מנחת עני רנג

אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה פירוש ודאי בטוח אני שהגאולה תבא אבל חפצתי לשמוע מה ידבר ד' פי' אם חביב לפני הקב"ה לגאלם מתוך צרות לבל ישובו לכסלה שממרק החטא ע"י יסורין וצרות משא"כ אם נגאלו ע"י שלום מתוך תשובה ואהבת ד' אבל שמעתי כי ידבר שלו' אל עמו וזה שדוד פי' מבקש לשמוע מפי הקב"ה אבל דוד ירא שאולי יחטאו עוד ולא תהיה מעשה הגאולה שלמה וע"כ הבטיחו הקב"ה אע"פ שידבר שלום אע"פ כן לא ישובו לכסלה עוד. וזה ג"כ כוונת הנביא בפסוקים מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך:

קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון פירוש דיש שני מיני גאולות ע"י זכות ובעתה החילוק ביניהם שעל ידי זכות בא אחת אחת כפי שראויים יותר להגאל וזה כמבשר על ההר שרואה מרחוק בתחילה שלום שהוא העדר הרע ואח"כ טוב שיצמח ואח"כ ישועה שיעלה לו מיצר הרע ואח"כ תבא הגאולה כן יהי' יפה ונאה. אבל הנביא אמר שלא יהי' כן אלא קול צופיך יח יחדיו ירננו שלא תהי' רק בעתה וכשלא נראה בתחילה סימן שיעלו ממדרגה למדרגה אז כולם באחד עין בעין יראו ולא עין קודם לעין בשוב ד' ציון. לפרשת כי תצא. כמו שבעולם הטבעי אי אפשר שכל הדברים יהיו בשווי ערכם ותועלתם כן הדין גם בעולם הרוחני והמצות יש נכבדות ויותר נכבדות קלות וחמורות אכן להשלמת האדם כל המצות הם שוות שכל אחת צריכה לחברתה ם מצד מתן שכרם הם שוות וכל זה למדנו ממצות שילוח הקן כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או בצים והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. ואיתא במדרש ילקוט שלח תשלח אם קיימת מצוה זו אביא מלך המשיח שנאמר משלחי רגל השור והחמור וממהר את אליהו ז"ל שיבא שנאמר הנני שולח לכם את אליהו וגו' והשיב לב אבות על בנים עכ"ל:

ולמה בזכות מצו זו דוקא יבא אליהו י"ל דשמע בני מוסר אביך דרשינן שזה הקב"ה ואל תטש תורת אמך זה כנסת ישראל ודרשינן עוד ושב ד' אלקיך את שבותך וכו והשיב לא נאמר אלא ושב כביכול כל מקום שגלו שכינה גלתה עמהם דכתיב והוא אסור בזקים וכן כתוב איזה ספר כריתות אמכם וכו' הרי ששכינת עוזו נקרא אמנו וזה כוונת המדרש שלח תשלח את האם שתצא חפשי מהגלות כשהבנים תקח לך שתמשכם להחזירם בתשובה כן היא המצו' לכל אחד מישראל ולכן עי"ז נקרבת הגאולה. ויש לבאר בזה למה דוקא במצה זו ובמצות כבד את אביך וא"א כתיב מתן שכר ע"פ מה דאיתא במדרש רבה כי יקרא קן צפור זש"ה אורח חיים פן תפלם נעו מעגלותי' לא תדע מהו אורח חיים פן תפלס אמר הקב"ה לא תהא יושב ומשקל במצותי' של תורה לא תהא אומר הואיל ומצו' זו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה והואיל וזו מצו' קלה איני עושה אותה מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצו' ומצו' כדי שיעשו כל המצות בחום מניין שנאמר נעו מעגלותי' לא תדע למה"ד למלך ששכר לו פועלים והכניס אותם לתוך פרדסו סתם ולא גילה להם מהו שכרו של פרדס שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה בערב קרא לכל אחד ואחד אמר לו תחת איזו אילן עשית אמר לו תחת זה אמר לו פלפל הוא שכרו זהוב אחד וגו' אמר לו זית הוא שכרו מאחים זוז אמרו לו לא הי' צריך להודיע וכו' אמר להם המלך אילו הודעתי האיך הי' כל פרדסי נעשה כך לא גילה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות חמורה שבחמורות והקלה שבקלות כבוד או"א חמורה ומתן שכרה אריכות ימים שנאמר למען יאריכון ימיך והקלה שלוח הקן ומה שכרה אריכות ימים עכ"ל

וי"ל מה מבאר במשל גם בפסוק י"ל הכפל ושנוי מלשון יחיד לל"ר אורח חיים ומעגלות ויש לבאר בתירוץ עוד הקושיא הידועה למה לא כתוב בתורה רק שכר בעוה"ז. דאם עשור רצה לחון לעבדיו ויאמר להם הא לכם אבנים ועצים ועפר ובנו לכם בית לדור בו בלא זב רק חסד אבל אם יאמר להם ויתר מאלו בכל ערב וערב תקבלו ממני שכר יום כאלו אתם בונים בית לי בלא יראה כאלו הוא דבר ללא צורך אבל מכ"מ עושה הבעה"ב החונן כן באשר שידע שהתכלית המכוון לא ישולם רק אחר זמן רב והפועל העצל רוצה בשכר אשר בעודו בכפו יבלענה. וכן הענין בשכר המצות דעיקר המצות הם לבנות בית חיים נצחיים ולזה לא צריך שכר שהוא בעצמו השכר אבל מפני פועלים עצלנים נותן הקב"ה גם שכר בעוה"ז. וזהו אורח חיים פן תפלס שהוא שכר הנצחיי לכן נסתרו המעגלות הקטנות שמביאות אל האורח דהיינו שכר מצות העוה"ז שלא תדע שכרן ותקיים כולן כי התורה בכללה אחד אבל השכר הנצחיי