מנחת עני ריט

רדיפת הכבוד והגיאות והגאוה מקורה בעשירות כדכתיב וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ומקום העשירות יתיחד לצפון כמו שאמרו רז"ל הרוצה להעשיר יצפין שנאמר מצפון זהב יאתה ולכן אמר מצפון תפתח הרעה. כן אפשר לפרש על דרך רמז מלבד מה שנותן הכתוב הטעם על מצפון תפתח הרעה כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה וגו'

ועוד יש לפרש מה שנאמר הטבת לראות כי שוקד אני שגם בזה רצה הקב"ה ליתן טעם למה ממהר עתה להביא הפורענות על פי מה שדרשו רז"ל על פסוק וישקוד ד' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ד' אלקינו צדקה עשה עמנו שהקדים ב' ושנים לונושנתם וע"י זה המהירת הפורענות הי' לטובת ישראל וזה מה שאמר לו הקב"ה הטבת לראות כי שוקד אני לומר לא תחשוב מה שראית מקל שקד להורות על מהירות בוא הפורענות שהוא רעה אלא טובה ראית מה שוקד דברי לעשותו כי ע"י זה ינצלו ישראל שלא יקויים בהם אבוד תאבדון

והנה מה שאמרנו שאפילו ישראל רשעים כשיש שלום ביניהם מעכב הפורענות זה בלבד כשיתקיימו ב' תנאים, האחד, שיהי' שלום הכולל גם הצדיקים אבל לא יחשב שלום כשרק מושל בין הרשעים אבל שונאים ומבזים את הצדיקים, והשני, שחברת השלום תהי' בעניני בני אדם אבל לא בשיתחברו לעבור עבירות שעל זה אמר התנא כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם:

ובזה יפורש מאי דאמרינן בשבת ד קי"ט אמר אביי לא חרבה ירושלם אלא בשביל שחללו בה את השבת אמר ר' אבו' לא חרבה ירושלם אלא בשביל שבטלו ק"ש שחרית וערבית אמר רב המנונא לא חרבה ירושלם אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן אמר עולא לא חרבה ירושלם אלא בשביל שלא היה בהם בושת פנים זה מזה שנאמר כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו אמר רבי יצחק לא חרבה ירושלם אלא בשביל שהשוו קטן לגדול שנאמר והיה כעם ככהן אמר רבי חנינא לא חרבה ירושלם אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה אמר רב יהודה לא חרבה ירושלם אלא בשביל שבזו בה ת"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ד' בעמו עד אין מרפא מאי עד אין מרפא אמר ר"י כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו ואמר רבא לא חרבה ירושלם אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמונה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלם ודעו נא וראו אם יש עושה משפט מבקש אמונה עכ"ל ויש לדקדק על הסדר של המאמרים שלא שמר סדר הדורות שפתח במאמר אביי שהי' אחד מהאמוראים האחרונים וגם בשאר אמוראים לא נשמר סדר הדורות גם כבר דקדק המהרש"א ממה דהקדים אמר לשם האמורא ולא השם לאמר לומר עולא אמר ר' יצחק אמר משמע דלא פליגי אהדדי והבינה לעתים שהביא ג"כ קצת ממאמרים אלה דקדק הסתירה שאחד אמר שבזו ת"ח ואחד אמר שלא הוכיחו זה את זה ואם בזו המוכיחים איך אמר שלא הוכיחו אמנם יפורש זה שודאי חרבן ירושלם הי על ג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד כדאמרינן ביומא ובפרט עון ע"ז שרובם נכשלו בו כנראה מדברי הנביאים שהוכיחו על זה דור אחר דור אבל מכ"מ הי' אפשר למצוא על זה כפרה ע"י ג' דברים, הא האחד, על ידי קיום מצות שבת כמו שדרשו רז"ל אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו:

השני, ע"י לימוד תורה כמו שדרשו רז"ל אותי עזבו ותורתי לא שמרו הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו הרי שהקב"ה רצה למחול להם על שעזבו אותו ועבדו ע"ז אם היו שומרים תורתו וזה הוא לימוד תורה כמו שדרשו רז"ל בפסוק על מה אבדה הארץ ויאמר ד' על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחילה הרי שע"י לימוד תורה היו אפשר להתקיים בארץ:

והשלישי, ע"י תינוקות של בית רבן כדכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה הרי שהיה אפשר למצוא כפרה על ע"ז ע"י קיום שבת אבל משחיללו את השבת בטלה כפרה זו עוד היה אפשר למצוא כפרה ע"י לימוד תורה ולחד מאן דאמר אפילו מי שקורא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות והגית בו יום ולילה אבל אחרי שביטלו ק"ש שחרית וערבית גם כפרה זו לא היתה להם ושוב אם קיימו ולמדתם אותם את בניכם נתקיים בהם ג"כ ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ד לאבותיכם אבל משביטלו תינוקות של בית רבן גם כפרה זו נבטלה וזה הוא הפירוש שפרטו אביי ורב אבוה ורב המנונא שלשה עבירות הללו שעל ידיהם חרבה ירושלם ובאו בסדר הזה עפ"י ערך גודל העבירות כי חילול שבת חמור מביטול ק"ש וביטול ק"ש חמור מביטול תינוקות של ב"ר

ואחרי שלא היה להם כפרה להנצל מהעונש גלות וחורבן ירושלים לא היה אפשר להם תקנה רק ע"י שישובו מדרכם הרעה וזה היה אפשר ע"י חמשה דברים (א) ע"י בושה אם כל אחד היה מתבייש מחבירו שלא לחטוא (ב) גם אם לא היה להם בושה אחד מחבירו עם כל זה היה אפשר להם להנצל מן עבירות הרבה אם היה שומר הגדול כבודו שלא להתחבר עם קטן ונקלה (ג) אם היו בהם טובים שהוכיחו אותם שתוכחה מחבירו שוה יותר מתוכחת הרב והחכם כמו שפירשו מה שנאמר עשה לך רב וקנה לך חבר שחבר צריך לקנות אפילו בדמים הרבה שיותר משמרו מן החטא מן הרב באשר שתמיד אצלו ומוכיחו (ד) אחר שלא