מנחת עני רע

עשה הקב"ה ה נטל אמת והשליכו לארץ אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה אתה מבזה תכסים שלך א"ל תעלה אמת מן הארץ וכו'. ומלבד מה שאמרנו בביאור המדרש לעיל בפ' ויגש יש נבאר עוד דיש לדקדק מה בכך דכולו שקר אחר שיש עכ"פ גם מדה טובה שגומל חסד וכן לענין צדק ושלום אבל י"ל דחשובת אמת הי' שהחסד עצמו הוא שקר שהוא לחשלום גמול ואינו חסד כענין שאמרו רז"ל שאין חסד של אמת אלא שעושין עם המתים. וכן השיב שלו' מה בכך שהוא מלא צדקות שתכלית צדקות הוא אהבת אחים לרחם על העני וכיון שכולו קטטה אם כן המיעוט בטל ברוב ולכן נטל הקב"ה אמת והשליכו לארץ שאמר הקב"ה מה שיהי' אמת בארץ כדעת הבריות אף שאינו אמת בודאי יחשב לאמת ולכן החסד אף שבאמת אינו חסד שבדעת העושה כוונת התשלום מכ"מ כיון אינו ניכר כ"כ יחשב לחסד והשיבו המלאכים למה תבזה האמת לחשוב אמת מה שאינו אמת בודאי והשיב הקב"ה לא שאני חפץ שיהיה כן לעולם אלא יעלה אמת מן הארץ ע"ד מתוך שלא לשמה יבואו לעשות לשם חסד ממש שיהי' חסד של אמת

והנה זה לענין אמת אבל לענין צדק אדרבא הקב"ה נוהג בהיפך דודאי נגד הצדקה הנראה שנעשה בארץ הקטטות הם רוב לעיני בני אדם אבל הרבה צדקות ישנם שאינם נראים בארץ רק מהקב"ה בוחן לבבות דהיינו מה שרוצים לעשות ב"א אם יהי' היכולת בידם והקב"ה מצרף מחשבה וחושבה כמעשה וכנגד צדקות הללו שאינם במעשה רק ברצון ודאי אין הצדקות רוב ולכן לא הוצרך הקב"ה להשיב לשלו' מפני שידע שלא דבר נכונה וזה מה שאמר הכתוב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי נשקף משמים יותר הרבה מאוד ממה שנראה בארץ כגון אלו שרוצים ב"א לעשות באין היכולת בידם. וכן אמר דוד הלא לך לבדך חטאתי כי באמת לא חטא דוד רק בפני העולם כפי שדרשו רז"ל בשבת פ"ה כל היוצא למלחמת בית דוד נותן גט כריתות לאשתו ובודאי שאורי' עשה כן אבל בכל זה תחטאני באזוב ואטהר עכ"פ הי' חטאי ע"י יצה"ר שהוא חלל ולכן תחטאני כמו שמטהרים חטא המות וכן איתא במדרש וכי נטמא דוד אלא זה חלל הנפש כדכתיב ולבי חלל בקרבי ואז תכבסני שוב שנית אחר שבתחלה כבסחני מעון רב ומשלג אלבין פ' יותר משלג שהזדונות נעשו כשגגות

והעושה תשובה באופן כזה יזכה לתועליות התשובה כפי שדרשו רז"ל ביומא פ"ח א"ר יונתן גדולה חשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיו יחי. ופי' ימיו שעי"ז ששב נעשה צדיק והקב"ה ממלא שנותיו מיום ליום ואם זכה מוסיפין לו ועי"ז מוסיפין שנותיו. עוד תועלת בתשובה דאמרינן שם גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה וי"ל מה ענין רפואה לעולם ועוד הקשה מהרש"א למה לא מביא הפסוק דושב ורפא לו אבל יש לבאר ע"פ מה דאמרינן שם א"ר גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו וזהו הפי' שמביאה רפואה לעולם ומייתי האי קרא דארפא משובחם שקאי על כל העולם אבל גם ביחיד מועילה ע"פ סוף הפסוק כי שב אפי ממנו כי גם חטאות היחיד אכפר ולא לבד כששב בנעורו אבל גם כשעשה תשובה בימי זקונו כדאיתא במדרש רבה יצא קין שמח א"ל אדם הראשון מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר לטפח על פניו אמר כך היא כחה של חשובה ולא הייתי יודע מיד עמד לזמר מזמור שיר ליום השבת. ואיך שייך לזה מזמור זה ועוד ק' איך ס"ד דאדה"ר לא שב דהרי נתחרט כמה דאמרינן בעירובין רפ"ב אבל י"ל דמזמור זה לא הוזכר בו כלל שבת רק שמרמז על יום שכולו שבת שהוא עוה"ב וזהו בפרוח רשעים כמו עשב להשמדם עדי עד אבל צדיק כתמר יפרח ולא בלבד השתולים בבית ד' מנעורם אלא גם עוד ינובון בשיבה אותן ב"א שאינן שבין רק לעת זקנה גם הם דשן ורענן יהיו להגיד כי ישר ד' שאינו מאבד רק שונאיו המוחלטים: והנה אדה"ר בתחלה חשב מדלא נתקיים בו ביום אכלך מות תמות שהפי' הוא מיתה נצחית ושנגזר מארץ חיים אבל כששמע שמועיל תשובה אז הבין כי רק טפחות ימי חלדו נתנו לו ואז אמר מזמור שיר ליום השבת להודות שגם לו היתה תקנה ע"י תשובה. ואמר ר"י עוד שם ביומא גדולה חשובה שמביאה הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב א"ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא. ויש לבאר במה דפליגי דזה אמר מביא גאולה וזה אמר מקרב הגאולה ע"פ מה שכתב כבר הרי"ף בעין יעקב דלכאורה בקרא דשמרו משפט לא מרומז תשובה אבל י"ל דיש חילוק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה דדרשו שמרו כמו ואביו שמר את הדבר דהיינו תבחנו כשהקב"ה עושה משפט בארץ אז תעשו צדקה לכפר עונותיכם ובזה מדבר מעושה תשובה מיראה. אבל אצל לשבי פשע ביעקב דהל"ל ולשבי מפשע י"ל כיון דעל ידי