מנחת עני רנב

פירות שהיו רשעים ולא נכנסו בברית להתגייר ג"כ לא הניחו לישראל לישב בשלום ולעשות פירות בעבודה ובקיום התורה אחרי שבאו ישראל אל המנוחה וכש"כ שיש להתאונן כזה על הרוגי נפש לא נודע מי הכם שאפשר שהיו צדיקים וטובים אבל אין להתיאש מן התשובה להתקרב עצמו אל עבודת ד' ולהתקרב גם הרחוקים ע"י שיתאחדו הצדיקים עמהם ושיעלו ממדרגה שפלה אל מדרגה גבו'

וזהו מה דאמרינן במדרש פ' זו וקראת אלי' לשלו חביב הוא השלום שנתנו הקב"ה לציון שנאמר שאלו שלום ירושלים חביב השלום שנתנו הקב"ה בשמים ד"א חביב הוא השלו' שנתנו הקב"ה לקרובים ולרחוקים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב:

יאמר שגדול השלום שכל טוב העוה"ז שהוא ציון אינו רק ע"י שלום שכן נאמר שאלו שיהי שלו לירושלים שעי"ז ישליו אוהביך. וכן כל טובות העוה"ב שהוא בשמים שנאמר עושה שלום במרומיו שזה היופי בתענוגי עוה"ב עוד שנאה ותחרות. ועוד גדול מזה שנתנו הקב"ה לרחוקים ולקרובים זה יש לבאר ע"פ מה דאמרו רז"ל בעירובין פ"ב אמר ר"א בתחילה היתה התורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ותקן אזנים ופי' רש"י שתקן עירובין וידים וי"ל מה ענין אזנים בזה אכן יש לומר דיש שני מיני עירובין עירובי חצירות ועירובי תחומין ובעורובי תחומין אין מערבין אלא לדבר מצו' בלבד:

ויש לבאר למה לא ג"כ ערובי חצרות כן לד"מ דוקא אבל י"ל דאיתא בירושלמי עירובין אמר ריב"ל מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלו'. והא דעירובי חצירות מפני דרכי שלו' י"ל דבשבת אסור לטלטל ועי"ז נפרד איש מעל אחיו דכן שילוח המנות כן כן כמה דברים הנדרשים לחברות ב"א חסרים בשבת ע"י איסור טלטול וע"כ אין אחדות ושלום אבל על ידי עירובי חצירות שמחשבים את עצמם כאלו הם בבית אחד יתאחדו וע"י שיבואו ויבקרו איש את אחיו יעשה שלו' והנה עירובי תחומין הוא מתנגד לזה שמתפרד מבני עירו ושכיניו לברור לו רשות לעצמו ולכן לא יעשה כן רק כשילך לדבר מצו' ואם יפרד עי"ז משכניו אין זה מתנגד לשלום דהתורה לעולם היא שלום כדכתיב וכל נתיבותיה שלום:

אכן קיום התורה להיות נאחז בה מי שעומדים חוץ לתורה לא יתהו' רק על ידי שני דברים דהיינו לקרב הרשעים ע"י השלו' וגם שישמור הצדיק את עצמו להיות נקי כפים שלא להיות עול בכפיו שזה יתן פתחון פה לרשעים להתרחק מן הצדיקים באומרים ראו מעשיו שהוא רמאי וזהו שתקן שלמה להיות אזנים לתורה שיאחזו בה מי שאינם אחוזים בו עירובי חצירות שהוא השלו' ונטילת ידים שיהיו הידים נקיות במה שאוכל בעוה"ז. וזהו פי' שלום שלום לרחוק ולקרוב שניתן לקרובים שהם הצדיקים ולרחוקים שהם הרשעים שאפשר לקרבם כי עי"ז שתהאחדו עמהם בשלום אמר הקב"ה ורפאתיו במי שאפשר להרפאות שיחזור בתשובה. (ד) ועוד מצינו עליית האדם ממדרגת התשובה שהשיג ע"י תיקון מעשיו וע"י ידיעת השגחת הבורא למדרגה היותר גבוה בתקות הגאולה ע"פ מה דאיתא במדרש עושה צדקה ומשפט נבחר לד' מזבח אמר ר"ח עתיד הקב"ה להראות כבודו לכל באי עולם ולהוריד כסאו באמצע הרקיע וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת תמוז וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת טבת א"ל רבי חנינא הזקן אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי א"ל הרי כתיב כי שמש ומגן ד' אלקים חן וכבוד יתן ד' לא ימנע טוב להולכים בתמים עכ"ל:

וי"ל איך מתרץ הקושיא וכי אפשר לאדם לראות כבוד הקב"ה ומה ענין בתחילה להוריד כסאו באמצע ואח"כ במקום תקופת תמוז ואח"כ בתקופת טבת וי"ל ע"פ המדרש ויהי ערב זה מעשה רשעים ויהי בוקר זה מעשה צדיקים שמעשה הצדיקים הוא אור ושל רשעים הוא חושך והקב"ה נקרא שמש שהוא המאיר את מעשה הצדיקים והנה יש ג' כתות צדיקים בינונים רשעים ולזה מחלק התקופות שבתמוז רובו אור ומעט חושך ותקופת טבת אפכא רובו חושך ומעוטו אור ובאמצע הרקיע שו' וזה מה דקאמר דהקב"ה מוריד כסאו לאמצע הרקיע שיראה כבודו לכתחילה לבינונים שהם הרוב ואח"כ לצדיקים שנדמו לשמש בגבורותיו שהם כולם אור ואח"כ לרשעים אם הי' מעט אור במעשיהם כמו בתקופת טבת:

ור"ח הזקן לא הבין דעתו בזה והקשה הרי כתיב כי לא יראני האדם וחי והשיב שכוונתו ע"פ המשל של שמש ומגן הוא ד' ולא ימנע טוב להולכים בתמים גם לאשר הורו מעשיהם אם ישובו. וזהו ג"כ כוונת המאמר דאיתא בב"ר פ זו אמר דוד מבקש הייתי לשמוע מה שיחתו של הקב"ה על ישראל ושמעתי שהוא עסוק בשלומן שנאמר אשמעה מה ידבר החל ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו והנה י"ל דספק של של דוד הי' כיון דיש שני מיני גאולות ע"ד או כולו זכאי או כולו חייב דאם מיימינים אזי יהי' גאולה על ידי שלו' כדאיתא במדרש חביב השלום שאין הקב"ה מנחם ירושלים אלא בשלום מניין שנאמר כי הנה אני נוטה אליה כנהר שלום דהיינו שישובו אליו אבל אם משמאילים אזי תהי' הגאולה ח"ו ע"י כי יבא כנהר צר שע"י עונש תמחה פשעם. וזה פי' הפסוקים תהלים פ"ה הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור:

הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך:

הראנו ד' חסדך וישעך תתן לנו:

אשמעה מה ידבר האל ד' כי ידבר שלום