מנחת עני כג

לו ברכה שהי' לו בת ור"נ חשב לו ברכה שלא הי' לו בת וגם מה שמסיים כל עיקר הוא מחוסר הבנה ויש לפרש דבבבא בתרא (דף קמ"א) פליגי ר"מ ור"י ג"כ בזאת הפלוגתא אם היתה בת לאברהם או לא והקשו התוספ' למ"ד בן נח מותר באחותו למה לא השיא אברהם הבת ליצחק אם הי' לו ותירצו דקטנה היתה ועוד תירצו שלא משרה היתה כי אם מהגר המצרית והנה תירוץ הראשון דקטנה היתה קשה שהרי גם רבקה קטנה היתה שנולדה בעת העקדה ונשאה יצחק כשהיתה בת ג' שנים ואם היתה הבת משרה עכ"פ ג"כ היתה לפחות בת ג' שנים כשהי' יצחק בן ארבעים שהרי בעת העקדה כשנולדה רבקה מתה שרה וצ"ל דהך תירוץ כתבו התוס' למ"ד שהביאו התוס' יבמות (דף ס"א) שרבקה היתה בת י"ד שנה כאשר נשאה יצחק אבל למ"ד שהיתה בת ג' ע"כ צ"ל כתירוצם השני שלא השיאה ליצחק מפני שהיתה בת הגר ובזה יובן דברי ר"נ שאמר עיקר ביתו של מלך אין כתוב בו ברכה שודאי יש לחשוב שמה שנאמר באברהם וד' בירכו בכל הי' שהי' לו בת שלא נחסרה לו גם ברכה זו כדאיתא בב"ב אבל אז לא שוותה לו שרה שהיא עיקר ביתו בברכה ומה שנאמר באברהם שד' בירכו בכל לא יהי' נאמר גם עליה ולכן מפרש אדרבה ברכה היתה לו שלא היתה לו בת כל עיקר שר"ל כל עיקר שאפילו משרה לא היתה לו בת שאם הי' לו בת משרה הי' משיאה ליצחק ולא באה הצדקת רבקה אל ביתו ונשתלשל מזה שגם האמהות רחל ולאה בלהה וזלפה לא נישאו ליעקב שרק ע"י רבקה אמו הלך יעקב לבית לבן לקחת לו משם אשה כמאמר הכתובים וזה ודאי לברכה לאברהם תחשב שסיבב הקב"ה אשר לו מצעדי גבר כוננו לזווג אמהות הקדושות האלה עם אבות הקדושים להוציא מהם עמודי בית ישראל לפרשת תולדות

בפסוק משא דבר ד' ביד מלאכי אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ויש לתמו' וכי אין מענה על השאלה במה אהבתנו רק מה שאהב הקב"ה ליעקב ושנא לעשו והלא אין מספר לנסים ונפלאות שעשה לישראל ושבהם הראה להם אהבתו ואיך יפקרו לומר במה אהבתנו אכן יבואר על פי מה דאיתא במדרש ילקוט אהבתי אתכם אמר ד' אמר ר"ש בן לוי בשלשה לשונות חבב הקב"ה לישראל בדביקה בחפיצה ובחשיקה בדביקה שנאמר ואתם הדבקים בד' אלקיכם בחשיקה שנאמר חשק ד' בכם בחפיצה שנאמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם לי ארץ חפץ ואנו למדין אותו מפרשתו של שכם בדביקה ותדבק נפשו ובחשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם בחפיצה כי חפץ בבת יעקב עכ"ל בביאור דברים האלה יש לומר דהחילוק בין ג' לשונות של חבה ואהבה הוא דחשק יקרא הנטי' אל הדבר אשר ישתדל להשיגו טרם השיגו. דבק יקרא אחר שהשיגו כי אז דבק הדבר בו ולזה מביא ראי' לדביקת הקב"ה בישראל ממה דכתיב ואתם הדבקים בד' אלקיכם שאם לא שהקב"ה דבק בישראל לא יצדק לומר שהם דבקים בו שדביקה צריכה להיות משני צדדים. חפץ הוא אחר שהשיגו ודבק בו שהי' בו מגמתו וחפצו כי לפעמים אחר שחשק אדם לדבר והשיגו ודבק בו לא ימצא חן בעיניו וימאס בו לכן לא תושלם אות האהבה כי אם ע"י שימצא חפץ לבבו בו אחר שהשיגו ולזה מביא ראי' ממעשה שכם ששם נאמרו שלשה לשונות הללו שדבק בבת יעקב וחפץ בה אבל כשחמור בא אל יעקב אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם הזכיר לשון חשק שלא רצה לגלות להם שיודע שכבר אנס בנו אותה כי אם כאילו עומד בתחלת אהבתו לחשוק בה למען אחרי זה ידבק בה: ושלשה עניני אהבה הראה הקב"ה לישראל שחשק בהם בעוד עמדו לו ממרחק ולא קיבלו תורתו עוד ודבק בהם בימי משה אחרי שקבלו תורתו ונהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש וחפץ בהם שמצא בהם קורת רוח אחרי דבקו בו ומה שחשק הקב"ה בישראל טרם נעשו לעם הראה ביעקב כי האבות סימן לבנים

בזה יבואר מאמר ר"י ב"ב דף ט"ז חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום בא על נערה המאורסה דכתיב ויבא עשיו מן השדה וכתיב כי בשדה מצאה והרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב כי עיפה נפשי להורגים וכפר בתחיית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות וכפר בעיקר שנאמר למה זה לי וכתיב זה אלי ואנוהו וביזה את הבכורה דכתיב ויבז עשיו את הבכורה עכ"ל בעבירות הללו אנו מוצאים הליכת החוטאים ממדריגה למדריגה עד שאול תחתית בתחלה מבזים את התורה ומואסים בה ועי"ז ממיתים את נפשם שנעשים רשעים שבחייהן קרויין מתים וכדי שלא יעלה מורא בלבבם שיהיו עתידים ליתן דין וחשבון על מעשיהם ולא יזכו לתחיית המתים ולעוה"ב כופרים באמונת השארת הנפש אחר המות ולמען לא יעלה מורך בלבבם שהקב"ה משגיח על מעשיהם וידונם עליהם בעוה"ז כופרים בעיקר ואומרים לית דין ולית דיין ומשפרקו כל עול אמונת ישראל מחשיבים להם חרפה להקרא בשם יהודים