מנחת עני רסד

לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהם עכ"ל: ויש לדקדק מה לשון לעצמך את מברך ומה אם תאמרו שמא לרעתכם וכו' מהיכי תיתי לומר כן אחר ששכר גדול בקיומה ומה ראי' שאין נתנה לרעתינו מה שמלאכי השרת נתאוו לה. אכן י"ל בהקדם מה דאיתא במר' פ' כי תבא ברוך את בבואך בפרקמטיא שלך וברוך את בצאתך בפרקמטיא שלך ודוד מפרשה ד' ישמר צאתך ובואך ד"א ברוך אתה בבואך בביאתך לעולם וברוך חתה ביציאתך מן העולם א"ר ברכי' כתיב עת ללדת ועת למות וכי אין אנו יודעים שעת הוא שאדם נולד ועת הוא שאדם מת אלא אשרי אדם שעת מיתתו כעת לידתו מה בשעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו נקי הוי ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך: וי"ל למה לא דרש ביאה ויציאה כפשוטו ולמה על פרקמטיא דוקא ועוד מאי דוד מפרשה הלא לא בפסוק זה פירוש כלל יותר מבתורה ויש לבאר דבפסוק הל"ל בצאתך קודם בבואך דהא בתחילה צריך לצאת קודם שבא כמה שאמר דוד באמת אבל ודאי לענין פרקמטיא הדבר בהפוך דבתחלה קונה הרבה ומביא לבית ואח"כ מוציא מעט מעט למכור ולכן אחר שאמר ברוך אתה בעיר בשדה טנאך ומשארתך פרי בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך וצאנך רצה לומר שיהי' ברכה גם בפרקמטיא ומקדים לכך ביאה רצה יציאה וזה מסיים ודוד מפרשה פי' שע"י שדוד הקדים יציאה לביאה והכא כתיב אפכא ידענו הפירוש שעל פרקמטיא קאי. וזהו ג"כ ד"א בביאתך לעולם שגם בזה א"ש שהקדים ביאה ליציאה ומה דמסיים מרבי ברכי' י"ל מה ראי' מייתי מר"ב לפירושו שמסיים הוי ברוך ועוד מאי קושיא וכי אין אנו יודעים שכמו כן יש להקשות אכל הני דקחשיב בקהלת שם עת לטעת ועת לעקור נטוע לפרוץ ולבנות לשמור ולהשליך וכדומה ולא שייך תירוצו בזה ועוד י"ל בפסוק לכל זמן ועת כל חפץ תחת השמים עת ללדת וכו' הנה בשלמא בכל האחרים שתלויין בבחירת האדם שייך עת לכל חפץ ומלמדנו שיבחור האדם אבל לידה ומיתה שעל כרחך הם איך שייך זה ואם להשמיענו שהם בעת מה חידוש

וכל זה הוקשה למדרש דבעירובין פ"ק אמרינן שני שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה ונמנו שטוב לאדם שלא נברא שנברא ועכשיו שנברא וכו' ימשמש במעשיו וא"כ איך שייך ברוך אתה בביאתך לעולם אבל זה מיישב דודאי אין ליתן דופי במעשה הקב"ה שהקב"ה ברא האדם לטובתו רק מפני שרוב ב"א עלולים לחטא לכן טוב להם שלא נבראו אבל הקב"ה ברא האדם להיות מיתתו בעת הקצוב על פי את מספר ימיך אמלא ואז הוא בלא חטא ועי"ז גם ביאתו לעולם היא ברכה וזהו הפי' ברוך אתה בבואך ע"י שברוך אתה בצאתך שתזכה לעוה"ב

וזהו ג"כ פי' המדרש אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך שהנשמה למעלה במדרגה העליונה וירדה למטה לקיים התורה ודאי המלאכים לא הרהרו על הבריאה אלא הרהרו אם יש לדון בתחילה על האדם שטוב לו שלא יהי' לו מהטוב ומהרע או לא אכן אף שבתחלה טוב שלא נברא מכ"מ תועלת גדול יש לו מהבריאה להוסיף מעלה יותר ממה שהי' קודם הבריאה וזה דיליף מירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים פי' בעולם שכולו חיים יוסיפו ג"כ עוד וכן בעוה"ז על ידי שמקיימים התורה ומתעסקים בתורת אל חי וזהו דקאמר א"ת שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה שהרי טוב לאדם שלא נברא ז"א לא נתתי אלא לטובתכם והראי' המלאכים שבודאי הם במעלה העליונה מתאוים להן והעלמתי מהם. ויש לפרש בזה הענין ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה וגו' והיה כי יביאך ד' אלקיך וגו' ונתת הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל די ל ל מהו הענין ונתת ולמה על הר דוקא דאיתא בילקוט אמר הקב"ה לאברהם שינחם את ישראל ולא יאבו ישראל לקבל ממנו תנחומין שקרא למקדש הר ואמר הקב"ה ליצחק וגם ממנו לא יקבלו שקרא למקדש שדה וגם מיעקב לא יקבלו שקרא למקדש אין זה כי אם בית אלקים כאלו אינו עד שינחם הקב"ה בעצמו שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם ע"כ: ומה דאיכפ' להו בשם מקדש ועוד איך שייך שיעקב יבזה המקדש כאלו אינו וגם אנכי הוא מיותרים יש לבאר שלא יחשוב האדם שעבודת ד' קשה מאוד או טורח גדול וגם לא יחשוב שנקל הוא מאוד אלא יחשוב שודאי הדבר קשה ורם ונשא רק על ידי שד' בעזרו יעלה ויצליח וזהו שלא יקבלו ישראל תנתומין מאברהם שקרא מקדש ד' הר שטורח לעלות עליו ומי יעצור כח וכן לא מיצחק שקראו שרה שצריך לעבדו בעבודות קשות כש כשדה וגם לא אפכא כיעקב שאמר הלא נקל הוא מאוד לבוא לשם כי הלא אין זה כי אם בית אלקים אשר כבר, הורגלתי בו לפני שנולדתי. אבל לא יקבלו עד שיאמר הקב"ה אנכי אנכי הוא פי' נגד הר דאברהם יאמר אנכי אהי בעזרך וכן יאמר אנכי שני נגד שדה דיצחק ונגד אין זה דיעקב יאמר הוא ודאי הוא אבל עם כל זה תוכל להשיגו וזה מנחמכם. וזה שאמר משה אנכי נותן לפניכם פי הכל תלוי בבחירתכם אבל איעץ אתכם שלא תבזו את הברכה והקללה שהוא שכר ועונש אלא תתנם על הר גריזים והר עיבל להודיע אע"פ שגדולים והרים אכן עכ"ז על ידי שא נכי נותן לפניכם תוכלו לעלות