מנחת עני רכד

אותו ממין דגים הנקראים כרשי) נחת בר אמוראי (אדם שיודע לשוט במים) לאתויי ורגש ובעי לשמטי' לאטמא (בקש לחתוך ירכו) ושדא זיקא דחלא (זרק לו חומץ וברח מריחו) ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא דעתידת דשדיא תכלתא (להצניע בו) לצדיקי לעלמא דאתי עכ"ל ואולי מרמז זה ללמד איך ינהג האדם בבקשת האושר והטוב לו בעולם הזה כי רבים חושבים שאין טוב להם בעולם הזה מעושר וכבוד בפרט אם ישיגו אותם על דרך היתר מבלי לעבור את מצות ד' והנה העמידת האדם בעוה"ז להשיג תכליתו היא על שני עמודים על סור מרע ועשה טוב: דגים הם משל התאוה שרוצה לבלוע הכל כנאמר ותעשה האדם כדגי הים שבולעים אחד את חבירו: אשתו של רבי חנינא בן דוסא הראה רצונה במעשה המסופר ממנה במס' תענית כשבעלה חנינא בן דוסא השיג ע"י תפילתו רגל זהב של שולחן שהוא משל עשירות שאמרה לו רצונך ששולחן כל הצדיקים בעוה"ב ב יהי' מג' רגלים ושלך רק שני רגלים שביארנו במקום אחר שרמזה שמה שאתה נהנה בעשירתך בעוה"ז ינכה משכרך בעוה"ב וע"כ בקשה ממנו שיתפלל שמקח ממנו העשירות למען יהיה שכרו שלם עם הצדיקים לעוה"ב: תכלת הוא משל לבוש הצדיקים לעוה"ב שדומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד: החומץ שמתנגד למתוק הוא משל הסיגופים שמתנגדים להתענוגים: ובזה יש לפתור המשל שסיפר רבי יוחנן שפעם אחת היה הולך בספינה על הים (ספינה הוא כאשר כבר ביארנו במקומות אחרים משל לחיי העוה"ז שהולכים עליו לחיי העוה"ב) וראה ארגז שהוא המשל של האושר והטוב שהיו קבועים בו אבנים טובות ומרגליות כלומר שהטוב של העוה"ז אדם רואה מצד החיצון שלו שהיא עושר של אבנים טובות ומרגליות ועל אושר כזה חונים הדגים הם המתאוים לבלוע הכל שאוהב כסף לא ישבע כסף וראה ר"י בר אמוראי שהתאוה ג"כ לעושר של עשירות ורצה להשיגו שחשב שאין סכנה בדבר להשתדל להשיג עשירות לעבודת ד' אבל התאוות הנספחים לעשירות שעל פי רוב מתעים האדם מדרך הטוב התחילו להיות רוגשים בקרבו ורצו להפסיק ממנו ירך אחד שהוא העמוד של סור מרע שהתאוות של עשירות בקל מעבירין את האדם על דעת קונו ומביאין אותו לידי יסורין וכשהרגיש זה התלמיד החכם הזה התנגד להתאוה סיגופים שנמשלו לחומץ ועשה תשובה ובזה גירש את הדגים שנמשלו לתאוות ואחר ששב לבל ישוב לכסלה יצא בת קול ואמרה לו למה תבקשו האושר שצד חיצון שלו הוא עשירות של אבנים טובות ומרגליות הלא תשיגו יורת מזה אם תשתדלו להשיג מה שאשתו של רבי חנינא בן דוסא תשים בו שהוא תכלת לצדיקים לעתיד לבוא כלומר אם תכירו לאושר באמת כבר בעוה"ז מה שעתיד על פי ששפטה אשתו של רבי חנינא בן דוסא להיות לשכר הצדיקים לעוה"ב שיפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז

אמנם אחר כל הדברים האלה לא ישפוט האדם שחטא הוא בידו אם ישיג גם טוב העוה"ז בעושר וכבוד ע"י ברכת ד' שאת אשר חננו ד' לזכות לשתי שלחנות עליו החיוב להודות לד' חסדו גם על החסד הזה ורק בתנאי שיבא לו העושר לא בהשתדלות שרגילים בו בני אדם כי אם ע"י ברכת התורה כמו שאמרו רז"ל בע"ז פ' א' אמר ריב"ל דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו כתוב בתורה ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון שנוי בנביאים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל ומשולש בכתובים דכתיב כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועליהו לא יבול וכ אשר יעשה יצליח עכ"ל ויש לדקדק על לשון שנוי ומשולש שאין זה מה שמצאנו במקומות אחרים בכענין זה שנאמר בקיצור מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכן מצאנו הלשון הזה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים אשה לאיש וכמו כן היה יכול לומר פה מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין ולכן יש לומר בכונת המאמר דהנה בקיום התורה יש שלש מעלות אחת גבוה מאחרת: המעלה הא האחת היא שעושה מעשה המצוה כעבד העושה עבודת רבו באמונה כחובה עליו: המעלה השניה הגבוה מהראשון היא שישתדל על ידי לימוד תורה לדעת איך יעבוד לאביו שבשמים לבל יפגום בשוגג מבלי ידיעה שום דבר מעבודתו: והמעלה השלישית אשר אין למעלה ממנה היא שלא בלבד שיעסוק בתורה למען יעבוד בשלמות בלי חסרון אלא שגם עבודתו לא תהיה כעבודת עבד לרבו להתיר עצמו מחוב המוטל עליו כי אם יעשה בחפץ ובאהבה כבן העובד את אביו לעשות רצונו מאהבתו אותו: וכנגד שלש מעלות עבודות האלה בקיום מצות התורה יכפול גם השכר של העובד שהעובד כעבד בלבד מביא הצלחה לעצמו בלבד והעובד בהקדים לימוד התורה יש לו שכר כפול שלא בלבד שנכסיו מצליחין לו אלא מביא הצלחה גם לאחרים בזכותו בפרט להקרובים אליו לבני משפחתו ולמיודעיו והעובד לאביו שבשמים באהבה מצורף עם לימוד תורה יש