מנחת עני רכז

ובזה נבא לבאר המדרש כי הנה בעשיית הטוב ועזיבת הרע יש ב' כתות יש שעושין הטוב ומונעים הרע על פי מצות התורה ויש שעושים באשר ששכלם מסכים על הדברים שצותה התורה כנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכת הזאת נקראה נכריה כי רק מי שהתורה מוליך אותו על דרך הטוב הוא התושב בבית ד'. והנה המלך החכם ממשיל התורה בדדים כנאמר דדיך ירווך בכל עת והוא על הדרך אשר אמרנו שהתורה היא כדד המשביע ומרו' לילד היונק ממנה כן התורה משפיע שפע ברכות בכל עת דהיינו בתמידות להוגה בה ומקיים מצותי' כנאמר והי' כעץ שתול על פלגי מים ועל כי זה נאמר על מי שעושה באשר שבתורת ד' חפצו ולא על מנת לקבל שכר לכן מפרש המדרש שלכך נאמר דדיה ירווך לומר בני מוטב לך לחבוק דדי שלתורה אם לא תוכל להגביר על דעתך התורה עצמה באהבתך אותה רק לחבוק דדה באשר שתרצה לינק שכרה כילד היונק מדד אמו עם כל זה טוב לך להאמין בתורה ולעבוד בשביל השכר מלחבוק חיק נכרי מלעשות כל המעשים הטובים ולחדול הרעים מפני ששכלך שמנכר עצמו לתורה אומר לך כן אפילו אם לא יהי' חקות שכר נגד עיניך שדדה של תורה מביאך לידי זכות שאם גם בבחינתך משום תועלת עצמך אין לך רק שכר ולא זכות עם כל זה לבסוף תבא לידי זכות שמתוך שלא לשמה תבא לקיים לשמה מה שנקרא לך זכות אבל אם תחבוק חק נכריה שלא תעשה רק מפני מחשבות הנכריים לתורה לסוף יתעך מחשבתך לרעה ותבא לידי חובה. ואל תאמר למה אבא לידי זכות לקיים לשמה הלא הקב"ה אין רואה מה שאני עושה רק יודע ע"י שמעשי בספר נכתבים ומאין יודע איזה כוונה היתה לי כשעשיתי המצו' או כשחדלתי מלעבור עבירה הבאה לידי תלמוד לומר כי נוכח פני ד' דרכי איש ומזה תדע שהשגחת הבורא עליך בשעת מעשה בשעה שאתה הולך דרכך ואחרי שהוא יראה ללבב ויודע מחשבתך הלא יהי לך לבושה ולכלימה לומר לו לא בשבילך כי אם בשביל שתשלם שכרי אני עובד אותך ולכן אני אומר לך שמתוך שלא לשמה תבא לשמה. ואחרי אשר מזה שמענו שהשגחת הבורא יתברך היא לא בלבד בידיעה ע"י מה שבספרים נכתבים כי אם גם בהשגחה ע"י ראיית מעשי ושמיעת דברי בני אדם מכאן אמרו חכמים ז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים שמשגיח עליך בשני מיני השגחות: והוא הדבר אשר אמרנו שלא ישתדל האדם להשיג עושר וכבוד על דרך התנהגות בני אדם כי אם כאשר תבא לו ע"י קיום תורה ובמצות כי רק אז תצליח את דרכך ואז תשכיל פ ספר דברים. לפרשת דברים

במדרש אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל אמרו לו אתמול אמרת כי כבר פה וכבד לשון אנכי ועכשיו אתה מדבר אל כל ישראל מלמד שהתורה ריפא אותו שנאמר מרפא לשון עץ חיים עכ"ל והוא תמו' שהרי כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר דבר משה ולמד תורה לכל ישראל וכמה פעמים הוזכר בכתובים שדבר אל יחידים ואל רבים כדכתיב וידבר משה את מועדי ד' אל בנ"י וכדומה ולא תמהו עליו שאינו עוד כבד פה ועכשיו בסוף מ' שנה שאלו לו אתמול אמרת וכו' ולהבין זה נקדים מה דאמר אביי סוף מגילה קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן וקללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן ופי' רש"י משום דבת"כ מדבר הקב"ה בעצמו ונתתי ופקדתי ובמשנה תורה אמר משה בלשון נסתר יתן ד' יככה ד' והנה ודאי אין הפירוש שמשה אמר מה שלא הי' אליו בדבר ד' שח"ו שמשה כתב בתורה דבר מה שלא נאמר לו בנבואה ולכן כבר כתבו התוספות משה מפי עצמו אמר ברוח הקדש אכן מכל מקום קשה הלשון מפי עצמו אמרם דהל"ל שבתורת כהנים דבר הקב"ה בעצמו ובמשנה תורה דבר משה בשם ד' אבל יובן זה בשנעיר על מה שפתח הספר בלשון אלה הדברים אשר דבר משה והלא כמה וכמה דברים כבר דבר שלא הוזכרו בספר זה ואיך פתח אלה הדברים ויותר יש לדקדק על פי הכלל שבכל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים אלה פוסל הראשונים דהיינו שיש חילוק בין הראשונים והאחרונים ואיזה חילוק יש בזה בין משנה תורה לשאר התורה שפתח באלה אכן נבין כל זה על פי מה דאיתא בספרי הובא גם ברש"י ריש פ' מטות כל הנביאים נבאו בכה אמר ד' מוסיף