מנחת עני רלא

תשתעבד עבדיך לעבדים להיות עבדי מצרים הרי שלא השגיח על זה. יצחק בירך לעשו ואמר לו והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ותשלוט עליו הרי שלא חש לחלול שמך במשול עשו על יעקב. ליעקב אמרת אנכי ארד עמך מצרימה שדרשו רז"ל מזה שבכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם ולא התפלל עלינו שלא נבא לגלות למצרים למען לא תגלה גם שכינת עוזך לשם ולכן אין לנו תקו' שהאבות ישתדלו בעדנו להגאל מפני ג' טענות האלה ולזה השיב הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי שאתם מתודים ומודים שאתם מצד מעשיכם אינכם ראויים להגאל ותליתם עצמכם בי שרק למעני אעשה מפני שתרצו להיות עבדי ולמען לא יתחלל שמי בגוים ולמען גלות שכינתי שכן הראיתם דעתכם במה שלא רציתם תוכחת אבותיכם בעדכם לכן אמחול עונותיכם וחטאיכם כשלג ילבינו ובזה תהיו ראויים גם מצד עצמכם

ובעת ההיא תכלה הקללה שקלל הקב"ה לישראל במעשה מרגלים כדאיתא במ"ר פ' שלח ויאמר ד' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי אמר הקב"ה ב' צווחות צוחתי עליכם סופכם לצוח ארבע בשעבוד ארבע מלכיות עד אנה ד' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי עד אנה ירום אויבי עלי עכ"ל והנה מה שאמר בשעבוד ארבע מלכיות שהם גלות בבל מדי יון ואדום דלפ"ז יפורש עד אנה תשכחני בבבל עד אנה תסתיר את פניך במדי עד אנה אשית עצות בנפשי ביון עד אנה ירום אויבי עלי באדם לבאר זה איך חלי הפסוקים בד' גליות האלה י"ל דיש חילוק בהצלת ישראל מהגליות האלה דמבבל נגאלו בלא צרות ובלא מלחמה רק שהצרו אחר שעברו ע' שנה לפי חשבונם ולא נגאלו ודאגו שלא יגאלו עוד כנאמר ותאמר ציון עזבני ד' וד' שכחני ולכן אמר הקב"ה שבגלות בבל יצוחו ישראל עד אנה ד' תשכחני נצח: מגלות מדי ג"כ נגאלו בלא מלחמה אבל היו בצרה ובסכנה גדולה בימי המן להשמד ולהרג וחשבו שהקב"ה הסיר השגחתו מהם ונתנם ביד אויביהם אבל באמת לא הי' הסרת השגחה רק הסתרת פנים כמו שדרשו רז"ל אסתר מן התורה מניין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וכמו שביארנו בפ' תצוה שבימי אסתר השגיח הקב"ה עליהם רק שלא הודיע להם עד ששבו בתשובה שלמה ולכן דרש עד מתי תסתיר פניך ממני על גלות מדי: מגלות יון יצאו ישראל ע"י מלחמה בימי חשמונאים שאז קיימו בתחבולות תעשה לך מלחמה וע"י עצות שהמתיקו סוד יחד נתן להם הקב"ה תשועה שנצחו אנשים מתי מספר לחיל גדול של אויביהם ובזה יצדק מה שדרש עד אנה אשית עצות בנפשי על גלות יון ועד אנה ירום אויבי עלי יצדק לדרוש על גלות אד אדום שעדיין מקונן ישראל כן עד עת קץ

אכן עוד יש לפרש מה שאמר הקב"ה סופכם לצוח ארבע שאין זה מדת חסדו לענוש בכפל ארבע נגד שתים שהקב"ה צוח על ישראל שחטאו בשתים במעשה ובאמונה וזהו שאמר עד אנה ינאצוני שהוא במעשה כדכתיב בתועבות יכעיסוהו ועד אנה לא יאמינו בי שלא בלבד במעשיהם הרעים חטאו אלא גם במה שלא יאמינו בי ולכן אמר שכנגד האלה תצוחו שתים שהם ארבע שנגד שלא האמנתם בי חצוחו עד אנה ד' תשכחני נצח דהיינו שאתנהג עמכם שיהי' לכם פתחון פה לחוסר האמונה בי כאלו שכחתי אתכם ואפילו תאמינו שלא שכחתי עם כל זה תצוחו עד אנה תסתיר פניך ממני ולא תודיע לנו שתשגיח עלינו ונגד מה שצוחתי על מעשיכם הרעים עד אנה ינאצוני תצוחו עד אנה אשית עצות בנפשי להנצל מן הצרות ואפילו הצילנו מיד אויבנו שלא נאבד עד אנה ירום אויבי עלי לומר שלו אנחנו משועבדים ולכן אין כאן ד' צוחות אלא רק זה או זה ואינם רק שתים נגד שתים

ומה שגזר הקב"ה כן בחטא מרגלים היינו ע"פ מה דתנן ספ"א דסוטה שלא נגזר גזר דין של אבותנו רק על לה"ר של מרגלים שבכל מה שחטאו ישראל נענשו לשעתו ואפילו על חטא העגל לא נגזר גזירה לדורות רק פקידה במה שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם אבל בעון המרגלים לא בלבד שנגזר על הדור ההוא שלא יכנוס לארץ אלא גם נגזר שיגלו מן הארץ כמו שאמרו רז"ל ויבכו העם בלילה ההוא אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיי' של חנם ואני אקבע להם בכיי' לדורות וכתב הרמב"ן שדרשה זו מקרא מלא הוא וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ד' וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות:. והנה אמרינן סוף תענית חמשה דברים ארעו את אבותינו בט"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניי' ונלכדה ביתר ונחרשה העיר עכ"ל ואולי י"ל שכל המאורעות רעות האלה נגזרו על ידי מה שחטאו ישראל במעשה מרגלים שהיו ה חטאים בזו את הארץ באמרם ארץ אוכלת יושבי' היא והסכימו להם ישראל. לא בטחו בד' באמרם ולמה ד' מביא אותנו ל הארץ הזאת לנפול בחרב. רצו לעבוד ע"ז באמרם נתנה ראש שדרשו רז"ל אין ראש אלא ע"ז. רצו להמסיר עצמם ביד שונאיהם באמרם ונשובה מצרימה. שנאו להקב"ה ובכו חנם באמרם בשנאת ד' אותנו ופי' רש"י ע"פ המדרש והוא הי' אוהב אתכם אבל אתם שונאים אותו משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלבי'