מנחת עני רלג

ירושלים על כן לנדה היתה כל מכבדי' הזילוה והלא לא יוצדק לבזות לאחר רק אם הוא במעשיו נעלה עליו אבל אם עושה כמוהו איך יבזהו על מעשיו ואחרי שגם אה"ע חטאו כמו ישראל איך יאמר חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה בעיני מכבדי' מאז שהם אה"ע על זה משיב אע"פ שחטאו אינם כלום שבעיניהם לא החטא והרשע מכניע כי אם העונש ואחרי שהם לא נענשו אז לא מרגישים בבזיונם אבל ישראל חטאו ונענשו כמו שאמר כי ראו ערותה שראו איך נתבזו בעונש ועל זה הזילוה מכבדי' אף שהם מבוזים כמוהם. והנביא מקונן גם היא נאנחה ותשב אחור לומר גם היא הושב' בדעתה לדעת אה"ע שנאנחה רק על עונשה לא על חטאה ולכן תחת אשר היתה לה לילך לפני' להטיב מעשים הרעים אדרבה עוד תשוב אחור

ואיך שבה אחור מפרש הנביא ישעי' הוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ד' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור הנביא מקונן איך מרעה אל רעה יצאו בתחלה היו גוי חוטא שחטא הוא שוגג שחטאו בשוגג או באומר מותר שממוצע בין שוגג למזיד ועל שלא שבו כראוי נגרם שחטא במזיד ונעשו עם כבד עון שעון הוא מזיד ועדיין לא חטאו ועוו רק במצות אחדים ואחרי כן נעשו זרע מרעים שראויים להקרא מרעים ורשעים שעזבו התורה בכללה ומשבאו לכלל זה לא הספיקו במה שעשו בעצמם אלא נעשו בנים מש משחיתים ששמו מגמתם גם להשחית ולהתעות אחרים אשר עוד החזיקו בתורת ד' וגם בזה לא הספיקו כי אחרי זה עזבו את ד' ואמרו מההשרי כי נעבדנו שלא בלבד שעזבו את תורתו כי אם גם אותו עזבו ולא בלבד שחטאו ועשו כן מתוך תאו להנאות העה"ז כי לבסוף נאצו את קדוש ישראל שנעשו מומרים להכעיס כן נזורו אחור מרעה אל רעה תחת אשר הי' להם להכניע עצמם כשבא עליהם העונש

ואחרי כאשר ביארנו ע"י שנאת חנם נחרב בית שני וכבר אמרו רז"ל כל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו חרבה בימיו שעי"ז ניכר שעדיין לא פסק מה שגרם החרבן ביותר מוטל עלינו להיות אהבה ואחו' בינינו ולהרחיק כל שנאה מלבנו ובזה יש לבאר אחת מהחרות של סבי דבי אתונא בבכורות פ' א' שאמרו לרבי יהושע אית לן רחיא דתבירא חייטי' אמר להו כרוכו לי מיני' גרדי ואיחייטי עכ"ל פי' שאמרו לרבי יהושע יש לנו אבן ריחים שנשבר תפור אותו שיהי' שלם והשיב להם הוציאו לי ממנו חוטין כמו שמוציאין מן הבגד שנקרע ובו אתפור אותו ובביאור הדברים י"ל דמצאנו שהצרות והעבדות נמשלו לריחים כרגיל בלשון רז"ל ריחים בצוארו ויעסוק בתורה וכן מצאנו בכתוב בחורים טחון נשאו שפירשו רז"ל שהעמיסו על צוארם אבן הריחים. והנה הסבי ד"א התילו את רבי יהושע על הפירוד והשנאה שבין ישראל בגלותם ואמרו לו יש לנו ריחים שנפרד ונשבר תפור אותו כלומר אתם בני עבדות וצרות תחת אשר תהיו בקשר אחד לנחם זה את זה אתם מפורדים ובעלי מחלוקת איש כנגד רעהו למה לא תאחדם ותעשה שלום ביניהם והשיב להם רבי יהושע הוציאו לי חוטים מהריחים ואתפור כלומר לא כמו שאתם חושבים שהצרות תאחדם כאלו ע"י הצרות יעשו קשר אחד שאדרבה הצרות גורמות המחלוקת כמו שפי' רש"י פ' מקץ יפות מראה סימן הוא לימי שובע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין בריה צרה בחברתה עכ"ל ועפ"ז יפורש מה שנאמר רעות המראה שבימי הרעה פני הבריות רעים זה נגד זה וזה מה שאמר להם מן הריחים אין להוציא חוטים לתפור ולהתאחד שהצרות הם הגורמות הפירוד ועל כן אם גם בדורות הקודמות שלטו מחלוקת ושנאת חנם בקרב ישראל בזמננו שבחסד על עליון היתה לנו הרוחה ביותר מוטל עלינו לראות איש את אחיו ואשה את רעותה בפני יפות ולהשבית כל שנאה וקנאה מביננו ובזה נבער הרעה מקרבנו אשר גרם גלותנו וחרבן בית מקדשנו

ובפרט צריך להתאמץ בזה שכבר רמזו רז"ל שזה מעכב הגאולה דאיתא במדרש פ' כי תשא ראה אתה אומר אלי הה"ד חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע חושבת אני לכמה ימים נגאלתי ממצרים ומבבל ומיון ואומר חלותי היא אם חלאים הם יכולים להתרפאות ואם אינם חלאים איני יודעת מה לעשות לכך נאמר חלותי היא עכ"ל והוא תמו' דמה ענין אם חלאים הם ואם אינם חלאים ולבאר זה י"ל ע"פ מה דאמרינן ביומא פ' א' הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם האחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם עכ"ל ובפי' לא נתגלה עונם כתב רש"י שחטאו בסתר והמרש"א פירש שלא עשו תשובה אכן לב' הפירושים הלשון קשה דהל"ל שלא גלו עונם ולענ"ד אפשר לפרש דבכל עבירות שאדם חוטא לא אפשר שלא נודע לו חטאו רק שעובר בזדון מפני שלא חש לכבוד קונו או מפני שכופר בתורה ואומר שאין זה חטא אבל בחטא של שנאת חנם אי אפשר שיכיר בחטאו שהלא זה בעצמו הוא מה שמחטיאו מפני שחושב שלא בחנם הוא שונא לחבירו אלא ע"פ דין ושאינו חוטא בזה נגד בוראו ונגד תורתו שאם יכיר ויודה שלא חטא חברו נגדו לא ישנא אותו וזה הפי' הראשונים שנתגלה עינם דבית ראשון שנחרב על ע"ז וג"ע וש"ד שנתגלה להם בעצמם שחטאו נתגלה קצם אחר שהכירו עונם וחדלו מחטא אבל אחרונים שלא נתגלה עונם דבית שני שנחרב על שנאת חנם שלא נתגלה להם