מנחת עני רכא

רעב כאשר ביארנו אכן גם מי שאוהב בהמון שאוהב הרבות כבודו בפיזור עשרו בתוך ההמון אבל לא תבואה לא על דרך צדקה שנקרא תבואה כנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד כי אם מפזר רק להרבות רעים בתוך ביתו בהכין להם סעודות ותענוגים גם זה הבל כי אם גם שברבות הטובה רבו אוכליה שבענין זה לא יחסר לו מגמתו אבל אין כשרון לו בזה כי אם ראות עיניו שרואה שאורחיו אוכלים ושותים ומתענגים ואין לו מזה כשרון ויתרון שהרבה פעמים גם הכבוד אשר קמה לא ישיג מזה

ולכן ישתדל האדם לקיים אוהב כסף לא ישבע כסף על דרך המצו' על פי מה דאיתא במדרש פ' ואתחנן אז יבדיל משה שלש ערים זש"ה אוהב כסף לא ישבע כסף א"ר יצחק מי שהוא אוהב מצות אינו שבע מן המצות כיצד אתה מוצא שני גדולי עולם ומשה ולא שבעו דוד אע"פ שאמר לו הקב"ה רק אתה לא תבנה לי הבית הזה היה דוד אומר לנפשו וכי מפני שאמר לי הקב"ה כן אני יושב מה עשה זירז את עצמו והתקין כל צרכיו עד שלא מת שנאמר והנה בעניי הכינותי לבית אלקים וכן משה אעפ"י שאמר לו הקב"ה כי לא תעבור את הירדן הזה אמר משה אני עובר מן העולם ואני מפריש להם ערי מקלט מיד אז יבדיל משה עכ"ל ויש לדקדק מה דמיון בין מצות ובין כסף שמפרש אוהב כסף על אוהב מצות ועוד שמפרש כיצד אתה מוצא שני גדולי עולם וכי רק שנים האלה נהגו כן הלא כמה וכמה צדיקים היו שוה להם בזה שלא נשבעו מלקיים מצות ולפרש זה יש לומר דהנה באוהבי כסף יש עוד שתי כיתות יש שאוהבים אותו מצד ערכו וחשיבותו וע"כ אוצרים וסוגרים אותו בבית גניזתם ויש מי שאוהב אותו בלבד מפני שיודע שע"י הכסף ימצא כבוד והנאות העולם למלאות כל חפצו ויש חילוק בין שתי הכיתות בשני ענינים: הכת הראשון אוהב את הכסף והכת השני לא אוהב את הכסף אלא ההנאות שמביא לו על ידו והחילוק השני שביניהם הוא שהכת הראשון לא ישבע לעולם באשר אין לו גבול כאשר אמרנו שאין אדם מת וחצי תאותו בידו אכן הכת השני שלא אוהב את הכסף רק מצד ההנאות כשישבע מהם או שיש לו די והותר להמציא אותם לו תתקרר אצלו תאות הכסף

אמנם השתי בחינות שהם באהבת הכסף יש ג"כ בתאות קיום המצות יש אוהב המצוה מצד עצמה באשר שיודע שמקיים בה רצון הבורא יתברך ויש שאוהבה בשביל שכרה של עושר וכבוד ויש גם בשתי מקיימי המצות השני חילוקים אשר אמרנו באהבת כסף שמי שאוהב את המצוה מצד עצמה לא ישבע מלהרבות קיום המצות אבל מי שאוהבה רק בשביל שכרה כשהשיג מבוקשו לפעמים מפנה לבבו וישכח המצוה ואת המצוה אותה כדכתיב כסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ד' והסימן בזה שאוהב המצוה מצד עצמה ולא בשביל שום תועלת שיקוה ממנו הוא אם ישתדל לקיים המצוה גם כשיודע שלא ישיג את תכליתה בחייו שזה סימן מובהק שעושה המצוה רק לכבוד השם יתברך וזה פי' המדרש אוהב כסף לא ישבע כסף מי שאוהב המצות לא שבע מהמצות ומפרש כיצד במה ניכר שאוהב המצוה ולא תועלתה אשר ע"כ אינו שבע מן המצוה זה מצאנו בשני צדיקים בדוד ומשה דוד רצה לבנות בית המקדש ואם היה בונה בחייו היה אפשר לחושדו שעשה כן מפני כבודו שיהי' לו לשם ולתפארת שהוא בנה בית ד' משוש כל הארץ אבל אחרי שגם אחר שאמר לו הקב"ה לא תבנה הבית לא נתעצל מלהכין הכל לבנין אשר לא יראה בחייו זה ראיה הניכר לכל שאוהב המצוה מצד עצמה ולא מצד תועלתה וכן במשה אם היה לו תקו לבוא לארץ היה אפשר לחשוב שלכך התחיל להפריש שלוש ערים בעבר הירדן מזרח שמש אף שידע שלא יקלטו עד שיפרשו גם שלוש ערים בעבר הירדן האחר למען יהי' בטוח שיזכה לקיים מצוה זו ויכנס לארץ שכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור כמו שפירשנו למעלה אבל אחר שאמר וד' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן שכבר ידע בבירור שלא יקיים סוף המצוה ואע"פ כן לא נתעצל מלהפריש שלוש ערים זה ראיה הניכרת שאהב המצוה מצד עצמה לא בשביל שכרה או תועלת שתביא לו וזה נרמז במה שנאמר אז יבדיל משה שתיבת אז נראה מיותר דהל"ל ויבדיל משה שלוש ערים אבל רצה לרמז על זה שאז אחר כבר נשבע הקב"ה שלא יבוא לארץ עם כל זה הבדיל שלוש ערים להודיענו שלא יתעצל אדם מן המצות גם אם לא ישיג סופה ותועלתה ובזה נתקיים אוהב כסף לא ישבע כסף שמי שאוהב המצוה אינו שבע מן המצות. לפרשת מסעי. בתנא דבי אליהו פ' ט"ז – הובא גם בברכת שמואל – א"ל רבי אמור לי כמה נביאים נתנבאו לישראל אמרתי לו ארבעים ושמנה ומה נשתנה ארבעים ושמנה מארבעים וחמשה או מחמשים אמרתי לו כנגד מ"ח ערי מקלט עכ"ל והוא תמו' למה הי' ניחא לי' טפי מספר מ"ה או חמשים ממספר מ"ח ועוד י"ל מה ייחוס יש בין מספר