מנחת עני רעב

עמכם דברים ושובו אל ד': תזל כטל אמרתי פי' מה שאני אומר דברים רכים לזה אין צריך השתדלות לשמוע כי הם כטל שהכל שמחים בו ויהיו ערבים לשמוע אכן יהיו עוד כשעירים עלי דשא וכו' דכשעירים יש לו שני פירושים לפי' הראשון הוא דק כשערה ולפי' האחר הוא כמו סערה ולשני הפי יש לפרש דדשא שהוא תחילת הצמיחה נרמז לקטנים וכעין שבארנו לעיל ולהם יהי' לימוד התורה בנחת כשערה אבל לגדולים יהיו כרביבים: ולפי' השני י"ל דתגבורת הגשם לבוא תוך הארץ הוא ע"י ב' דברים או ע"י שירד בזעף ובסערה או שירד טפים עבות. וזהו הענין דכשכבר גדל להיות כעשב אז מאהבת התרוממות וידיעת מעלתה התורה תכנס באדם וזהו כרביבים עלי עשב אבל בתחילת הצמיחה לא תכנס התורה אלא מחמת יראת עונש דהיינו בזעף וסערה וזה אין לקחי אלא ד"ת

ובעבור שרוב העולם שאינם מתפעלים רק מיראה לכן עשרת הימים מסוגלים לתשובה ולזה אדבר קשות לכם התקוששו וקושו כי קרוב יום ד' גדול ונורא: וזהו פי הפסיקתא אמר ר' נהוראי מפני מה נתנה קורת רוח לישראל בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ מפני עשרה נסיונות שנסה הקב"ה לאברהם אבינו ובשכר שנצטער במעל סדום מחמשים ער עשרה ר"א אומר בשביל חבתו של יעקב אבינו שהפריש מעשר מכל שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ"ל וטעם למה צריך ג' טעמים יש לבאר דתשובה תפילה צדקה מעבירין את רוע הגזירה שהם קנין האדם גופו נשמתו ממונו והם נכללים בואהבת וכו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ותשובה היינו צום זה הי' ענין עשר נסיונות שנצטער גופו. תפילה היא בלב נשמתו זה הי צדקתו בסדום שהתפלל להציל את יושבי'. צדקה זה ממון הי' אצל יעקב שהפריש מעשר להקב"ה ולכן נתן טעם למה עשרה ימים מסוגלים לכל אלו להעביר רוע הגזירה. ונבאר גודל מעלת התפילה בהקדם מה שאמרנו בפ' וילך בפי' המדרש שה"ש כחוט השני שפתותיך אמר הקב"ה רחישת שפתיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית ושעיר המשתלח ובארנו שמלבד ששעיר משתלח מכפר על כל העבירות עוד הי' התועלת בלשון של זהורית שאם נתלבן אז גדלה שמחתן על כפרת עבירותן ואם לא נעשה לבן ידעו כי לא נתכפר ומפשפשין לשוב. וכזה הוא התועלת בתפילה שניב שפתים שדרש ר"י על ר"ח בן דוסא שאמר אם שגורה תפילתי וכו' מביא שלום לרחוק ולקרוב לקרובים ע"י ששמח אם נשמע תפילתו ולרחוקים ע"י שיתאמץ לשוב כדי שתשמע תפילתו ולזה הוי רחישת השפתים כמו חוט השני של שעיר המשתלח שאו שיודעים שנתכפרו העונות או שיתאמנו לעשות תשובה: אך כל זה למי שמתפלל בכוונה כמו רחב"ד אבל לא למי שממהר לסיים תפילתו דהעיקר אם ירצה שתתקבל תפילתו שתהי' בכוונה כדאיתא בר"ה דף ט"ז ואר"י ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חבירו

והתוספות פירשו בשם ר"ח עיון תפילה כי ההוא דפ' גט פשוט דג' דברים אין אדם ניצול מהן בכל יום וקא חשיב עיון תפילה כלומר שאין מכוון לבו בתפילתו והביאו הירושלמי בפ"ה דברכות א"ר חייא רבה מן יומא לא כויניח אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה (אלקפטא) או ריש גלותא שמוש אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון אמר אנא מנית דמוסיא. א"ר מנא אנא מחזיק טיבו לראשי דכד הוי מטי למודים הוי כרע מגרמי': ודאי תמו לומר על הגדולים הללו שלא כוונו בתפילתם וגם מה להם לספר איזה מחשבת חוץ הי' להם אבל י"ל דיש שני מיני כוונות (א) שיכוון בדברי תפלתו לתחנונים (ב) שיכוון ויבקש בבירור שיעשה הקב"ה רצונו ובזה יובן מה שמצינו בגמרא שרבי הוריד ר"ח ובניו לפני התיבה ואמר משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם בא הגשם ואתא אליהו ובטל שלא יגיע למחיה המתים ויחיה המתים דיש להקשות אם תפלת ר"ח הי' גדול כ"כ למה לא נעשה בכל יום הרי ודאי התפלל בכל יום אבל ע"פ דברינו א"ש ד"ח אף שבכל יום כוון תפלתו לתחנונים אבל במעשה שירד לפני התיבה היתה כוונתו לבקש בבירור שיעשה לו הקב"ה רצונו. וזה שאמר ר"ח מימי לא אכוונית פי' שתעשה תפילתי בודאי ופעם אחת רציתי לכוון כדי להביא משיח אבל הרהרתי מי יבוא קמי' מלכא אלקפטא או ריש גלותא דכתיב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ודרשו רז"ל אילו נשיאי ארץ ישראל וריש גלותא ואלקפטא הוא מוקדם במעלה ונרמז למשיח וכבר אמרו אין מלכות נוגעת בחברתה וזה שאמר הרהרתי דלמא עוד לא הגיע העת שיעול אלקפטא דלמא עוד העת דריש גלותא דהיינו המולכים במקומם מלך המשיח על הגלות. וכן אמרינן בסנהדרין דף ל"ח אין ב"ד בא עד שיכלו שני בתי אבות ואמר רבי קוץ אתה מטיל ע"ש

ושמואל אמר מנות פרחיא דהגלות נמשל לצפור בודד על גג וזה שאמר מנית הגולים ומצאתי שעדיין לא ראויין להגאל ולכן לא רציתי לכוון ולהתפלל על שוב גלות ישראל מיד

ורבי בון אמר מנות שורות הבנין דכל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב וא"כ על ידי זכות הצדיקים ע"י שישיגו מעלות התורה הגבוהות ומגינים על דורם הוי