מנחת עני רלה

שנאמר בהר ד' יראה והלבנון זה בית המקדש ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל עכ"ל ומה שהתפלל משה דוקא על זה שיראה הר המורי' ובית המקדש בנוי ולא על מה שנראה עיקר יותר שיכבשו ישראל ז' אומות וינחלו את הארץ דבאמת בזה מה שבקש הי' נכלל לפי דעתו כל אושר ישראל ע"פ מה דאיתא במדרש אלמלא הי' משה רבינו נכנס לא"י לא הי' נחרב ביהמ"ק ולא היתה אומה ולשון שולטת בישראל עכ"ל והפרשת דרכים פירש ע"פ מה דאיתא פ"ק דסוטה דבמעשה ידיו של משה לא שלטו השונאים שהמשכן שנבנה על ידו נגנז ועומד לדור דורים ולכן אם הי' בונה ביהמ"ק ג"כ לא נחרב אבל כתב על פי' זה שנראה לו דוחק שמשה הי' בונה מיד ביהמ"ק כשנכנס לארץ ועל כן מפרש שאם בא משה לארץ הי' מבטל יצה"ר דע"ז ובזה הי' מגין ביהמ"ק שנבנה לעתיד שלא יהי' נחרב ע"י עון דע"ז במו שנחרב בימי נבוכדנצר. אמנם פי' זה נסתר על ידי הספרי הנ"ל שהי משה רוצה לראות בית המקדש הרי שהי' כוונתו לבנות ביהמ"ק בחייו כשיכנס לארץ מפני שידע שאז לא יחרב באשר שמעשה ידיו הוא וזה מה שהתפלל משה ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון שיבנה ביהמ"ק על ידו ולא ישלטו האויבים עליו ועל ישראל ולכן הי' תקותו שישמע עם קרובו. אכן השיב לו הקב"ה שאין זה טובה רק רעה לישראל דאיתא במדרש רבה פ' כי תבא – הובא בפרשת דרכים – כשאמר משה אעברה נא אמר הקב"ה למשה אם יש אעברה נא אין כאן סלח נא ואם יש סלח נא אין כאן אעברה נא עכ"ל ולבאר איך חלי זה בזה י"ל ע"פ מה שביארתי במ"א מה דאיתא במדרש איכה כל רעיה בגדו בה זה גבריאל ומיכאל שהיו מלמדין עלי' זכות אמר להם הקב"ה מי חביב עליכם אמרו לפניו ישראל ואחר ישראל מי חביב עליכם אמרו לפניו בית המקדש אמר להם נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמיכם מציצין בו האש מיד נטלו גבריאל י ומיכאל שני לפידי אש והציתו אש בהיכל ד' עכ"ל ותמו' איך קרא הכתוב בגידה במקדש על ששרפו אותו כיון שהי' ע"פ ציווי הקב"ה וגם למה צו' הקב"ה דוקא למלאכים האלה שאמרו שביהמ"ק חביב בעיניהם לשרפו והלא חפץ חסד אבל יבואר זה במה שהקדים הקב"ה לשואלם מי חביב עליכם והם השיבו בתחלה ישראל ואח"כ ביהמ"ק דאמרינן בגמרא מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך קינה לאסף מבע"ל אלא ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים להציל את ישראל וכן כתוב כלה ד' חמתו במה ויצת אש בציון עכ"ל ומזה שמענו ששריפת ביהמ"ק הציל לישראל שלא שפך הקב"ה חמתו הקב"ה תחנתו בשביל הטובה הגדולה שיצמח מזה לישראל עליהם וזהו מה שאמר הקב"ה למלאכים שלמדו זכות על ביהמ"ק שלא יחרב מי חביב עליכם ואמרו ישראל בתחלה ואח"כ ביהמ"ק ורמז להם שע"כ על אחד משניהם ישפוך חמתו ואחרי שחביבין להם ישראל יותר מביהמ"ק לכן צוה להם שהם בעצמם יציתו אש בציון להציל ישראל החביב להם יותר ועל כן נקרא זה בגידה בביהמ"ק שאם הקדימו אהבתו לאהבת ישראל לא צו הקב"ה שישרפו אותו אלא הי שופך חמתו על ישראל:

וזה פי' המדרש שהשיב הקב"ה למשה על מה ששאל אראה את ההר הטוב הזה והלבנון שיבנה ביהמ"ק שלא יהי' נחרב טעית שאין זה טובה רק רעה לישראל שאם יש כאן אעברה נא שתבנה ביהמ"ק שלח יחרב ולא ישלטו שונאים על ישראל אז אין כאן סלח נא שע"כ אשפוך חמתי על ישראל לבלתי סלוח לאשמתם ויאבדו ח"ו ואם יש סלח נא שאסלח להם ע"כ אשפוך חמתי על עצים ואבנים ויחרב ביהמ"ק וילכו ישראל בגלות ע"י אויביהם ובזה אסלח להם ועל כן למען הציל לישראל טוב להם שלא תעבור ולא תבנה ביהמ"ק

עוד איתא במדרש בפירוש אתה החילות אמר רבי יהושע בן קרחה בשני מקומות דמה משה עצמו לאברהם ולא הועיל לו כלום אברהם קרא לו הקב"ה ואמר הנני הנני לכהונה הנני למלכות זכה לשניהם קרא למשה ואמר הנני אמר לו הקב"ה אל תקרב הלום אין לך עסק בכהונה שנאמר והזר הקרב יומת אין לך עסק במלכות שנאמר כי הביאותני ער הלום אברהם אמר ד' אלקים מה תתן לי מהו ד' אלקים אם מתבקש לי בדין תן לי בנים ואם לאו ברחמים תן לי ונתן לו ואף משה אמר אם מתבקש בדין שאכנס לארץ ישראל אכנוס ואם לאו ברחמים אמר לו הקב"ה כי לא תעבור כיון שראה משה היכן הדברים חזקים התחיל מדבר קשים אתה החילות אמר לפניו רבש"ע למה איני נכנס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים אתה הוא שאמרת תחילה למשמרת לאות לבי מרי עכ"ל וי"ל מאי טעמא באמת לא הועיל לו למשה כמו לאברהם וכי משא פנים יש בדבר גם י"ל למה במה שדמה עצמו לאברהם בהנני לכהונה ולמלכות לא הרע בעיניו שלא נתנה שאלתו ובמה שדמה עצמו לאברהם בפעם השני בטענה אם בדין אם ברחמים הרע בעיניו לדבר דברים חזקים לומר אתה החילות וביישוב זה יש לומר שכאשר שאל אברהם שאלתו הראשונה לומר הנני הי' אפשר לפרש שכוונתו שינתן לו כהונה ומלכות ע"פ מדת הרחמים ומשה לא בקש גדולה לעצמו רק אם תאות לו ע"פ מדת הדין ולא על דרך מתנה במדת הרחמים אבל בשאלה השנית שאמר אברהם ד' אלקים ששאל בנים או במדת הדין או במדת הרחמים ונתן לו דמה משה עצמו לו ג"כ לשאול