מנחת עני רמה

ששניהם מגיעים אתכם למקום אחד והיינו ראה לשון יחיד לישראל בכלל אני נותן לפניכם פירוש לשני כתות שבכם צדיקים ורשעים ברכה וקללה להגיע אתכם כאיש אחד אל עבודתי וזה ראה פי התבונן ממה שאני נותן לפניכם היום דהיינו מיד עתה והיינו זריזות דאם לא כן שיהי שכר ועונש ממש דיו אם כבר נעשה המעשה. וכן מה שאמר רבי אלעזר בד"א של המדרש ג"כ רנה לתרץ מה לשון היום ומתרץ אחר שמפי עליון לא תנא רעות וטוב א"כ איך אפשר לעולם שכר ועונש אכן זה אינו דודאי אם לאחר המעשה יגזר כן אז הטוב והרע יצא מפי הקב"ה אבל הקב"ה כבר כשנתן התורה נתן בטבע שקיום המצו' תפתח אוצר השכר ובעבירה חוזר העונש וזהו פי המדרש היום אני נותן שכבר ניתן בטבע היום להיות בא מאליו. וזהו פירוש הפסוקים בירמי' כ"ג ט"ז כה אמר צבאות אל תשמעו על דברי הנביאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו וגו' אמרים אמור למנאני דבר ד' שלו' יהי לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ד' וירא וישמע חת דברו מי הקשיב דברי וישמע הנה סערת ד חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול:

פי' שהם יאמרו כיון שהקב"ה ה רחום איך יביא העונש על האדם אעכ"פ שאמר פורענות להביא לא יביא ואמר הנביא אבל אל יתעו אתכם כי מי שמע מה אמר ד' ואפילו הקשיב מי שומע פי' מבין אכן אומר ואבאר לכם כי אין הקב"ה צריך לענוש כי סערת ד' הוא חמה כבר יצאה וסער מתחולל ע"י עצמו לח ע"י התנענעת אחר ועל ראש רשעים ממילא יחול כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו. והנה המיוחד שמנינו בו השכר בעוה"ז מפורש בפ' זו בענין מצות נתינת הצדקה שאמרה התורה נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לחמר פתח תפתח את ידך להאיך לעניך ולאבינך בהרצך יש לדקדק בתתך לו מיותר ועוד כי לא יחדל מה נתינת טעם יש בזה ויזה לשון מקרב ולמה שינה הארץ ואח"כ ארצך וכל הדקדוקים האלו יש ליישב דבענין צדקה יש להתבונן שלשה דברים (א) עיקר חיוב צדקה (ב) אופן נתינתה (ג) שכרה ואמרינן בב"ב פ"א א"ר אבו' שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה פירש אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד רבא אמר מהכא הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים מ"ט הוא מרומים ישכון משום דלחמו נתן מימיו נאמנים וי"ל למה דוקא לשלמה ועוד כבר כתיב למען יברכך ועוד מה לשון מה פירש אבא אמר אבא הל"ל ומה זה מוסיף רבא ויש לומר דהצדקה שנותנים לעני אינו זכות למקבל אבל הוא זכות לנותן וזה שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסר לאומים חטאת גוי אלו ישראל וי"ל למה נקרא מה שנותנים הם צדקה ע"פ מה דאיתא במדרש ברא את העניים לזכות בהם את העשירים והנה החילוק שבין צדקה ובין חסד הוא שבישראל נקרא צדקה ובלאומים חסד ע"פ מה שפרשתי בשו"ת בנין ציון (סי פ"ה) דישראל מה שנותן לעני אינו נותן מפני רחמנות לבד אלא שחושב עצמו מחוייב לזה ע"פ הדין דיודע שהקב"ה ברא העניים לזכות את העשירים ושממה שנתן לו הקב"ה ה יש בו חלק שניתן לעניים ושאינו עושה רק משפט צדק להחזיר לאחר מה שניתן לו בשבילו ולכן אינו נותן מפני שלבו העיר בו החשק לרחם על העניים אלה מפני שמחוייב לזה ע ע"פ היושר ולכן נקרא זה אצלו צדקה ומרוממו אבל בלאומים שאינם נותנים ע"פ בחינה זו אלא כשלבו מעיר בו חשק לרחם ולחנן וזה מה שנקרא אצלו חסד בלבד וזה חטאת דבזה רק כל מחשבתו בלבד בשביל עצמו וכו' וגם נגד העני יש חילוק דאם העני יודע שמה שמקבל הוא חלקו שניתן לו מהקב"ה אינו מתבייש בכך אבל כשיודע שרק מחמת נדבת לב הנותן שחושבו לחסד מקבל מתנה מתבייש וזהו חטאת ע"ש ופירוש צדקה תרומם גוי הוא שנותן בתורת צדקה ואינו מקמץ וגם אינו מבקש תודה מהעני וזהו ששאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה:

. ומה שיש לחשוב עוד הוא באופן נתינתה שיתן בסבר פנים יפות ואיתא במסורה שני פעמים בתתך לו דצדקה ובתתך לו לחם וחרב דשאול דיש בוטה כמדקרת חרב ולזה טוב שלא יתן כלום ויש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה וזהו פירוש ולא ירע לבבך בתתך לו דהיינו בתתך לו בביושים דחתה נותן לו חרב יחדיו עם הלחם בפי' וחרב חתה תוקע בלבו והשכר לזה הוא שיקבל עי"ז ברכה מלמעלה אם יתן לעני בשמחה ובאין ביוש כמו שאמר הכתוב בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך ורש"י פי' רחקי כמו התרחקי אבל קשה גם לפי פי' זה מה טעם כי לא תיראי לא תיראי הל"ל אבל יש לומר שפתח עני' סוערה לא נוחמה. כלומר אם היא נמשלת לעני' אזי תקנה שלה ע"י צדקה אכן רחקי מעסק שלא לעשוק חלק העני לבלי ליתן לו הכל ואז לא יעשקו לך הטוב למעלה וגם הרחק שלא לחתת העני ואז גם אליך לא תקרב מחתה

במדרש הרוצה לידע תחיית מתים מן התורה יראה והנה מרים מצורעת כשלג באליהו כתיב הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך י"ל למה היא דוקא בפרקי