מנחת עני רמט

להראות גודל שטותם בעבודת ע"ז במדרגות מקל לחמור רבי אליעזר אומר ראו אם אפילו הקל ביותר יכולה הע"ז לעשות דהיינו לבטל שמים וארץ שהוא קיים ונעשה כבר וגם לבטל המתקיים לא יוכלו וע"כ יאבדו מארעא ועל זה הוסיף ר"י ראו גודל תוקף הקב"ה שע"ז שלכם לא יכולה לעשות הקל והוא אפילו החמור עושה שבורא שמים וארץ והם גם לבטל לא יכלו ור"ע הוסיף עוד יותר ראו גדולתו שיכול לבטל ולעשות אחרים תחתם שהי' בונה עולמות ומחריבן קודם שנברא העולם דזהו גדולת הבורא שנתאחדו בו כוחות המקיים והשולל והחכמים השיבו כן לבטל דעת העובדי ע"ז שהאמינו שיש מטיב ויש מריע ולהוכיחם בידיעת הבורא המיחד והפועל בריאותיו בכוחות המתנגדות. ובזה יש לבאר הפסוק אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן וי"ל הכפל של אנכי וגם מה לשון הוא דמיותר הכפל ימות וכחציר ינתן אבל י"ל דזהו ג"כ פי' הפסוקים תהלים קמ"ו אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב בם השומר אמת לעולם: דבשלשה דברים יגרע תשועת האדם א שאין לו התשועה אלא להקב"ה וכל מה שיושיע לך צריך לקבל מתחילה מהקב"ה וזה האות כי גם שהשיג הטוב לפעמים יבצר ממנו (ב) שלפעמים ימות קודם שהושיע לך (ג) האדם עלול לשכחה ולשינוי דעה עד שלפעמים באותו היום אבדו עשתונותיו ממנו. ולכן אשרי מי שאל יעקב שנתן ליעקב בטחון בעת צרה וכמו שאמר אנכי ד' אלקי אביך בעזרו להיות שברו על ד' שהיא מידת הרחמים ואפילו הוא אלקיו שנוהג עמו במדת הדין עם כל זה לא יתיאש ויבטח. כי בהקב"ה הכל בהיפך הוא לא צריך לקבל כי לו התשועה שהרי עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם. וגם לא שייך בו שינוי המחשבה או השכחה שהרי שומר אמת הוא וגם לא שייך שיפסק עזרו כמו האדם שעלול למיתה שהקב"ה הוא לעולם: אבל אם ח"ו יש פועל טוב ופועל רע ב"ב אלקות אז באמת יש לירוא מן האדם בשני פנים כי אם יעמוד לו הפועל טוב הלא האדם יכול להזיקו ואין מי מצילו ואם יעמוד לו הפועל רע אפשר ששוב יבצר ממנו הטובה שהשיג ע"י הפועל טוב ולכן יירא שלא יבטלנו אדם אחר ממנו. אבל באמת כבר אמר הקב"ה ראו עתה שממנו יצא השכר והעונש כי בידו המות והחיים ועל כן גם הנביא מבשר את ישראל שהקב"ה ביחודו הוא מנחם את ישראל אחרי שיסרתיו במשפט: כי אני אני הוא אני אמית ואחי' מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל והנה טובת האדם וחסדו בעוה"ז כבר המשיל הנביא לחציר כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ וזהו דקאמר מה דאנכי אנכי שהנני הפועל הטוב והרע הוא מנחמכם כי עי"ז לא צריך אתה לירוא מפני רעת האדם כי הלא ימות האדם וגם על גרעון חסדו אין לך לירוא כי הלא כחציר ינתן אבל דבר אלקינו יקום לעולם

(ב) אחרי שהשיג האדם ידיעת הבורא והשגחתו על כל ברואיו וידע כי רק ממנו הכל ועליו צריך להשים מבטחו יעלה למדרגה אחרת בתקוני מעשיו באהבת וכו' באהבת הדין האמת והשלו' ויש לבאר זה במה דאיתא במדרש תנחומא וקראת אלי' לשלו' א"ר לוי שלשה דברים עשה משה והסכים הקב"ה על ידו ואלו הן כתב פוקד עון אבות על בנים ומשה אמר לא יומתו אבות על בנים. והשני כששבר הלוחות ואחת בימי סיחון ועוג א"ל הקב"ה לך הלחם עמו ומשה לא עשה כן שנאמר ואשלח מלאכים אמר לי' הקב"ה חייך עשית כראוי שאני מסכים על ידך לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם כי תקרב אל עיר וגו' וקראת אלי' לשלו' עכ"ל: וי"ל האיך ס"ד דמשה יחלוק על הקב"ה אבל יש לומר דכבר נאמר במשנה פ"א דאבות שמעון הצדיק אמר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ורשב"ג אמר העולם קיים על הדין על האמת ועל השלו'. וכבר פירשו דשמעון הצדיק מיירי דהעולם נברא עבור התור' ועבוד' וג"ח ורשב"ג אמר דהעולם קיים בין הבריו' על הדין וכו דלפני הקב"ה הוא הדבר בעצמיות' וברא את העולם עבור עצם התורה וכו' אבל לפני הבריות כל הענינים כפי מה שמשיגים וע"כ אמר העולם קיים על יסודי המוסר האנושי ונ"ל דלכך אמר אצל התורה וכו' העולם עומד שהוא לשון שמתחילה הוקם על זה אבל כוונת קיים הוא שנשאר על מתכונתו ולכן כן הי' בשלשה דברים שאדם רואה בעיניו והקב"ה לבד יודע האמת

וזה גם פירוש המדרש בשלשה דברים שה שהסכים הקב"ה ע"י משה דפוקד עון אבות הוא דין ומשפט אמת מצד עצמו בשעושין מעשה אבותיהם לא טובים וירעו לפניו שלא יחזרו למוטב וזהו לפי האמת. אבל לפי משפט בני אדם שאין יכולים לדעת כן לא יומתו אבות על בנים וזה דין: שבירת הלוחות לא הי' צריך מצד עצמם שהרי אף שישראל היו עע"ז בכל זאת ידע הקב"ה שישובו ולכן לא אמר למשה לשבור חבל למשה באותה שעה הי' נראה לו כשקר שיאמר להם לא יהי' לך אלקים אחרים והיו להם ולפיכך שברם וזהו אמת: וכן ידע הקב"ה שסיחון לא ישמע לדברי שליחות שלום אלא רצה לצאת למלחמה ולכן הקב"ה לא צו' לשלוח אבל משה שלא הי' יכול לידע כן שלח לו דברי שלום אולי