מנחת עני רלד

בעצמם שחוטאים בעבור שלא הכירו ששנאת חנם הוא לא נתגלה קצם שחטא זה עדיין לא נפסק: וזה ג"כ פי' המדרש חשבתי ימים מקדם אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע ע חושבת אני לכמה ימים נגאלתי ממצרים ומבבל ומיון פי' ששואלת הלא מגליות האלה נגאלתי מהר ומגלות זה אחר זמן ארוך עדיין לא נגאלתי ואומר כלומר השבתי אל לבי חלותי היא אם חלאים הם יכולים לתרפאות פי' בגליות האלה הכרתי שחלותי בחלאים של עבירות לכן הי אפשר להתרפאות אבל גלות זה שנגרם ע"י שאיני מכיר שחולה אני דומה לחולה שאין מכיר בחליו ולו אין רפואה באשר שאינו מבקש רפואה ולכן ביותר נבקש ונרדוף שלו לקרב עת פדותנו ב"ב. לפרשת ואתחנן. במדרש הובא בפרשת דרכים – אתה החלות להראות חת עבדך את גדלך זה המן והוא תמו' דלמה הקדים משה זה לתפלתו ואיזה השתדלות יש בזה שיעבור את הירדן ואולי י"ל שבפסוק קשה דלא סיפא רישא ולא רישא סיפא דלפי הנראה כוונת משה בתפלתו היתה דאחרי שהראה לו הקב"ה גדלו וידו החזקה בנסים שעשה ביציאת מצרים ובמדבר שיראה לו גם כן הנסים של גדלו וידו החזקה בכיבוש ז' עממים ועפ"ז הי לו לסיים אעברה את הירדן גם גדלך וידך שם אבל מה דמסיים ואראה את ההר הטוב והלבנון אינו מענין הפתיחה ולכן מפרש המדרש דכוונת משה במה שהזכיר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך לא היתה בלבד דרך בקשה אלא לחדש דבר להוכיח שע"פ דין ומשפט של הקב"ה מן הראוי שיעשה רצונו לעבור את הירדן דאמרינן בתענית ד' ז' שהמן ירד בזכות משה וכבר כתב משה בתורה ע"פ הקב"ה שיאכלו ישראל את המן עד בואם אל קצה ארץ כנען כדכתיב בפ' בשלח שהוא אחר עבור את הירדן וידוע שהמתחיל במצו' אומרים לו גמור כמו שאמר משה להקב"ה בנקמת מדין כמבואר במדרש פ' מטות שהבאנו שם וכיון שכל ישראל נזונו בזכות משה מ' שנה במדבר ודאי אין זכות ומצו' גדול מזה וזה מה שאמר משה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך זה המן שהורדת בזכותי לכן מן הראוי ע"פ דין שאגמור המצ' ולכן אעברה נא את הירדן עד שיבואו ישראל אל קצה ארץ כנען למען אגמור המצו' לזון הרעבים ולכן לא התפלל בתחלה רק אעברה את הירדן ומה דמסיים עוד ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון יבואר לקמן: והנה אע"פ שהקב"ה לא שמע תפלתו לעבור את הירדן עכ"ז שמע טענתו לגמור את המצו' שעל מה שכתוב כשהיו ישראל בגלגל שפסק המן ממחרת הפסח אמרינן בקידושין שכבר פסק המן לירד בז' אדר ביום שמת משה אבל נעשה נס שהספיקו במן שבכליהם מאז עד ממחרת הפסח ומה שעשה הקב"ה נס זה ולא הוריד המן דבר יום ביומו עד ממחרת הפסח הי' מפני טענת משה כדי שיגמור המצו' ושיאכלו ישראל המן שירד בזכותו עד בואם אל קצה ארץ כנען: ובזה יפורש מה דאיתא במדרש שאמר משה ד' אלקים את החלות אם מתבקש בדין שאכנס לא"י אכנס ואם לאו אכניס ברחמים עכ"ל ולא מפורש מה טענה ע"פ דין הי' למשה אבל ע"פ דברינו אתי שפיר

ובזה יש לבאר ג"כ מדרש תמו' – הובא במשען המים -- כשאמר לו הקב"ה למשה אל תעבור את הירדן אמר משה אלך ואבשר לראובן שיחיה ולא ימות שנאמר יחי ראובן ואל ימות עכ"ל ובביאור זה מה שייכות ענין מניעת משה לעבור את הירדן לענין תחיית ראובן יש לומר דאם אמנם אמרו רז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה עכ"ז נחרט חטאו ונעשה בעל תשובה ועיקר חטאו הי במה שציער את אביו ופגם בכבודו לבלבל משכבו אע"פ שעשה כן מפני כבוד אמו כמו שפירשו רז"ל חטאו אכן נתכוון לעשות תקון העיד עליו הכתוב שאמר השליכו אותו אל הבור להצילו מיד אחיו ולהשיבו אל אביו אבל לח בלבד שהתיקון הזה לא נודע ליעקב מעולם באשר לא נודע לו מכירת יוסף כל ימי חייו אלא שגם בעיני ראובן עצמו לא הי' נראה זה לתיקון באשר שעשה רק ההתחלה ולא הסוף שהרי לא נצלח בידו להשיבו אל אביו ועל כן כאשר נאמר למשה על טענתו שכיון שהתחיל במצו' לזון את ישראל בזכותו בדין הוא שיגמור ויעבור את הירדן מהבורא ב"ה אל תעבור את הירדן שפט שעל פי דין הקב"ה מי שנתעכב שלא לגמור את המנו' נחשב לו כאלו גמרה (שהוא לא ידע שיעשה הקב"ה נס שיספיק המן שירד בחייו בזכותו לישרא עד בואם אל קצה ארץ כנען) אמר אלך ואבשר לראובן שיחי' ולא ימות שזה בשורה טובה לו לידע שאף שלא גמר מצותו לכבד את אביו ולהצילו מן הצער עכ"ז כיון שמן השמים עכבוהו נחשב לו כאלו גמר ושבזה תקן חטאו ויחי לעה"ב

ועוד טענה אחרת הי' למשה אשר על כן בקש שמן הדין ראוי לבא לארץ כנען במה שאמר ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון דאיתא בספרי ההר אברהם קראו הר