מנחת עני רלו

לעבור את הירדן במדת הדין ע"פ מה שבארנו ואם לאו ע"פ מדת הרחמים לכן הוקשה לו למה יגרע מאברהם בזה שלא נתן לו שאלתו גם ע"פ מדת החסד והרחמים אכן ידע שאולי יש לחלק שאברהם שאל מעצמו ולכן הועיל לו אבל הוא שלא עשה כן אלא מפני שראה שהועיל לאברהם לא היתה תפילתו תפילה שלמה ושעל כן לא הועיל לו וע"ז טען רבש"ע אם זה הטעם שלא שמעת תפילתי מפני שלמדתי מאברהם ולא מעצמי התפללתי כן א"כ למה נענשתי שלא לכנוס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים הלא אתה הוא שאמרת תחילה למשמרת לאות לבני מרי ואם הטוב לא תשלם אם נעשה על ידי לימוד מאחר גם את הרע לא תעניש בכזה

אמנם מה שהתפלל משה לכנוס לארץ למען לראות ההר הטוב והלבנון ולא למען הכניס ישראל לארץ ולהנחיל אותה להם יבואר ע"פ דאיתא במדרש ואתחנן אל ד' בעת ההיא באיזו עת באותה עת שנתמנה יהושע שנאמר ואת יהושע צויתי אמר ר"ה כיון שאמר הקב"ה למשה הגיע ארכי (ממשלה) ליהושע אותה שעה התחיל לבקש רחמים לכנוס לארץ עכ"ל והנה כפי מה שנראה מדברי המדרש אע"פ שכבר ידע משה שלא יכנוס לארץ מכ"מ לא הרע לו כל כך להתפלל על ביטול הגזירה עד ששמע שיהושע ינחול גדולתו וקנא בו אכן הלא זה מתנגד למדת ענותנותו שיקנא בגדולת אחר ועוד הרי כבר כאשר שמע נבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ ובקש יהושע ממנו להשתיקם השיב מי יתן והי' כל עם ד' נביאים הרי שלא קנא על זה: ואיתא בסוטה ס"פ א ויאמר ד' אלי רב לך רב יש לך ומנו יהושע וגם בזה י"ל מה נתחדש לו בזה הלא כבר משה בעצמו אמר ואת יהושע צויתי ועוד י"ל על מה שהשיב הקב"ה על תפלתו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שנדרש במדרש תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה הקב"ה שהוא עשירו של עולם ענה אותו בקושי מה הי' פשעו של משה שענה לו הקב"ה בקושי אל תוסיף דבר אלי עוד אכן יש לומר דלא מדת גאו' אלא בהיפך גודל ענותנותו הראה משה בזה שאחר שכבר ידע על ידי נבואה של אלדד ומידד שברצונו של מקום ליתן גדולה ליהושע להכניס את ישראל לארץ לא רצה שתבצר הגדולה מן יהושע אע"פ שנטלת ממנו ולכן כל עת שלא נתמנה יהושע למנהל לישראל לא התפלל משה אבל אחר שנתמנה יהושע ע"פ צווי הקב"ה כנאמר ואת יהושע ציותי אז התפלל וזה פירוש המדרש בעת ההיא באיזה עת באותה עת שנתמנה יהושע כיון שאמר הקב"ה למשה הגיע ממשלה ליהושע אותה שעה התחיל לבקש רחמים לכנוס לארץ באשר שידע כי מעתה לא תנטל עוד הגדולה ממנו ע"פ דברי רז"ל שאין מלכות נוגעת לחבירתה אפילו כמלא נימא אבל הקב"ה השיב לו רב לך רב יש לך ומנו יהושע ואם תכנוס לארץ תכנוס לא כמלך אלא כהדיוט וכי אתן אותך נאמן ביתי תחת ממשלת יהושע ואיך יאות לישראל גדול ממך אמנם אחר שידע הקב"ה שברוב ענותנותו לא ישתוק על ידי זה מלהתפלל אמר לו בקושי אל תוסף דבר חלי עוד בדבר הזה להכניע עצמך תחת יהושע ולכן כאשר התפלל משה לכנוס לתרץ לא התפלל להנחיל לישראל את הארץ כי אם לראות חת ההר הטוב ואת הלבנון

עוד יש לומר בפירוש רב לך על פי המדרש הובא בילקוט אתה החילות להראות את עבדך אמר לו רבש"ע אתה קראתני משה עבדי וכתבת בתורתך ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני ואני אהבתי אותך ואת תורתך ובניך לא אצא חפשי איני מבקש למות וכתיב והגישו אדוניו אל האלהים ועבדו לעולם אמר לו הקב"ה רב לך וצריך ביאור איזה תשובה השיב הקב"ה למשה על טענתו ע"פ התורה במה שאמר לו רב לך אכן יבואר דעוד איתא במדרש פרשה זו שאברהם יעקב משה דוד וישעי קראו עצמם עבדים והקב"ה גם כן קראם עבדים והביא הפסוקים על זה ויש להבין איזו חשיבות יש בשם עבד אחרי דאמרינן ב"ב פ"א ישראל נקראים בנים למקום בזמן שעושים רצונו ונקראים עבדים בזמן שאינם עושים רצונו וגם אם הצדיקים האלה דרך ענוות קראו עצמם עבדים למה הקב"ה הסכים עמהם לקרותם ג"כ עבדים אחרי שבודאי היו עושים רצונו אכן יש לומר דהעבודה להקב"ה תתכן ע"פ שלש בחינות יש שעובדים באהבה כבן האוהב את אביו ומתענג לעשות רצונו ויש שעובדים לתקות גמול למען קבל שכר על עבודתם ויש שעובדים רק מיראה באשר שיודעים שיענשו כאשר פורקים עול עבודת ד' מעל שכמם והנה כאשר נבחין גרם המעלות של הבחינות האלה הטוב שבכולם הוא העובד מאהבה שהוא במדרגת בן לאביו ואחר זה טוב העובד מיראה שאף שהוא רק בגדר עבד שעובד לאדונו מיראה עכ"פ יראת השם נגד פניו והגרוע שבכולם הוא העובד על מנת לקבל שכר שהוא בעבודתו לא השם נגד פניו רק תועלתו והנאתו: ואולי זה כוונת התנא אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם שמה שמסיים ויהי מורא שמים עליכם נראה שאין לו המשך אל הקודם אבל ע"פ דברינו יאמר הטוב יהיה לכם שלא תהיו כעבדים אלא כבנים העובדים מאהבה אבל אכ לא תגביהו עצמכם למעלה הזאת אלא תהיו בעבודתכם