מנחת עני רסה

ולהצליח בעבודת ד' בקיום מצותיו ובלימוד תורתו והבחינה בזה שלא תטריחו יותר מדאי עד שיחלש כחכם אבל בודאי שלא תעצלו בעבודתו

ועפ"ז יש לבאר מה דאיתא עוד במדרש רבה פ' זו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו רבנן אמרי ז דברים אמר שלמה על העצל ומה שאמר משה הוא גדול מכולם כיצד אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו והוא משיב אותן מתיירא אני מן הארי מניין שנאמר אמר עצל שחל בדרך אמרו לו הרי רבך בתוך המדינה עמוד ולך אצלו אמר להן מתיירא אני שלא יהי' ארי בתוך הרחובות שנאמר ארי ברחובות אמרו לו הרי הוא דר אצל ביתך אמר להן וארי בחוץ א"ל בתוך הבית א"ל ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא אמרו לו פתוח הוא שנאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מיטתו לסוף שלא יודע מה להשיב אומר להן או הדלת פתוח או נעול מבקש אני עוד לישן מעט מניין שנאמר עד מתי עצל תשכב עמד משנתו בבקר נתנו לפניו לאכול הוא מתעצל לתת לתוך פיו מניין שנאמר טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיב אל פיו ואיזהו שביעי מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין מהו מחורף עצל לא יחרוש אמר רשב"י שאינו לומד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול וזהו ושאל בקציר ואין ומה שאמר משה הוא גדול מכולן מניין כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו הונא דבר מתוך פיך עכ"ל: ל: בפירוש זה י"ל דשבעה מדרגות הם בלימוד תורה (א) מתחילה הלכו לעיירות וקהלות רחוקות ובטלו באמרם שחל בדרך הם דאגות פרנסה (ב) אח"כ הלכו ללמוד במדינה בקרוב וגם זה בטלו באמרם ארי ברחובות גם זה מבטל (ג) ואח"כ הלכו בית המדרש וזהו אצל ביתך וגם זה בטלו באמרם מפני הפרנםסה (ד) ואח"כ למדו בכל יום שיעור בתוך ביתם ובטלו באמרם הדלת נעול אין לי שכל ללמוד (ה) ואמרו לו הדלת פתוח יגעתי ולא מצאתי אל תאמין והשיב מבקש אני לישן כ מעט יגעתי כל היום ולערב יהי' מרגוע (ו) עמד משנתו בבוקר שעדיין לא יגע ולח זו בלבד אלא שנתנו לפניו לאכול בעת שהחכם דורש שיכול לשמוע אבל הוא מתעצל לתת דמרחמי לי' בני מתא לאו משום מעליותא אלא מדלא מוכיח לתוך פיו ולילך למקום הדרשה (ז) אח"כ כשבאו ימי הזקנה שרוצה לעסוק בתורה מפני שעת הקציר הוא שצריך להביא אלומותיו לעולם הבא לא יכול באשר שלא למד בילדותו שמחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין אבל משה הוסיף בפיך הוצא דבר מתוך פיך כי כבר התורה נטועה בקרבך (ולכן הלשון מסוגל כי הנשמה מבינה) ולכן ילמוד אפילו אם בתחלה אינו מבין כי חיי עולם נטע בתוכנו ומסיים המדרש קרוב אליך הדבר מאוד אמר להן הקב"ה בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים כן כתיב לבני ישראל עם קרובו

שוש אשיש בד' תגל נפשי באלקי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני במדרש ילקוט משל ליתומה שגדלה בפלטין אמר לה לית לך כלום היא אומרת אית לי מחבא אית ני מסבא כך ישראל יש להם זכות מאברהם דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצו ויש להם זכות מאבינו יצחק כי הלבשני בגדי ישע. מעיל צדקה יעטני זה אבינו יעקב. פי' המשל דקאמר תגל נפשי באלקי משמע לא ע"פ חסד לבד אלא גם ע"פ הדין ובאיזה אופן לזה קאמר המשל ליתומה שאף שעיקר גדולה הי' ע"פ חסד בבית המגדלה מכ"מ יש לה ג"כ מאבא ומסבא וכבר בארנו שהאבות הם דוגמא לשלשה דברים שהעולם עומד עליהם תורה עבודה ג"ח המעלה הראשונה היא זכות של אברהם אכן זה לא יהי' רק כשיהיו צדיקים והולכים בדרך אבותיהם כדכתיב למען אשר יצו' את בניו וגו' ושמרו דרך ד': המעלה השניי' היא זכות של יצחק שנעקד ע"ג המזרח ונאמר בו וירח את ריח בגדיו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו דפושעי ישראל מלאים מצות כרמון והתקנ' נכונה שישובו לאורח חיים וזה הלבשני בגדי ישע לשון רבים בזכות יצחק: המעלה השלישית שאם לא יספיק הכל אזי יש לנו תקו לקבל טובות ימות המשיח ע"י צדקה שתקן יעקב כדכתיב וכל אשר תתן לי עשר תעשרנו לך בישראל גומלים צדקה גם עמהם יעשה צדקה חנם ולכן קרא צדקה מעיל שהוא לתפארת על הבגדים וכן הצדקה מפארת אדם בעיני הבריות ובזכותה נפדה שנאמר ושבי' בצדקה. לפרשת וילך במדרש תנחומא וילך משה אין וילך אלא לשון תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות אלקים: בדרך הלצה י"ל דדרשו הליכה בלשון תוכחה דאמרו רז"ל האי צורבא מרבנן להו במילי דשמיא ולפ"ז מי שמוכיח יוכל לעשות עצמו עי"ז שנוא מבני מתא ויעזוב העיר ובאופן כזה הליכה לשון תוכחה שאחר שהוכיח ילך: אבל באמת ז"א דא"כ יהי' סתירה דכבר אמרו רז"ל לעולם יהא אדם נחמד למטה ואמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ואיך המוכיח יהי' שנוא עד שאמרו האי צורבא מרבנן דאוהבים אותו מפני