את השבת בטלטול הלא אז לא לבד שלא נעשה סניגור לפנינו אלא אחרי שלא אירעבב שטן שוב צריכים לדאוג לדברי רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה. ולכן בפרט בשנים כאלו שר"ה חל בשבת נתאמץ בתשובה בלי הפסק כי המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו בל נשאל ומי יודע אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא וכבר אמרינן בר"ה דף ט"ז כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה. וכן משה רבינו אחרי שכלה לכתוב הס"ת ונתנה אל הכהנים בני לוי צו לפני מותו לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה וכו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת:

ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת:

ויש לדקדק למה כפל עוד ובניהם הרי הוא בכלל והטף וי"ל דאמרינן אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע אבל הבנים צריך להתחנך ליראה את ד' כדי שיקיימו המצות אם יגדלו אבל לפ"ז למה הקדים למען ישמעו אחר שהקדים שהבנים באים כדי לעשות בתורת חנוך ויש לפרש דאמרינן בחגיג' דף ג' ת"ר מעש' בריב"ב ור"א בן חסמא שהלכו להקביל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם זה חידוש בביהמ"ד היום וגו' שבת של מי היתה שבת של ראב"ע היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפ' הקהל ומה דרש בה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד ונשים באים לשמוע טף למה באים כדי להקביל שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני ע"כ. וק' למה שמח מאוד בדרשה זו ובפרט לאותן גרסאות שגורסין היתה לי בידכם ויש לבאר דכפי שמבואר בברכות דף כ"ח ר יהושע הי' גורם שנתמנה ראב"ע ולכן נעשה גם לר"י שכר ממה שדרש ראב"ע בטוב ולזה שמח ואמר מרגלית טובה שא שאנכי הייתי הגורם שהיא בידכם בקשתם לאבדה ממני. ולכן גדול ג"כ שכר הנשים שמביאים ביניהם לתורה וליראה ועל כן הקדים נשים ונותן טעם ובניהם ג"כ יש ישמעו בתחילה מאמותיהן ואחר כך ילמדו מאביהן אופן קיום המצות

ונפתח בתוכחת הנשים למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני ומי יתן לי שומע לי ובפרט במצות שנתקדשו בהם לבד כמו שער הראש ומק' ואקרא בגרון שמאריך אבל אינו חזק אל אחשוך כשופר שחזק אבל אינו מאריך ארים קולי להגד לעמי פשעם ולבית יעקב (כה תאמר לבית יעקב ואמר המדרש בית יעקב אלו הנשים) חטאתם. ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלקיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלקים יחפצון ולמה לא אדבר תוכחה אחרי שרגילים לחפוץ דבר ד' ומשל לרועה שמחניף לשה השבורה והחלאה ואינו מוצא לה מזור ותרופה ומה יועילו להצאן כל אלה אם לא יחבשם ויחזקם: וחנה בעת מרת נפשה ובשפכה לבה בתפילה לפני ד' בשלה אמרה אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים וכו' ודרשינן בברכות פ"ה אמר ר"א שלש אמתות הללו למה אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע שלש בדקי מיתה בראת באשה נדה חלה הדלקה כלום עברתי על אחד מהן. והא דמיחם דרשה זו לאמתך י"ל דבג' מצות האשה נוהגת כאמה נדה אשתך כגפן פורי' בי בירכתי ביתך וארז"ל אימתי האשה כגפן פורי' כשהיא צנועה בירכתי הבית ואז היא כשפחה אבל בכל עת נקראה עקרת הבית. גלגול עסה הוא מעשה שפחה וכן הדלקת הנר. אכן אחרי שהאשה עשתה כל אלה לכבוד הקב"ה היא אמה של הקב"ה ולכן אמרה חנה אמתך: ומה שפרטה ג' מצות אלו דוקא יש לבאר דאמרינן המקיימת