מנחת עני רכב

הנביאים ובין מספר ערי מקלט ולבאר זה יש לומר דאמרינן בחולין פ"ז חומר שעורים ולתך שעורים אלו ארבעים וחמשה צדיקים שעולם מתקיים בהם הרי שמספר מ"ה צדיקים היא צורך להגן על הדור וגם למספר חמשים מצאנו פעולה טובה שבהתחיל אברהם להתפלל על סדום התחיל במספר חמשים כנאמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר ויש ליתן טעם לזה שחמשים הוא מספר היובל שנותן חירות לארץ וישביה וכן נאמר בזוהר שחמשים פעמים נזכר בתורה יציאת מצרים שע"י מספר חמשים מספר היובל יצאו לחירות מגלות מצרים ומשעבודם ועפ"ז מצאנו פעולה טובה לשני המספרים מספר מ"ה ומספר חמשים שמ"ה צדיקים מגינים על הדור ומספר חמשים יוציא לחירות מגלות ומשעבוד מלכיות ועפי"ז יפורש טענת השואל שהוא חשב שיותר הי' צודק אם הי' מספר הנביאים מ"ה כדי להגן על ישראל מן הפורעניות או מספר חמשים להוציאם לחירות מאשמתם אבל ארבעים ושמונה לא ידע טעם וע"ז השיב לו אליהו כנגד ארבעים ושמונה ערי מקלט שנתנו ללוים דאיתא במדרש פ' בראשית והמה כאדם עברו ברית המה כאדם הראשון מה אדם הראשון עבר הציווי ודנתי אותו בשלוחין שנאמר וישלחהו מגן עדן ובגירושין דכתיב ויגרש את האדם וקוננתי עליו איכה שנאמר ויאמר לו איכה אף בניו עברו על ציויי ודנתי אותם בשלוח שנאמר שלח מעל פני ודנתי אותם בגירושין שנאמר מביתי אגרשם וקוננתי עליהם איכה שנאמר א איכה ישבה בדד עכ"ל בפי זה יש לומר דאיתא במדרש רבה פ"א אתה מוצא סנחריב הגלה אותם שלש גליות גלות הראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי מטה מנשה והשניה שבט זבולון ושבט נפתלי שנאמר הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי השלישי הגלה לשאר שבטים שנאמר והאחרון הכביד הכביד במכבד נבוכדנצר אף הוא הגלה בשלש גליות בראשונה הגלה ליהויקים ובשניה יהויכין נבוזראדן דן הגלה לצדקיהו וצריך טעם למה הן בגליות סנחריב והן בגליות נבוכדנצר נחלק לג' חלקים אכן יבואר ע"פ מדרש הנ"ל שאמר הקב"ה שדן את ישראל כמו שדן לאדם הראשון ובאדם הראשון מצאנו שלש גליות גלות הראשון היה כשברח אחר שחטא מלפני ד' כנאמר ויתחבא האדם ואשתו עד שאמר לו ד' איכה וגלות השני היה כשנשלח מג"ע כמו שנאמר וישלחהו ד' אלקים מג"ע אבל עוד חנה על פתח ג"ע כנראה ממה שנאמר עוד אחרי זה ויגרש את האדם וישם מקדם לג"ע את הכרובים ואת להב החרב המתהפכת וזה הוא מה שפרט המדרש מה אדם הראשון עבר על ציווי ודנתי בשלוח שנאמר שלח מעל פני זה היה בגלות סנחריב שנתגרשו מארץ ישראל שהוא תמיד תחת פני ד' כדכתיב תמיד עיני ד' אלקיך בה ודנתי בגירושין שנאמר מביתי אגרשם זה נתקיים בגלות נבוכדנצר שנחרב הבית וקוננתי עליהם איכה שנאמר איכה ישבה בדד וזה היה גלות השלישי דיש להבין מה שמדמה המדרש דבר הקב"ה ויאמר לו איכה עם קינת ירמיהו איכה ישבה בדד אכן יפורש שדבר הנשתנה מאוד כאילו הלך ממקומו ובא דבר גרוע תחתיו כמו דכתיב הזאת נעמי כלומר הלא נראית כאחרת וכן הזאת העיר כלילת יופי כלומר העיר הזאת הלכה ובאה גרועה תחתיה ולכן לשון איכה הוא כלשון איכה שנאמר לאדם כמו ששואל איה העיר שהיתה רבתי בגוים שרתי במדינות ועתה היתה למס וישבה בדד ועל כי ענש הקב"ה את ישראל כמו שענש לאדם הראשון והוא נענש בשלש שלוחים לכן גם גלות שלהם היה בשלשה מחלוקת. והנה על אדם נגזר מיתה כנאמר ביום אכלך ממנו מות תמות אבל ריחם הקב"ה עליו והפך עונשו לגלות וכן היה גם לישראל שהיו חייבים מיתה על שעבדו ע"ז כנאמר זובח לאלקים יחרם אבל גם עליהם ריחם ד' והפך עונשם לגלות וכן הענין ברוצח שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך ולא חילק הכתוב בין הורג בשוגג להורג במזיד שהרי בן נח נהרג על שוגג כמזיד אבל לישראל נתן הקב"ה הצלה לרוצח בשוגג שינוס אל אחת מערי מקלט וחי. ובזה יפורש התנא דבי אליהו שהשואל סבר שתכלית הנביאים ותועלתם לישראל היה או להגן עליהם מן הפורעניות ולזה יצדק שתהי' מספרם ארבעים וחמשה כמספר הצדיקים אשר העולם מתקיים בהם או שתכליתם היה כתכלית היובל להוציא האסירים חפשי ושעבוד מלכיות ולזה יצדק שיהיה מספרם חמשים כמספר שני היובל אבל אליהו השיב להם לא זאת ולא זאת היה תועלת הנביאים שנתחייבו ולהפוך עונשם ממיתה לגלות ולזה צדק מספר ארבעים ושמונה כמספר ערי מקלט

אמנם איזה דמיון בין גלות ישראל ובין גלות רוצחים יבואר עפ"י מה דאיתא בפסיקתא הובא במדרש ילקוט הושע י"ג צרור עון אפרים צפונה חטאתו כל מי שיש בדיו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה יחליפה במעשה הטוב ויעשה תשובה ויתקבל משל לאדם שיש לו צרורות של זוזים ב ץ לישראל כי אם תועלת ערי מקלט לרוצחים להצילם ממיתה רעים ילך אצל חנוני ויתן לו תוספות ומחליפם בזוזים טובים אף כל מי שיש בידו מעשים רעים יעשה תשובה ומעשים טובים עכ"ל והוא תמוה אחר שמתבייש לעשות תשובה איך יתן לו עצה להחליפה במעשה הטוב ויעשה תשובה ועוד מה זה הענין יחליפה במעשה הטוב איך אפשר להחליף עבירה במעשה הטוב הלא הקב"ה אינו לוקח שוחד מצוה נגד עבירה