מנחת עני רנז

ובישראל נאמר אשר הוצאתיך מכור הברזל ממצרים והי' חילוק רב בין שני ההוצאות חלו דבאברהם שגדל זכותו נצול בלי צער ע"י הקב"ה אבל בישראל שלא זכו הוצרכו לשעבוד וצרות ויציאתם שהי' מפאת קושי השעבוד דומה כאלו הם הוציאו עצמם: וזה פי' המדרש אם זכיתם הרי אתם ב"ב של אברהם שהצלתיו מלהיות אפר בשביל זכותו ובענין זה אמחה אני בחסדי בלי שתסבלו מקודם קושי השעבוד אבל אם לא זכיתם דהיינו שיצטרכו צרות אז התקינו עצמכם לשעבוד של מצרים כמו ששם לא נצלתם רק ע"י קושי השעבוד וזהו בהניח ד' לך מכל אויביך אחרי שסבלת צרות רבות ואז תמחה את זכר שאתה בעצמך צריך לעשות כן

וזה כוונת המדרש רבה פ' בשלח ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' לאמר היש ד' בקרבנו אם אין ר יהודה אומר אמרו אם רבון על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו ואם לאו נמרוד בו ור"נ אמר אם מספיק לנו מזונותינו וכו' נעבדנו ואם לאו נמרוד בו ורבותינו אמרו אם מהרהרים אנו בלבבינו והוא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ואם לאו נמרוד בו אמר להם הקב"ה אם בקשתם לבדוק אותי יבוא הרשע ויבדוק אתכם מיד ויבא עמלק עכ"ל. בפירוש המדרש ובפרט למה רק על השלישי השיב הקב"ה י"ל דהנה הכתוב מעיד שבקשו ג' דברים שיראה שמושל על כל לכן אמר למשה והכית בצור ואיתא במדרש אם מבקשים מהאבן הזה הוצא ואם מבקשים מזה הוצא פי' להורות שמושל על כל. וגם שנותן להם מזונותיהם הראם כשהוציא להם מים והנה בשני דברים האלו שייך לשון ריב כדכתיב וירב העם עם משה ולזה קראו מסה ומריבה על ריב ועל נסותם וזה קרוי נסה. אבל עתה רצו לנסות אם הקב"ה יודע מחשבותיהם כדכתיב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שפלטם הענן. אכן למה לא הועיל זכות הטובים לזה אמר ואתה עיף ויגע ולא ירא פי' עיף שאתה לא חטאת ועשית רצוני אבל בעייפות ויגיעות עשית כן ע"ד לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל פי' שחשבת עבודת ד' לך ליגיעה

ובזה יובן פרקי ר"א (פ' מ"ה) אמרו ישראל לפני משה כתוב אחד אומר זכור את יום השבת וכתוב אחד אומר זכור את אשר עשה לך עמלק האיך יתקיימו שני זכירות יחד זה זכור וזה זכור אמר להם משה לישראל אינו דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ זה כוס וזה כוס זה כוס לשמור ולקדש את יום השבת וזה כוס להשמיד זרעו של עמלק וכשתבואו לארץ לא תשכח: והנה לעיל בפ' בשלח דף כ"ד ע"א שהבאנו מאמר זה כבר דקדקנו מאי קושיא דאיזה סתירה יש בין שני זכירות האלה ומה זה תשובת משה ומלבד מה שפרשנו שם יש לבאר עוד ע"פ המדרש בפ' בשלח מלך ביפיו תחזינה עיניך אמרו ישראל רבש"ע האיך אנו יכולים לראות את פניך והלא מסרתנו ביד אדום אומא דחילא ותקיפא וא"כ כיון שזרעו של עמלק קיים האיך אנו יכולים לראות את פניך אמר להם אל תראו שעתידם אתם שתאמרו לי היכן הם ואתם תראו שמחתה של ציון: והמדרש תמו דאיזה המשך נמצא באם עמלק קיים עם ראיית פני הקב"ה ומהו החשיבה שהשיב הקב"ה: אמנם בפסוק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים הפירוש שבזה רצה ליתן טעם כיון שהקב"ה כל יכול האיך יכול עמלק להלחם בישראל עד שהקב"ה הוצרך לצות לנקום ממנו לזה קאמר כיון דעמלק הוא זרעו של אדום דכתיב בי' והי' כאשר תריד ופרקת עולו לכן נמסרו בידו כל הנחשלים דהיינו החוטאים שפלטם הענן אכן שמא תקשה למה לא נמלטו בזכות הרבים לזה מתרץ גם אתה עיף ויגע במצות כמו שדרשו וילחם ברפידים שרפו ידיהם וגם אתה לא ירא שקים כי אמרת היש ד' בקרבנו אם אין שרצית לנסות הקב"ה אם הוא יודע מחשבותיכם

וזהו פירוש האיך אנו יכולים לראות את פניך פירוש להכיר גדולתך והלא מסרתנו ביד אדום כאלו לא יכול לו באשר שהוא תקיפא ודחילא. ומבואר בזה האיך יתקיימו שני זכירות יחד כיון ששבת הוא ערות על הקב"ה שברא הכל וזכור את אשר עשה לך עמלק זכירה שהוצרך הקב"ה לעשות מלחמה עם אדם כאלו ח"ו אין הכל בידו ועוד שצוה בלשון זכירה כאלו הוא דבר חשוב כמו שבת על זה משיב ודאי גם זה צורך כמו שנותנים גם חומץ בכלי לשומרו והצורך הוא כשתבואו לארץ לא תשכחו מה שעשה לכם עמלק בעת שהייתם עיפים ויגעי' אבל תזכרו את חסדי ד' ובזכות שתשמרו מצותיו עתידים אתם אומרים היכן הם ותרחו שמחתה של ציון. לפרשת כי תבא

מחוייב האדם להודות להקב"ה שמספיק לו מעשה ידי אדם קטנה במקום גדולה ואפילו מחשבה במקום מעשה: יבואר ע' מה דאיתא במדרש תנחומא היום הזה ד' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים וגו' זש"ה באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עושנו והלא כריעה בכלל השתחוי' ומה ת"ל נשתחוה ונכרעה נברכה לא צפה משה ברוח