מנחת עני רעד

ור"ע ג"כ עשה זה שהתפלל בשני מדות אבינו מלכנו וביאר אבינו אתה נגד אב ואין לנו מלך אלא אתה נגד מלך. ואחר שהקדים זה אמר ודאי חטאנו לפניך ולכן ממנ"פ או אבינו אתה דחס עלינו כרחם אב או אם מלכנו אתה ואנו עבדיך עשה עמנו למען שמך שאתה נקרא חנון ולכן נענה. וזהו שאמר לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו שר' עקיבא בתפילתו אבינו מלכנו לצדיקים ולבינונים העביר ישראל לפני כל מדותיו של הקב"ה בלשון אעביר כל טובי על פניך: ולזה ישתדל האדם לעורר בתפילתו רחמים לפני הקב"ה וידרשוהו בהמצאו וע"י שיציל עצמו מעיון תפילה יהי קרוב בעת שיקראוהו

אבל לא יחשוב האדם כשעברו ר"ה ויהכ"פ כבר נגזר הכל וא"צ להתפלל עוד בכוונה ע"פ שיש לפרש הפסוק ירא את ד' בני ומלך עם שינים אל תתערב דרבים חושבים דהחילוק ימים נוראים לכל השנה דבזה יש לירא הקב"ה יותר כיון דהקב"ה הוא מלך כמו שאומרים המלך הקדוש תחת האל דהוא שופט אז את בני אדם. ואין הדבר כן דבזה אינו ירא הקב"ה רק ירא את העונש שיודע שעתה נשפט אבל היראה היא תמידית ולא תשתנה וזהו דקאמר ירא את ד' בני ומלך פי' בכל השנה תירא אותו כמו בשעה שנקרא מלך ועם שונים שמשנים ביראה אל תתערב

אכן למה הכתוב ירא את ד' בני ומלך השו' המלך להקב"ה יובן עוד ע"פ מה דאמרינן ברכות פ"ט וא"ר יהודה ג' צריכים רחמים מלך טוב ושנה טובה וחלום טוב, מלך טוב שנאמר פלגי מים לב מלכים, שנה טובה שנאמר תמיד עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, חלום טוב שנאמר ותחלימני ותחייני. רש"י פי' צריכים להתפלל שיבואו שהם בידו של הקב"ה והמהרש"א תימה הרי הכל ביד הקב"ה ולכן פי' שצריכים רחמים מתחילת השנה וגם זה ק' דהכל צריכים רחמים מתחלת השנה כדאמרינן ועל המדינות בו יאמר:

. אבל יש לבאר אפכא מדברי מהרש"א דאדרבא ודאי כל גזירות האדם נגזרו טרם בואם ובפרט בר"ה ואז בקל לא ישתנו אבל בשלשה אלו אין גזרה כלל בהחלט דבכל עת אפשר להשתנות ולכן אין די להתפלל בתחילה על מלך טוב לא בכל עת צריך תפלה דבין יהיה טוב בין יהי' רע בכל עת לבו בידו של הקב"ה. וכן בחלום דקאמרינן חלום דלא פשרא כאגרתא דלא איקריא דהרי לכן מתפללין אם צריכים רפואה רפאם וזה מרומז אף אם חלם ותחלימני אכן בזה עדיין לא נגזרה הגזרה אלא אח"כ ותחייני על ידי גזירתך. וכן השנה כדדרשינן בר"ה פ"א תמיד עיני ד' שקיך בה וג' עתים לטובה עתים לרעה פירש"י פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה לטובה היא להקל עלי' מן הפורעניות הנגזר עלי' בראש השנה ופעמים שהוא לרעה לפחות מן הטובה שפסקו לה. אמנם בשנה טובה יש לחקור אם ר"ה בשבת אם זה סימן טוב ובזה מצאנו ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר הי' ר"ה בשבת דשני שנים שנחרב ביהמ"ק הי' ר"ה בשבת כמו דאיתא בירושלמי פ"ד דתענית יום שחרב ראשון ר"ח אב הי' ואחד בשבת הי' ובית שני נחרב בט"ב ג"כ בא' בשבת ושניהם מוצאי שביעית היו כדאיתא בבבלי. ולפ"ז בבית ראשון ר"ח אב א'. תמוז ו ז'. סיון ה'. אייר ג' ד' ניסן ב'. אדר ז' א'. שבע ו. טבת ד' ה'. כסליו ג'. מר חשון א' ב'. תשרי ז. וכן בבית שני שנחרב בט' באב יום א' הי' ר"ח אב ז'. ולפי חשבון זה הי' ר"ה ו' אכן זה אי אפשר כדאמרינן ר"ה דף ך' דא"כ יוהכ"פ חל לאחר השבת וע"כ עשו שני חסרים שיהיה ר"ה יום א' (ועבור השנה ע"כ לא נוכל לאוקמא דבמוצאי שביעית אין מעברין השנה). בשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עון העגל היו בשנה שחל ר"ה בשבת וכן הקמת המשכן (דביום ה' יצאו ישראל ממצרים כדדרשינן בשבת פ' ט) כדכתבו התוספ' במרובה דף פ"ב ע"ש. וכן שנה שנכנסו לארץ הי' ג"כ בשבת שמשה מת בשבת ז' אדר א"כ ר"ח אדר יום א' בשבת (ועיין תוס' מנחות דף ל' וכן הרא"ש בפ' ערבי פסחים). ויובן זה במשל -- שר אחד בעבודת המלך חטא והמלך קצף עליו עד מאוד וצו' להשופטים לדונו כפי שורת הדין וילך השר לבקש לו מליצים היותר טובים שיעמדו לו בשעת דינו אבל המליצים שמטו להם אחד אחד ולא נשאר איש שרצה לקבל עליו המשרה הזאת באמרם כי אין לו התנצלות ואחת דתו להענש. והשר בראותו כי אין איש עומד לו בשעת דחקו ויצר לו מאוד ויגד לאשתו את כל הדברים האלה. ותנחמהו אשתו ותאמר אליו למה פניך נופלים ומה לך פנות אל המליצים הלא אנכי יוצא ובא בחצר בית המלך הפנימית וגם שם לי אוהבת קשורה בנפשי שתעמוד בעת צרתי השקט ושמע אנכי אדבר לך אל המלך ואל השופטים:

ויהי כן כאשר אמרה וכשהגיע יום הדין ותעמד האשה למליצה טובה בצד אישה ומשפט השר נחרץ לזכותו:

– ואך ימים מועטים עברו והנה גם שר אחר בעבודת המלך חטא כחטא שר הראשון וגם אותו צו' המלך להתיצב לפני השופטים שיעבור עליו המשפט ויאמרו לו אוהביו לך נא ובקש לך איש שימליץ בעדך לפני השופטים. והשר בזכרו כי זה זמן קצר אשר גם חבירו צדק בדין צחק להם והשיב הלא גם לאשתי מכירים רבים בחצר בית המלך גם היא תדבר טוב עלי אל המלך והשופטים וגם אני אצא נקי. אמנם השר האחרון הזה הי איש זעף וקצף ולא שמר