מנחת עני רל

דרך כלל שישמור עצמו וחטאים וינצור את לבו נגד עצת יצה"ר וזה הוא החילוק בין דעות תרין אמוראים בפי' אוכיחך ואערכה לעיניך שמאן דאמר אעורר כל לעיניך מדבר מהתועלת העתיד שאין צריך רק התעוררות דרך כלל על מה שחטא בעבר לנצור לבו לעתיד ומאן דאמר אסדר כל לעיניך מדבר מן התועלת של התוכחה על מה שעבר שבזה צריך סידור כל החטאים בפרט בסדר חטאיהם והנה משה רצה להשיג בישראל בתוכחתו שני התועלת ופתח בקל לעוררם עם מה שחטאו על העתיד ולכן לא פרט חטאיהם ולא הזכירם רק ברמז שייטיבו מחשבותיהם שחטאו על פי בחינות מתנגדות שמראה שלבם חולה אבל אמר להם לא תחשובו שתוכחתי היא לבד על מה שאתם עתידין לעשות לנצור לבבכם נגד עצת היצה"ר אלא עיקר תוכחתי היא על מה שעשיתם לשעבר ולכן בפרשיות הבאות סידר להם כל מה שחטאו למען וישובו עליהם בתשובה שלמה. ובמה שאמרנו שאם החטאים נוטים לצד אחד על פי הטבע לנקל יחשבו משאס נטות לשתי הקצות אולי יש לבאר מה דאיתא בשבת פ"ט אם יהיו חטאיכם כשנים כשני מיבעי' ליה אמר רב יצחק אמר הקב"ה אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו עכ"ל ולבאר מה זה הענין כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית יש לומר שבפסוק יש לדקדק הכפל שאמר אם והי' חטאיכם כשני ושוב אמר אם יאדימו כתולע ולמה ברישא אמר אם יהיו לשון קל ובסיפא אם יאדימו אמר לשון הפעיל ועוד י"ל ברישא אמר כשלג ילבינו ובסיפא כצמר יהיו אבל יובן זה על פי דברינו שמי שחוטא לעצמו בלבד על פי טבעו יש לו התנצלות ע"י מה שאמר הבורא יתברך כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבל מי שלא די לו בחטאו לבד כי אם מתעה ומסית גם אחרים לחטוא אין זה מתולדות הטבע כי אם תולדות רוע לבו בזה צריך כפרה יותר וזה הוא מה שאמר אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית שהם על פי דרך הטבע כמו שהשנים מששת ימי בראשית עד עתה לא שינו דרכם של הטבע שהטביע להם הבורא יתברך אז כשלג ילבינו שנמח לו לגמרי כשלג שהוא המראה הלבן ביותר אבל אם יאדימו כתולע יאדימו לשון הפעיל שלא בלבד שאדמו חטאיכם לעצמיכם כי אם האדימו גם לאחרים כתולע הזה שבדמו צובע לאחרים אז לא תהיה כפרתכם לגמרי ללבון כשלג ורק כצמר יהי' שלבנינותו חלוש מן השלג כמבואר בנגעים פ"א

עוד איתא בשבת שם דרש רבא לכו נא ונוכחה יאמר ד' לכו נא בואו נא מבע"ל יאמר ד' אמר ד' מבע"ל לעתיד לבוא יאמר הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו רבש"ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע וגו' ד' מאות שנה ולא בקש רחמים אצל יצחק שבירך את עשו והי' כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אמר להם הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו עכ"ל וי"ל הלשון לכו אל אבותיכם ויוכיחו אתכם שאם אדם יודע שצריך לתוכחה אז היא למותר לילך ולשמוע אותה אלא מעצמו יעזוב הרעה ועוד י"ל מה שאמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי וכי במה הראו כן על ידי שלא רצו לילך ולקבל תוכחה מן האבות וגם יש להבין וכי מפני שהאבות לא בקשו רחמים עליהם גם לא יוכיחו אותם היאך תלי זה בזה ולפרש זה י"ל דהנה לשון תוכחה והוכחה כבר פי' רש"י בפ' וירא בפסוק ואת כל ונוכחת שהוא לשון בירור הדבר ואם נעמיק עוד בפי' הלשון תוכחה נאמר שהוא ענין מישר הדבר שנראה עקום והוא כלשון נוכח פתח הבית שפירושו ישר נגד פתח הבית ולכן יוכיח יש לו ב' פירושים והענין אחד ליישר מה שהוא עקום באמת והוא במה שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך או להראות שהדבר איננה עקום וחסר רק ישר ושלם כמו שנאמר את עניי ואתיגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש פי הראה לך שאין בי עקימות רק ישר: ועפ"ז נבין הענין שכאשר תקרב את הגאולה שחפץ ד' לגאול את ישראל ויקטרג מדת הדין שעל פי מעשיהם לא ראויים להגאל וכמו שקטרג ג"כ בגאולת מצרים אז יאמר הקב"ה לישראל לכו אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם פי' שיישרו אתכם להראות שראויים אתם להגאל או ע"פ מעשיכם שיראו שאין בהם עקש או ע"י ענין אחר והנה ישראל יכירו כי ע"פ מעשים שלהם אינם ראויים להגאל אבל מכ"מ יש להם שלשה טענות לקרב גאולתם (א) אחר שבחר בהם ד' להיות עבדיו אין מן הראוי שיהיו עבדים לעבדים ובפרט שעי"ז יתבטלו מלקיים הרבה ממצות ד' וכמו שאמר הקב"ה כי לי בנ"י עבדים עבדי הם וגו' (ב) מפני חלול שם קדשו במשול אה"ע על ישראל כמו שאמר דוד למה תהי' כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואמר עוד לא לנו ד' לא לנו כ"א לשמך תן כבוד למה יאמרו הגוים אי אלקיהם (ג) מפני גלות השכינה כדכתיב ובפשעכם שלחה אמכם שכל זמן שאנחנו בגלות שכינת עוזנו עמנו בגלות כמו שדרשו רז"ל ושב ד' אלקיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב כביכול השכינה תשוב עמנו משבותנו. אמנם על כל ג' טענות הללו שיש לישראל לטעון שיהיו ראויים להגאל לא השגיחו האבות שלאברהם נאמר ועבדום וענו אותם ולא התפלל למה