מנחת עני רנט

חיי האדם ועתות היום בבוקר ובעלי' נקרא כריעה שאינו נכנע הרבה. בעמידה נקרא בריכה שנכנע יותר שכבר עברו עליו התלאות ומבחין השגחת הבורא. ובירידה נקרא השתחוי' שאז לבו של אדם נכנע ביותר באשר ידע שקרוב לקצו ועל כן עבור הפסק השלישי הזה לאומה ישראל שהוא הירידה שאין לנו מקדש ואין קרבן לתשלום זה צפה משה ברוה"ק להתקין במקום הבכורים התפילה ג' פעמים ביום והנה ענין הבכורים והתפילה כוונת שניהם הם הודי' א לד עבור חסדו הגדולה עם בני אדם אכן כל אלה מה יפעלו לו ואין הקב"ה צריך להודי' אבל היא עצמה לטובת האדם וזה פי' הספרי ועתה מיד הנה בשמחה הבאתי משלי:

דבפסוקים יש לדקדק מה לשון הגדתי דכבר ידוע ומה הגיד. גם היום מיותר. ולמה מפסיק בנתים ולקח הכהן הטנא מידך. ובתחילה אמר והניחו לפני מזבח ד' ולבסוף והנחתו לפני ד' נוכח אכן י"ל דכבר אמרו רז"ל בראשית ברא אלקים בזכות מצות בכורים נבראו שמים וארץ ועיקר הבריאה היא לכבוד הקב"ה כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והיינו שהבריות יעבדוהו. אבל לכאורה איך יתכן זה כי אם יצדק האדם מה יתן לו אבל י"ל כתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ד' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה יאמר דודאי הקב"ה לא ברא עולמו רק להטיב לבריות אבל צדק זה לא אפשר רק אם הבריות מכירין טובת הקב"ה וזהו אם אמת מארץ תצמח שיהי' אמת בפי הבריות שהכל לא בא להם רק בעזר הקב"ה אז צדק משמים נשקף שיעשה הקב"ה צדקה עם הבריות. ולכן עיקר הבריאה לא יתכן רק עם כבוד הקב"ה שיכבדוהו ב"א שזה עיקר הכבוד לקיים מצותיו וזהו בחינת הבאת בכורים כמו שאמרו בספרי ואמרת אליו שאינך כפוי טובה ולכאורה הל"ל שאתה מודה בטובה אבל י"ל דרצה ליישב מהו הגדתי היום דבהכרת טובה צריך שני בחינות (א) שתהי' הטובה כל עת חדשה לפניך (ב) שיחשוב עצמו המודה כאלו מכובד הוא בקחת התודה ממנו ולא כמשלם חוב ולכן בכל שנה הי' צריך לומר הגדתי היום שיכיר טובה שאף שרגיל בה נחשבת אצלו כאלו היום קבלה וזהו הגדתי תי היום פירוש יאמר לכהן מה שאני מביא בכורים לא כמביא דורון לממ"ה אלא לא באתי רק להודיע ולהודות להקב"ה שקיים דברו והביאנו אל הארץ הטובה וזהו היום כמו שדרשו רז"ל והיו הדברים וגו' היום על לבבך שיהיו דברי תורה בעיניך כל עת חדשים:

והנה דרך לבוא לגדול לכפר פניו במנחה לראות אם ירצנו לקבל התודה וכן יעשה הכהן לקבל הדורון והניחו לפני מזבח ד' ואז כשיראה שהורצה יגש לפני ד' בעצמו וענית ואמרת הנה הבאתי את ראשית אשר ם נחת לי ד' ומספר הכל כאלו היום נעשה ואז וה נחתו לפני ד' שרחמנא לבא בעי:

ולכן פתח הגדתי כי באתי אל הארץ אשר נשבע לד' לא לאבותינו לתת לנו ומסיים הנה הבאתי וגו' אשר נתת לי ד' בתחילה מדבר כאלו עדיין לא קבלה ואח"כ אמר אשר נתת אבל זה הענין ע"פ מה שדרשו רז"ל כתיב לד' הארץ ומלואה וגו' כאן לפני ברכה וכאן לאחר ברכה ולכן בתחילה עדיין לא קבל שנשבע רק לאבותינו אבל לאחר שהודה להקב"ה אז קבל וזהו עתה מיד עתה הבאתי משלי ולא מקודם לזה. אכן מהו הבאת להקב"ה הלא הכל שלו לזה מוסיף הבאתי בשמחה שעבודת הקב"ה בלב טוב הוא הטוב המאושר אשר בן אדם מביא להקב"ה וכן בתפילה אמרינן איזהו עבודה שבלב היא תפילה שגם בזה העיקר כוונת ההודאה על כל הטובות שקבל ושמקבל ומצינו שגם בזה בכורים ותפילה מכוונים

ועל פי זה יש לבאר המדרש והי' אם שמוע תשמע בקול ד' אלקיך זש"ה אשרי אדם שומע לי מהו אשרי אדם שומע לי אמר הקב"ה אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי מהו לשקוד על דלתותי יום יום אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל תוך ביה"כ אל תעמוד על פתח החיצון אלא הוי מתכוון להכנס דלת לפנים מדלת לכך נאמר דלתותי ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר עכ"ל. וי"ל מה הוקשה לו בפסוק והיה אם שמוע ומה מבאר באשרי אדם ומה הוקשה לו בפסוק זה ואיך מתרץ במה שאמר אשריו לאדם ומה לשקוד על וכו לפנים מדלת. ויש לבאר דכאן פתח דאם תשמע המצות יתן לך הקב"ה שכר הרבה א"כ אפשר לחשוב שיעבוד בשביל השכר דוקא לזה קאמר אין הפי' כן אלא כמו דכתיב אשרי אדם שומע לי והל"ל שומע ממני או שומע לקולי מאי לי לכן מפרש אשריו לאדם ששמועותיו לא לתועלתו מפני השכר אלא לי בשבילי כמו שדרשו לי לשמי וזהו ג"כ שמקדים וכפל אם שמוע תשמע לומר אם שמע אז תשמע מפני שקול ד' אלקיך דובר אליך את כל מצותיו וחקיו וממילא נמשך ממנו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך אבל לא בשביל כך תעבוד: ומזה נמשך עוד לשקוד על דלתותי יום יום דהנה מי שהולך לביהכ"נ אפשר שהולך לקבל שכר ואפשר מפני שאוהב הקב"ה דכתיב נכספה וגם כלתה נפשי וגו' אבל הראי' מי שעושה מאהבה הוא בשלשה דברים ששוקד קודם קודם התחלת התפילה כמי שעושה מאהבה. יש נכנס בשני דלתות לפנים יותר ולא כמי שעומד על הפתח למהר לצאת. והג' שעושה יום יום ולא כמתעצל פעם עושה פעם אינו עושה: וזהו לש לשקוד על דלתותי יום יום שעושה עבודת הקב"ה בשמחה ובלב טוב.