מנחת עני רנד

הוא נכלל בשכר קיום המצות וזה מבאר במשל הפרדס ששם עיקר העבודה היא השלמת מות הפרדס להפועלים בעצמם שהכניס אותם לתוך פרדסו ושכר של כל אחד הוא דבר מיותר ולכן אין קפידא אם האחד יקבל יותר מהאחר כיון שבעבודת הפרדס כל אחד יש לו חל חלקו בשוה

ובזה יובן למה הראה התורה כן דוקא בשני מצות אילו כבוד או"א ושלוח הקן הלא יש יותר חמורת וקלות בתורה אבל י"ל דאולי יש מקום לשאול האיך אפשר שעיקר תכלית השכר הוא הבנין בעה"ב הא לפ"ז העה"ב נתהו' מעבודת עה"ז ואיך אפשר שהנולד יהי עיקר יותר וישפיע אל המוליד אכן זה נראה בכבוד אב ואם אף שהם המולידים מכ"מ הם חששו כח וצריכים אל הנולד מהם להשפיע להם כדי שיקויים מצות כבוד או"א בהם וכן הענין בקרן הקיימת לעוה"ב שמשפיע פירות לעוה"ז וכן בשילוח הקן אם אין בנים ליקח האם אבל בשביל הבנים תצא האם חפשי הרי הבנים משפיעים לה ובזה תדע ותאמין האיך אפשר שייטב לך בעוה"ז שתאריך ימים לעוה"ב

אכן יש לומר עוד בשנדקדק בדברי המדרש אלו למה באמת הקב"ה עושה כן ולא הודיע לפועלים איזה אילן שכרו מרובה כדי שיעשו תחתיו הלא עכ"פ יש מהפועלים מוטעים ומה זה שמסיים בקלה ובחמורה האיך אפשר באמת שמצוה קלה דשלוח הקן יש לו שכר ככבוד או"א וכל אחד ישתדל במצו' זו ויניח כבוד או"א אבל י"ל דכבר אמרנו דכמו בעולם הטבעי לא כל הענינים בשווי תועלתם כן גם בעולם הרוחני אכן כמו להשלמת הפרדס צריך החשוב עם האינו חשוב והכל יחד יחשב פרדס כמו כן כל המצות בכללם הם האורח שמוביל לחיים אבל המעגלים הקטנים להגיע לאורח הגבול באחד הם רבים ולכן לא אמר במשל שהמלך שילם לאחד הרבה ולאחד מעט רק שאמר שעבודתו זאת לא שוה רק זהוב או חצי זהוב אבל מכ"מ כיון שהכל צריך לפרדס משלם לו הכל בשו' כפי רב עבודתו וכפי השתדלותו וזה הראה שכתב בקלה ובחמורה למען ייטב לך הארכת ימים שהם שכר העוה"ז והעוה"ב להראות שכל המצות בבחינות העוה"ב הם שוין שכל אחת דבוקה לאחרת וכל אחת צריכה לאחרת ולכן גם מתן שכרם שוה

אמנם כשם ששכר המצות נעלם ממנו כן לא נדע ג"כ ענין התועלת וטעם המצות ועפ"ז יבואר מה דאיתא עוד במ"ר ע"פ כי יקרא קן צפור בן עזאי אומר מצו' גוררת מצו' ועבירה גוררת עבירה כיצד כתיב למעלה כי תצא למלחמה וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה כדי שלא תמצא חן בעיניו ואם לא עשית כן מה כתיב אחריו כי יהי' לאיש בן סורר ומורה מתוך כך כי יהי' לאיש חטא משפט מות והומת הוי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצו' מניין תחילה כי יקרא קן צפור מתוך כך כי תבנה בית חדש מתוך כך לא תזרע כרמך כלאים מתוך כך לא תחרוש בשור וחמור יחדיו מתוך כך גדילים תעשה לך הרי מצוה גוררת מצוה. ובפי זה י"ל שרצה לרמז האיך התורה כסה בענין המנות ומביאם מענין לענין להראות לאדם כן דהנה בשילוח הקן צותה לעלות לאילן ולכנוס בסכנה ואם עשה כן יזכה לבנות בית ולקיים מצות שמירה מן הסכנה מתוך שיעשה מעקה לגגו ואז ידע כי להקב"ה לבד יודע מהות הענין ולכן יזהר בשלשה חלקי הבריאה מעירוב כלאים תחלה בנטיעה לא תזרע ואח"כ בבהמה מה לא תחרוש בשור וחמור ואח"כ בא באדם לא תלבוש כלאים וכשתבא עד תכליתו אז אדרבא גדילים תעשה לך לשם מצו' צמר ופשתים יחדיו להורות כי רק להקב"ה נודע מהות ועניני המצות

עוד י"ל בביאור המדרש והאיך ששייכו המצות שזכרנו להדדי שהאחד יגרום האחר שעוד יש לדקדק למה מדלג לא תלבש שעטנז שבין לא תחרוש ובין גדילים תעשה לך ויש לבאר דמוכח ממתניתן דב"מ פ"ו מ"ד השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה אם הוחמה חייב שהבקעה חם יותר מההר וידוע דהחמור דרכו לילך על ההרים בטוב יותר מבהמה אחרת אבל לחרישה השור טוב יותר דרוב תבואות בכח השור וכן מקום הכרם נטוע בהר דוקא ושאר תבואה נזרעת גם בבקעה והנה הפשתן לבוש היותר טוב בחמה והצמר לבוש היותר טוב בצינה

ועוד איתא במדרש רבה יש מצוה שמתן שכרה עושר ויש מצו שמתן שכרה כבוד ומה מתן שכרה של מצות שלוח הקן שאם אין לך בנים אני נותן לך שנאמר ואת הבנים תקח לך וזה גם כן פירש מצו' גוררת מצו כי יקרא קן צפור ותקיים מצו' זו ומתוך כך תזכה לבנים ויהי' ביתך קטן מהכיל ותבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ומתוך כך שיהיו לך ני בית רבים תצטרך לפרנסם ותרצה לזרוע בין הכרמים ג"כ לכן אצוה לך לא תזרע כרמך כלאים: ומתוך מצוה זו נתהוים שני מצות בשו' דהיינו ע"י שאתה צריך להיות לך כרם בהר ושדה בבקעה שהאחד אתה חורש בחמור והאחר בשור אפשר שתרצה לזוגם כי מה שחסר להאחד שהחמור יותר ראוי לחרוש בהר מבשור והשור ראוי יותר לחרישה בבקעה ותרצה שהאחד ישלים חסרון האחר לכן הוצרך לצוות לא תחרוש בשור וחמור: ועוד מצוה אחרת תצמח מזה שאחר שבהר האויר קר שטוב לזה לבוש צמר ובבקעה האויר חם שטוב לה לבוש קר אפשר שתעשה הבגד הממוצע מצמר ופשתים שטוב לשניהם לזה מצוה לא תלבש שעטנז (ועל שאין נתהו' האחד מהאחר ששניהם נפרדים בצמיחתם