מנחת עני רמא

לדאוג שישלחו רבו מביתו. להעבד בבית רבו יש מעלה מה אין לשנים האחרים כי הוא אינו צריך להשתדל על צרכיו באשר שהכל יותן לו מבית רבו ולכן אין לו רק שאלה אחת להנפש מעבודתו בצל ערב. והנה ענין האדם בעבודת הקב"ה מאחד כל המעלות יחד יש לו מעלת שכיר יום שיותן לו שכר עבודתו אפילו לא נשלם על ידו כמו שאמר המלך החכם מחוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ופירשו רז"ל על שמת בימי בחרות ולא השלים עבודת הקב"ה יש לו מעלת שכיר בקבלנות דרחמנא לבא בעי ומחשבה כמעשה ואפילו אם באונס נשבת יום או ימים הרבה מעבודת הקב"ה ע"י חולי או כדומה עם כל זה יקבל שכרו בשלמות כמו שאמרו רז"ל לא עליך המלאכה לגמור ויש לו מעלת עבד בבית רבו שכל מחסורינו יותנו לנו מהקב"ה כדכתיב והיה אם שמוע ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' ואכלת ושבעת וזה פי' הפסוק הלא צבא לאנוש עלי ארץ כי בזה נתן לו הקב"ה ג' טובות כימי שכיר יומו שאין עליו לעבוד אלא כשכיר יום שנתן לו שכרו בערב מיד וכעבד ישאף צל יש לו טובת עבד שאין לו בקשה רק לנוח מעבודתו בצל ערב באשר שכל מחסורו על רבו ועוד הוא כשכיר יקבל פעלו שהוא כשכיר בקבלנות שיקו' פעלו על כל פנים שיודע שיהי לו חלף עבודתו אשר קבל עליו וביותר אם נשלם ע"י והנה אף שהקב"ה פועל טוב עם האדם לאחד בו שכר כל מעלות השכירות יחד אכן יש עוד מעלה גדולה מזה שזה הכל רק במי שנחשב אצלו כעבד התובע ונוטל שכרו בעד עבודתו ועל מי שנחשב לו לבן אצלו לא יצדק שם שכר כי אין האב מספיק צרכי בנו בשביל עבודתו כי אם באשר הוא בנו אשר אהבו ולכן מה שאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא הוא רק מי שהוא בגדר הנוטל שכר אבל הנוטל מתנת אהבה כבן מהאב עליו לא נאמר זה ואין חילוק בו בין העוה"ז להעוה"ב ולכן בו אפשר שנתן לו גם שאלת לבבו בעוה"ז

וע"פ זה יש לבאר מדרש ילקוט בפ' זו אשר אנכי מצוה אתכם היום מהו היום שאם שמעתם מצותי אתם מאירים כיום שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וכן הוא אומר תנו לד' אלקים כבוד בטרם יחשיך קודם שלא יבואו מלכיות וישתעבדו בכם שנאמר והנה אימה חשיכה גדולה וגו' ואם שמעתם כשם שהיום הזה מאיר כך תהיו מאירים ד"א שלא תאמר איני יכול לשמוע את כל התורה ולשמור את כל המצות שכתוב בה ארוכה מארץ מדה משל למלך שהי' לו בור עמוק לאין סוף אמר לבן ביתו שכור פועלים ומלא את הבור שכר פועלים ומי שהי טפש הי' הולך ומביט בבור אמר אימתי אני ממלא אותו ומי שהי פקח הי' אומר מאי איכפת לי שכיר יום אני אני שמח שמצאתי לי מלאכה כך הקב"ה אמר לו מאי איכפת לך שכיר יום אתה עשה יומך עד ירצה כשכיר יומו ד"א אל תקצה בדברי תורה אלא יהא עליך יום האחרון כיום הראשון וסוף השכר לבוא דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך עכ"ל בפירוש מדרש זו י"ל היצר הרע מסית את האדם מללמוד תורה בשלש טענות (א) שאמר לו שקשה הלימוד ומתיש כח ע"ד שאמרו אדם כי ימות באהל ועל קיום המצות מסית אותו שקשה עול המצות גדול מכחך שלא תוכל לסבול (ב) שאמר לו מה לך להתעסק בדברים אשר לא לעולם תבא אל תכליתו כי התורה ארוכה מתרץ מדה לכן עסוק בדברים שתוכל להשלימם שהם עסקי בעניני העוה"ז ז שתוכל לבוא אל תכליתם (ג) גם להמעמיק עצמו בתורה אומר למה העסוק יום ולילה בדבר שלא תמצא עוד דבר חדש בהם שהכל מה שתחשוב למצוא כבר נמצא מחכמים לפניך ואין חדש עוד בתורה. ונגד ג' טענות האלו מפרש תיבת היום בשלש פירושים נגד טענה הראשונה שמתיש כחו וקשה עול תורה ומצות לסבול משיב מהפסוק והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע כשיקבלו עליהם עול תורה ומצות ואם לאו המלכות מחשיך עליהם והוא כדרך שאמר התנא באבות המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א והפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול ד"א

ועל דרך זה יתבאר מה דאיתא במדרש ילקוט תהלים קי"ט כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך ר"א אמר תרתי כתבת אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכתיב אם על בנים רטשה כתבת אשר יצוד ציד חי' או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר וכתיב שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר עכ"ל ובפירש המדרש י"ל שמקונן איך הזדים עשו בישראל שלא כתורה הן בתלמידי חכמים שעסקם בתורה והן בבעלי מצות שעקר עסקתם במצות שהת"ח נמשל לשור שמקבל עליו עול תורה כמו שהשור חורש למען יזרע ויצמח מה שיאכל כן הוא מיגע עצמו בתורה למען תצמח הלכה ויגדיל תורה ויאדיר ובעלי מצות נמשלו ליונה ואמרינן בשבת למה נמשלו ישראל ליונה מה יונה כנפי' מגינות עלי' אף ישראל מצות מגינות עליהם וזהו מה שמקונן תרתי שבהריגת ת"ח שנמשלו לשור עברו הזדים על הצווי אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ובהריגת בעלי מצות שנמשלו ליונה עברו על הצווי ושפך את דייו וכסהו בעפר ששפכו דמם כמים ואין קובר

ועל טענה השניי' שטען היצר הרע נגד לימוד תורה שארוכה מארץ מדה ולא תבא אל תכליתה משיב מהמשל שבעלה הבית שוכר פועלים למלאות בור עמוק עד