מנחת עני רנא

מניין ממה שקרינו בענין לכאורה הוא יתר דהל"ל שנאמר כי תקרב. אבל י"ל דנגד כל הששה טענות וטעמים הללו שאמרנו השיב המדרש להורות שאין להם יסוד נאמן הן מהוראת הטבע ע"י הקב"ה והן ממצות הכתוב והן מתקנת חכמים ופתח במצות חכמים שזה עיקר והחידוש הגדול כמה כחו של השלו' שאפילו נגד רדיפה אחר המצו' אינו עומד דאפילו לענין קריאה בתורה אף שזריזין מקדימין וכל הזריז הרי זה משובח מכ"מ עשו תקנה שהכהן קורא ראשון ואחריו לוי וכו' וזהו דמסיים ראה כמה כחו שזה חידוש וכח גדול שעומד נגד מצו' וזה נגד הטענה הראשונה שבענין הנוגע לאמונה א"צ לשלו: נגד טענה שניי' שזה הכנעה לבקש השלו' אומר מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ומייתי בפסוק המשל ופחד עמו דהנה לפעמים האדם שיש לו ריב וקטטה מבקש השלום מפני שני טעמים או שמתיירא שלא או אפילו אם ינצח מכ"מ לא ינצח עד שכבר הזיק לחבירו ולכן רוצה בשלו לא לאהבת השלו אלא לבל יזיק והנה שניהם לא שייך בהקב"ה שאין מורא שלא לנצח שהרי עמו המשל וגם אין צריך לבוא בחזקה ולהזיק שהרי עמו פחד והכל מתייראים לפניו ואם כן לא היו צריך לעשות שלו בין שמש וירח שלא יתקוטטו ואע"פ כן הטביע בטבע להסתלק פגימתה של לבנה מצד השמש שלא יבואו לידי קטטה וזהו המשל ופחד עמו שבידו הכל והכל מתייראים לפניו ואע"פ כן עושה שלו' במרומיו לכן גם בני אדם לא ימאסו בשלו' ולא יחשבוהו לפגם כבוד שלא יחשב איש אחר שאין להם כח לנצח: ונגד טענה שלישי שלא להתהזיק המתנגד בעוולו מייתי ממזלות שסדרם הקב"ה שיאמר כל אחד אני ראשון וכן יהי' כשתעשה שלו' שתקדים בו שהרי אפשר שהדין עם חבירך כי אף שאתה חושב שהדין עמך כמו כן גם מהמזלות כל אחד חושב אני קדום וראשון ומי יודע הדין עם מי: נגד טענה רביעי שמצד טבעו לא יוכל לסבול ההתנגדות וע"כ טוב לו להתחזק משיב מיכאל וגבריאל שרף שזה שלג וזה אש עומדים בשלו יחד בגזירת שלום הקב"ה ולכן טבעך לא ימנעך מלהחזיק בשלו אם תרצה: נגד טענה החמישי שעושה עצמו כאלו אין בלבו קנאה ואין צריך לשלו' שאין בלבו מה על חבירו מייתי ממה שהקב"ה הוצרך לעשות שלום אפילו בעליונים שאין שם קנחה ושנאה כש"כ שצריך כן בתחתונים שהן עלולים לקנאה ושנאה ומבלי שלום מפורסם יגדלו: ונגד טענה ששי לא ארצה עתה אחר שלא רצה הוא מקודם מייתי מכי תקרב אל עיר דהרי כשבא למלחמה עד העיר כגר נעשה מעשה רב בחרבות וברחמים ואעפ"כ תקרא עדיין לשלו' ואדרבא דייק הכתוב כי תקרב אל עיר שכבר אתה מוכן לכל וזה דמסיים המדרש מניין ממה שקרינו בענין כי תקרב אל עיר דזה לכאורה מיותר דדי כי יאמר טרם תלחם אל עיר תקרא אלי' לשלו' אבל אמר כי תקרב להורות אפילו טרחת כל הטרחות תקרא לשלום ולא תאמר א"כ לריק יגעתי: וזהו ג"כ פי הכתוב משלי ט"ז טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר שארך אפים שו' לגבור ששניהם יבואו אל תכליתם לשקוט הריב וכן מושל ברוחו שו' ללוכד עיר אבל טוב ע"י אריכת אפים שיעשה שלום מע"י גבורה

(ג) האדם שעלה ממדרגת ידיעת הבורא למדרגת תיקון מעשיו עולה עוד עי"ז למדרגה יותר גבו' לידי התשובה על ידי שמתחרט אם נתרחקו מעשיו מנתיבות התורה כמו שמצינו בכיי' וכפרה בהבאת עגלה ערופה: ויש לפרש זה על פי מה ששנינו ביומא פ"ב ת"ר מעשה בשני כהנים שהיו שניהם שוין ורצין ועילין בכבש קדם אחד מהם לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו עמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיי וכו' וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא והתניא עשרה דברים נאמרה בירושלים וזו אחת מהן וכו ועוד לא נודע מי הכהו כתיב והא נודע אלא כדי להרבות בבכיי': ויש לדקדק איך זה מרבה הבכיי' ששאל על מי להביא ע"ע ועוד מה ספק הי' על מי להביא הא ודאי העזרה קרובה אבל י"ל דהנה מה שהעיר הקרובה אל החלל מביאה הטעם מפני שאפשר שהיא גרמה כמו שאמרו לא הנחנוהו בלא לוי' ובלא מזון (וכפי שבארנו בפ' ויגש) ואחרי שהעזרה היא משכן ד' וירושלים משכן ישראל ע"כ אמר רבי צדוק הכי תחשבו שהקב"ה גרם או אתם בעונותיכם וזהו על מי נביא העגלה הלא ודאי ע"י עונותינו גרמנו חילול המקדש והי זה כדי לעוררם בתשובה

וזה גם פירוש מאמר ביומא שם דף כ"ב וירד בנחל א"ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והחרמת את עמלק אמר ומה בשביל נפש אתת אמרה תורה הביאו עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אכו"כ: וי"ל האיך תלי מלחמת שאול בעמלק עם וירב ונחל איך מרמה עמלק לנהרג נקי אבל י"ל דאמרינן בסוטה דף מ"ז מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקב"ה יבא מי שלא עשה פירות ויערף במקום שאינו עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות כלומר דצריך להביא עגלה אשר לא עבד בה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו. וזה דמתאונן שאול על נפשות של עמלק שלא לבד שלא עשו