מנחת עני רעג

כאלו נבנה ביהמ"ק שורה אחר שורה ואמר נסתכלתי ומניי השורות ולא מצאתים עדיין מושלם ולכן לא רציתי לכוון ולהתפלל על הנין הבית וזה שאמר הכתוב השבעתי אתכם וכו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שאין הגאולה באה עד שנתמלאו כל התנאים כדי שתהי' שלמה מכל צדדי'. ואעפ"כ אנו מצווין להתפלל בכל יום על משיח ועל הגלות ועל בנין ביהמ"ק שיגיע העת שיחפץ. וכן אמר רבי מנא מחזיק אני טובה לראשי פי' שכלי שכך הי' רגיל להודות להקב"ה על כל המאורעות אם טוב אם רע עד כשהי' מגיע למודים כבר הי' מורגל לכרוע מעצמו כן הי' נעשה לו טבע להודות להקב"ה מבלי לחשוב ולחקור אם המאורע ראוי להודאה כמו שאמרינן שחייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. אכן גם לכוונה פשוטה זו שית שיתפלל תחנוניו בכוונת הדברים יש לכל אדם יתרון בפרט בימים אלו ע"פ הפסוק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו שזה פעולת התפילה שלא די שיעזוב מעשיו לבד באילו ימים אלא ישנה דרכו וע"כ אמר דרכו ואם המחשבה לטובה בכל זאת אף המחשבה ישנה עוד למדרגה יותר גבו: ובזה יובן מה דאיתא תענית פ"ג מעשה בר"א שירד לפני התיבה אמר כ"ד ברכות ולא נענה ירד ר' עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אבינו אתה אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו חטאנו לפניך אבינו מלכנו רחם עלינו אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך ומיד נענה כסבורין העם שזה גדול מזה יצאתה ב"ק ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו ויש לדקדק דא"כ הרי ר"ע באמת גדול ועוד וכי ס"ד שר"א הגדול לא עבר על מדותיו ועוד דלמא התפילה דאבינו מלכנו הועיל יותר וגם באמת למה אמר ר"ע תפילות אלו דוקא ובסדר הזה דוקא. ויש לבאר ע"פ מה דמתפללין היום הרת עולם וכו' אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו. פי' ע"פ הפסוק (תהלים ק"ג) כרחם אב על בנים רחם ד' על יראיו כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו אנוש כחציר ימיו כציץ השרה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. והנה מה שנתן טעם שרחם ד' כי הוא ידע היצר י"ל בפשטות ע"פ המדרש כשרצה הקב"ה לברוא אדם אמרו מ"ה מה אדם כי תזכרנו א"ל הקב"ה חכמה יתירה יש באדם מכם כשבראו א"ל מה שמך א"ל אדם א"ל ראו כי חכמה יתירה יש בו עכ"ל ויש לפרש מה חכמה יתירה יש בזה שקרא עצמו אדם י"ל מפני שהמלאכים קראו לאדם אנוש ובן אדם ואעפ"כ בזו אותו נגדם שאמרו ותחסרהו מעט מאלקים אמר הקב"ה ראו חכמתו שהשפיל עצמו עוד יותר שקרא עצמו אדם שהוא אדמה ממש וזה מועיל לו שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וזה פי' כרחם אב וכו' כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו פי' שהוא ידע מה שבמחשבותינו כי זוכרים שאנחנו עפר ולכן מרחם עלינו כאב על בנים

אבל י"ל עוד שלכאורה יש חילוק בין בן לעבד שהבן אוהב לאביו והעבד מייראו וכנגד זה האב מרחם על בנו האוהבו והאדון אינו מרחם אבל חונן מתנת חנם לפעמים לעבדו וא"כ הוי בזה סתירה שיהי' הקב"ה לנו לאב ואעפ"כ אנחנו לבד יראים ולא אוהבים לזה מבחר כי הוא ידע יצרנו דלא מפני שאין לנו אהבה נקראים יראים אלא פני שאנו יודעים שעפר אנחנו שאנחנו עלולים למיתה על כן בכל עת אנו דואגים: אכן לפ"ז באמת אין בזה אהבה מאת הקב"ה לנו וא"כ היאך נקרא כרחם אב על בנים לזה מבאר אנוש כחציר ימיו וכו דיש חילוק בין חציר לציץ דחצר כשנקצר ויבש כבר בא עד תכליתו ואין לו תקו' עוד אבל ציץ כשנובל אזי יקום הפרי תחתיו ותגמול בה, ואם כי כפי אשר תציץ הציץ כן תגדל הפרי אם גדול ואם קטן אם רב ואם מעט עם כל זה אין לציץ עיקר רק היא תחילת גידול הפרי ולא יעצב איש כשחבול ואדרבא ישמח בשידע שנקרב לגדול

ותנובת הפרי כן חיי האדם בעוה"ז אף שהוא נחמד ונעים לעין כמו הציץ מכ"מ אין חיים זה עיקר רק הוא שורש ותחילת חיים נצחיים. וזהו דקאמר אנוש כחציר ימיו מה שנראה שימיו כמו חציר לבד באמת אינו כן אלא כציץ השדה כן יציץ וכן מה שנראה כי רוח עברה בו ואיננו כאלו נאבד לגמרי אינו כן רק ולא יכירנו עוד מקומו שבמקומו לבד בעוה"ז אינו ניכר עוד שילך למקום אחר טוב מזה כי חסד ד' מעולם ועד עולם ילו' לאדם גם בעברו מן העולם לעוה"ב וגם בעוה"ז עוד ישלם הצדקה לבני בנים כשהאבות כבר בארץ החיים

וזהו אם כבנים אם כעבדים רחמנו כרחם על פי הפסוק ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם דאם יאמר הבן לאביו אדוני חנני יקצוף האב וכי אין בך אהבה שקראתני אדון ואינך מבקש אהבה ממני וכשכ' אפכא כשהעבד יקרא לאדון אב ומבקש ממנו אהבה וכיון דישראל צדיקים נקראים בנים ובינונים נקראו עבדים לזה אמר הקב"ה אני אעביר כל טובי על פניך דהיינו כל מדותי וקראתי בשם ד' שהם י"ג מדות ואז אתן לכל אחד חלקו וחנותי את אשר אחון לבינונים ורחמתי את אשר ארחם לצדיקים.