מנחת עני רכ

הוכיחו זה את זה עדיין היה להם תקנה להתעורר בתשובה ע"י תוכחת החכם (ה) עוד תקנה אחת נשארה להם אם היו בהם נאמנות במילי דעלמא שאז היו צריכים לחשוב מה שהוכיחם הנביא ישעיה ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו שגם השור והחמור ידע למי שמאכילו ומשקהו וישראל לא ידע ולא התבונן כי על פי נאמנות חייבים לקיים מנות הקב"ה תחת הטובות שיקבלו ממנו: וזה הוא מה שמפרטים החמשה אמוראים זה אחר זה שהכל לא היה בישראל שלא היה להם בושת פנים זה מזה וגם לא הרגשת כבוד שלא להתחבר נכבד עם נקלה וגם לא הוכיחו זה את זה ולא קבלו תוכחה מת"ח שהיו מבזים אותם ובוזים דבריהם וגם פסקו בירושלים אנשי אמונה שנאמונתם לא מנע אותם מלחטוא ומאחר שכל אלו הדברים בטלו מירושלים לא היה דבר שהתעורר אותם לתשובה ולכן חרבה וע"כ אין בכל דברי האמוראים שכל אחד מודה לדברי האחר ורק ע"י שנתוועדו ונתאחדו כל שמנה ענינים יחדיו חרבה ירושלים וגלו ישראל

ובזה יפורש מה שהוכיחם ירמיהו תיסרך רעתך ומשובוחיך תוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ד' אלקיך ולא פחדתי אליך נאום ד' אלקים צבאות שיש לדקדק אחר שמדבר בשם ד' כדכתיב נאום ד' היה לו לומר ודעי וראי כי רע ומר עזבך אותי וגם לשון לא פחדתי אליך נראה זר דהל"ל ולא פחדת מפני אכן עפ"י דברינו יפורש שהרי אמר ר' יוחנן כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו שיש לפרש שאם מכבד לת"ח אולי יטה אזנו לדברי מוסרו ותוכחתו ושב ורפא לו אבל כשמבזה לת"ח וודאי לא יפתח אזנו לשמוע דברי תוכחתו וע"כ אין רפואה למכתו ואמרינן בפסחים דף כ"ב שר' עקיבא דרש את ד' אלקיך תירא שהריבוי את אתי לרבות ת"ח שיירא אותו יראת התרוממות וזה פי' הפסוק לו שמעת לדברי מוסר ותוכחה של החכם שהשוה אותו הקב"ה לכבודו כביכול לא היה לך מוסר ותוכחה בעונשים על רעתך ומשובותיך כאשר נעשה עתה ולכן דעי וראי כי רע ומר עזבך את ד' אלקיך דהיינו הת"ח שנכלל במה שנאמר את ד' אלקיך תירא כי זה גרם שגם הפחד והמורא ממני לא נקרב אליך נאום ד'. וזהו מה שביארנו שבסיר נפוח נראה לירמי' שמה שגורם החרבן והגלות הוא שנשבת השלו ששנאו להטובים והת"ח ורק הרשעים נקשרו יחד להרע ולא להטיב. ומה שאמרנו שהעשירות גורם הפירוד בין בני האדם מבואר ג"כ במדרש רבה פ' זו דאיתא שם וכן אתה מוצא בבני ראובן ובני גד שהיו עשירים והיו להם מקנה רב וחבבו את ממונם לפיכך גלו תחילה מכל השבטים ומה גרם להם על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם עכ"ל בפי' דברים אלו יש לומר שמספר בגנות העשירות שנראה בבני ראובן ובני גד גד שע"י שהיו להם קנין רב וחבבו את ממונם לפיכך חמדו בארץ סיחון ועוג לישב חוצה לארץ וזה גרם להם שגלו תחילה ע"י מלך אשור הרי שהעשירות גרם להם החילוק מאחיהם וזה גרם להם הגלות בתחילה ומה שאמר שהיו עשירים והיו להם מקנה רב וחבבו את ממונם ג"כ הפירוש שהאחד גורם האחר כנאמר קהלת ה' אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו פי' הפסוקים יש לומר עפ"י מה דאיתא במדרש פ זו למה נקרא שמם נכסים ים שנכסים מזה ונגלים לזה ולמה נקרא שמם זוזים שזזים מזה וניתנים לזה ולמה נקרא שמם ממון מה אתה מונה למה נקרא מעות מה לעת עכ"ל בפי' הדברים האלה י"ל שרצה המדרש להעיר שהעשירות יש לו הרבה שמות וכולם מורים על טעותו ורעתו: נקרא נכסים שנכסה מזה ונגלין לזה זה הכת של עשירים שמרבים עשירות וסוגרין אותה בחדרי חדרים עד שגם הנאת הראייה אין להם בו וכן נשאר נכסה מהם עד שיבואו יורשיהם וימצאו אותה

וזה ענין נכסים מזה ונגלים לזה: נקרא זוזים שזז מזה וניתן לזה הוא הרעה של עשירות שבקל נאבד כמו שאמר שלמה אל תיגע להעשיר מבינתך חדל התעיף עיניך בו ואיננו וזה ענין זז מזה וניתן לזה שבקל נאבד מבעליו ובא ליד בעל אחר: אכן גם לעשיר שלא באו אליו שני הרעות שנהנה בראית עשרו וגם לא נאבד ממנו עם כל זה יש לו רעה שלישי הנרמז בשם ממון שמפרש מה אתה מונה והוא כמו שאמר שלמה אוהב כסף לא ישבע כסף וזה הוא מה ששואלים אותו מה אתה מונה איזה תכלית יש לך למנות ממונך ועשירותך הלא לא תמצא בו תענוג כי אם צער שכל שאתה מונה ביותר יגדל בך החפץ להשיג עוד ונדמה אתה לאוכל ושותה וביותר שבא אל בטנו ירבה רעבו וצמאו: ואם אמנם גם אם הרעה הזאת לא יצמח לך שאתה מתענג בעשירותך עוד נשאל ממך מה שנרמז בשם מעות מה לעת כמה מחלקי העת אתה נהנה בעושרך כי אם גם תרבה ימים עמו מה נחשב זה נגד מה שיכולת להשיג בחייך בעת שיגעת להרבות כסף אם היית יגע לסגל תורה ומצות והלא יפה שעה אחת בעוה"ב מכל חיי העוה"ז

אכן גם באוהבי כסף יש שתי כיתות יש שאוהב כסף והוא כילי שסוגר כספו מבלי להנות לאחרים ויש מי שאוהב יותר לפזר מעשירתו להרבות כבוד ביתו בחברת אוהבים ורעים וזה מה שאמר שלמה אוהב כסף שאוהב הכסף מצד עצמו לו תצמח הרעה שלא ישבע כסף ונשאר