מנחת עני רסז

והוא תמו' מה לקריאה וגם אנה מרומז שדברי תוכחה אמר להם ושלא נותר דבר וי"ל אף אם הדורות הקדמונים לא הוצרכו שדורשים להם בכל עת ורק שבתא דרגלא קבעוהו ליום תוכחה מפני שהיו יודעים להבין מעצמם בספרים עם כל זה יש תועלת גדול לדבר הנדבר ע"פ הפסוק אז נדברו יראי ד איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו וי"ל בפסוק מה לשון נדברו ידברו הל"ל וגם לשון ליראי ד' ול ולחושבי שמו ויש לבאר שדרך ארץ שיזה שאדם יודע יוכל להביע לזולתו אבל לא מה שאינו יודע אבל ביראת ד' אינו כן אלא ע"י דבור יצמח היראה באופן שאם שני ב"א ששניהם אין בהם יראה ידברו בכוונה להעלות בלבם היראה כל אחד נעשה בעל יראה ע"י האחר ונעשה מעשה ועושה כאחד אכן אכתי לכאורה יש מעלה לעוסק שזה דברי אלקים חיים וזה דברי בו"ד לכן ע"ז מסיים כל כך גדול זכותם שנכתבים לא לבד ליראי ד אלא גם לחושבי שמו כמי שעסקו בכתב התורה

אכן לפ"ז יהי סברא אפכא שלא יהי' רק בע"פ ואיך יקויים למוד תורה אבל באמת גם ללמוד מתוך הכתב יש תועלת שעושה רושם המתקיים יותר. וזה הראה לנו משה רבנו דלכאורה קשה אחר שכבר אמר הכתוב ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההיא וילמדה את בני ישראל וגם צו' ללוים לכתוב ולתת מצד ארון וגם לישראל לכתוב למה שוב וידבר משה ועוד מה לשון באזני אבל י"ל דבאזני הוא לשון נכנס אל הלב כמו וידבר נא עבדך דבר באזני אדוני יכנסו דברי באזניך וזהו פי המדרש וידבר משה באזני דברי תוכחה אמר להם ואם תאמר הרי כבר כתב ע"ז תירץ חד לקריאה ללמוד בעל פה וחד לכתיבה מתוך הספר. וזה דמסיים עד תמם שמפרש המדרש לא נותר דבר שלא אמר להם כדי לחזקם שלענין זה מעולה דבור מכתב ושניהם יחדיו יצמדו

א' אמנם ראשית דעת יראת ד' ולא יוכל לירא את ד' עד שיחשוב בכל עת שהקב"ה רואה ויודע מעשיו כמשכ' שויתי ד' לנגדי תמיד שזה יסוד אמונת ישראל והמחשבה שמביאה לתשובה: וזה פירוש הפסוקים וקם העם הזה וזנה וגו' וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני וגו' ואמר בי ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וי"ל מה לשון ביום ההוא ועוד הקשו כבר המפרשים אחר ששבו ומכירים חטאם ואמרו הלא על כי אין שקי בקרבי למה אעפ"כ שוב ואנכי הסתר אסתיר הלא אין דבר עומד בפני התשובה ולא עוד אלה שמגדיל עוד הסתרת פניו כנראה מכפל הלשון וגם מה דאמר הלא כי אין וגו' לשון הלא מיותר ולשון זה נמצא על קיום דבר שקדום כמו שאמר ראובן הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד וגו'. אכן יבואר ע"פ מה דרזמנו דיסוד האמונה שצריך לחשוב כמו שאמר התנא דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים:. דכבר כתב הרמב"ם בה' ע"ז דבזה טעו עע"ז שחשבו שהקב"ה ה הוא מרומם כל כך שאינו משגיח על עסקי העוה"ז ועל מעשה ב"א ומסר הכל לשלוחים שמש וירח וכדומה ולכן להם ראוי לעבדם. ולכן נוח הנביא ישעי למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי וגו' אין חקר לתבונתו שזה בעצמו הוא גודל חכמתו שמשגיח על ברואים אין מספר גדול וקטן יחד. והנה כל זמן שהי משה ביניהם הוא הי' אמצעי בינם לבין הקב"ה וידעו עכ"פ שמשגיח הקב"ה עליהם דבאמת לפעמים חסר השגחת הקב"ה חבל זה לבר לפורענות כי מפי עליון לא תנא הרעות ולכן אם מבקש לענוש מסיר השגחתו וממילא נתן רשות להפקד לכל הפורעניות

וזה שאמר הקב"ה הנך שוכב עם אבותיך שהיית להם אמצעי וקם העם הזה וזנה אחרי שקי הארץ שיבחרו להם לאמצעי תחתך כמו שעשו בעגל ומזה יגיעו ועזבוני שלה יפנו אלי כלל בחשבם שרק אל האמצעים צריכים לפנות מפני שחין אני משגיח וזה יגרום וחרה חפי בו ביום הה ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם פי' מעתה באמת העשה כן שאסתיר פני מהם מה שלא הי' אם לא היו חוטאים בע"ז ולכן דייק ביום ההוא שרק אז יסתיר פניו ותחת אשר יחשבו שבא להם הרעה על שחטאו בע"ז וישובו אליו לבקש פניו אדרבא הם יעשו המסובב לסיבה ויאמרו על כי אין אלקי בקרבי פי הלא זה הדבר אשר דברנו האמת שאין הקב"ה מולך בקרבנו אלא מסר לשרים ולכן להם נעבוד דאל"כ האיך קרנו כן ותחת אשר ישובו אדרבא יחזקו דעה נפסדת שהביאם לידי ע"ז ולזה יכעוס הקב"ה יותר ואמר וגם אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא פי' ביום ההוא דוקא אחר שחשבו ונשתקעו בע"ז יותר ופנו אל אלקים אחרים: ולכן העיקר שיחשוב בכל עת שהקב"ה רואה ויודע מעשיו ואז תשובה מכפרת

ב' והנה ענין התשובה למינו ע"פ מה דאיתא במדרש אמר הקב"ה לראובן מעולם לא חטא אדם לפני ופתח בתשובה תחלה חייך לבן בנך הושע פותח בתשובה תחלה עכ"ל וכבר הקשה הבל הרי גם אדם וקין חטאו ועשו תשובה ותירץ דהוא פתח מבלי גיזום עונש. עוד י"ל מה דאמר המדרש מעולם לא חטא לשון שוגג דכבר אמרו ז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה הרי שהי' חטאו רק מעט ואע"פ כן שב כאלו הי' בידו עון גדול וזהו מעולם