מנחת עני רנח

הקודש וראה שביהמ"ק עתיד ליחרב והבכורים עתידים לפסוק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות כך כתיב תכון תפילתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב וכו לכך נאמר היום הזה ד' אלקיך מצוך לעשות מה כתיב למעלה מן הענין השקיפה ממעון קדשך וגו' עכ"ל: והנה השקיפה פירושו שזהו תפילה. וההמשך להפסוק יש לבאר דכתיב היום הזה מצוך לעשות והוקשה להמדרש דהא ביום ההוא שלא ירשו עוד א"י ודאי א"א עוד להפריש בכורים ולהתודות וע"ז קאמר דלכך השקיפה לומר שמצוך לעשות היום דהיינו בכל יום בעת שמאפיל ומאיר שיתפלל. וכן דרשו בפסוק וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה מה היו' מאפיל ומאיר אף הן אפילה שלהן עתידה להאיר להם. ויש לדקדק מה זה תשובה על קושיתו והלא כריעה בכלל השתחוי' וכו ועוד האיך זה בפסוק ועוד למה ג' פעמים התפילות ועוד היאך תלי זה בבכורים אבל י"ל דבהבאת בכורים היו שני תועלת הכנעה ותודה. הכנעה שהוא עצמו מביא הסל על כתיפו ותודה שמודה להקב"ה כאלו היום נתנה לו ולכך אמר הגדתי היום כי באתי כי יגדל ההודאה בתודה חדשה

ובזה יובן מה שאמרו בספרי ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם וכו' שיהי' כהן כשר וכן נאמר אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה וכזה מצינו גם כן בר"ה ספ"ב שדרשו פסוק ובאת וכו אל השופט אשר יהי' בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אל דיין שלא הי' בימיו וכו' אלא יפתח בדורו כשמואל בדורו ובפירוש זה יש לומר כי במה שאומר כי באתי עתה באתי שמעמיד עצמו על הענין כאלו עתה בא לארץ אם כן כזה יבקש גם מהכהן שיהיה שוה להכהנים שבימים ההם שהוא כאלעזר ואיתמר ופנחס לזה אומר רק ממך תבוקש כאלו אתה עומד בעת העבר אבל הכהן יהי' רק כשר שיהיה שוה לך בימים ההם ולא תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה. כן תהי' ההודאה ואלה שני הדברים הם גם כן ענין התפילה הכנעה ותודה ולכן כשיפסקו בכורים תהי' תפילה במקומם. אכן יש עוד ענין בבכורים הדומה לתפילה דבשני הפרשיות בכורים ומעשר שני נרמז לנו שלכל דבר הן בטבע הן בחיי האדם בכלל הן באומה הישראלית בפרט יש שלשה מעלות עליה - עמידה - ירידה וכגון בטבע מצינו לילה יום ערב וכן בחיי האדם ילדות איש זקן ונגד זה נתקנו שלש תפילות להורות בעתות הקטנים שבכל יום שכל חיי ארם קודש לד' אבל גם לכנסת ישראל כשהיו עוד על אדמתם היו ג' עתים הללו שבעת שנשתעבדו במצרים הי' שפלות ובגאולתם היתה עלי' כשבאו לארצם והניח ד' להם מכל אויביהם היתה עמידה. אבל כשחטאו וגלו היתה ירידה: וזה שנרמז בשני הפרשיות של בכורים ומע"ש דמתחיל בגנות וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט וגו' וירעו אותנו המצרים וגו' ונצעק אל ד' אלקי אבותינו וישמע וגו' ויוציאנו ד' ממצרים וזו היא עלי'. ואח כאומר ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וגו' ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד אלקיך וגו זה עמידה. ואח"כ במעשר שני כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' השקיפה ממעון קדשך וגו' זהו ירידה דמיירי במדבר בעת שחטאו ישראל כמשארז"ל כל השקיפה לרעה והכא לטובה שגדולה צעקה שמהפך רוגז לטוב הרי דאיירי בעת שחטאו ישראל ונתמלא הקב"ה עליהם רוגז. וזה פי' המדרש שצפה משה שבית המקדש חרב ולא יהי' לישראל עוד זכרון להכנע לפני ד' בשלשה פרקים הללו לכן תקן להם שלש תפילות נגדם ולכך נאמר היום הזה דהשקיפה הוא התפילה המתהפכת רוגז לרחמים

והנה בתבואת הארץ יש ג' מנות חלוקות בכורים. לקט שכחה ופאה. תרומה ומעשרות. דין בכורים הוא קודם לקיטה וכולו לד'. לקט שו"פ בשעת לקיטה והם לעניים ע תרומה ומעשרות לאחר הכנסת הבית והם לכהנים וללוים ולו מעשר שני: ורמז לשלש עתים הללו הוא בחיי האדם הילדות ונערות כולו לד' למקרא למשנה ולגמרא שנות האיש הם ללקט תבואתו דהיינו לעוה"ב אבל יניח מהם לעניים דהיינו לאשתו ולבניו יותר קצת מזמנו שנקראו עניים על דרך עושה צדקה בכל עת שדרשינן בכתובות (דף נ') זה המפרנס בניו ובנותיו וכו' וכשמתחיל להזקין וגדלו בניו אזי יותר מזמנו וממונו לת"ח ולעובדי ד' שהם כהנים ולוים וגם הוא עצמו יהנה מנכסיו בקדושה דוגמת מעשר שני: ואז כי תכלה לעשר מעשר תבואתך בשנה השלישית שהוא פרק השלישי מחיי האדם על הארץ אזי יחשוב עם קונהו ויאמר בערתי הקודש מן הבית אצרתי למעלה וגם נתתיו ללוי ליראי ד' לא אכלתי באוני ממנו להיות עצב ותחב אלא שמחתי בחלקי ולא בערתי ממנו בטמא לדבר עבירה לטמאת נפשי ולא נתתי ממנו למת נהנתי מהעולם לחזק נפשי לעבודתו ולא לעשות הנאה לחלקו המת דהיינו הגוף ובזה עשיתי ככל אפר ציוני ד' ולכן השקיפה ממעון קדשך

והתנחומא כוון ג"כ לרעיון זה כי גם לעתות היום יש ג' הפסקות האלה בקר צהרים ערב ולנגד זה נתקנו התפילות דמי שרוצה להשתחות שטוח ארצה בתחילה נוטה ברכיו וזה נקרא כריעה כדכתיב ברכים כורעות תאמץ ואחר כך כורע על ברכיו וזה נקרא בריכה כדכתיב ויברך הגמלים ואח"כ משתחוה בנפילה לארץ. ולזה דומה