מנחת עני ריז

הביא להם מחצלת שהיה ארוך ורחב יותר מן הפתח אמר להם הביאו ברזל שסותר בנין הפתח והכותל עד שיכנס המחצלת וזה הוא הכלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד וענין המשל י"ל למה שאמרנו שהמחצלת שנעשה ע"י קישור הקשים של תבן והוצין הוא משל חברת בני אדם שנתקשרו יחד והשער הוא משל השער אשר לד' צדיקים יבואו בו מחיי העוה"ז לעוה"ב שהוא קיום תורה ומצות וזה מה שאמר להם ר' יהושע אם המחצלת משל חברת בני אדם לא יכול לבוא אל חכליתו כי אם בהנתץ השער לד' להפר תורה ומצות אז הוא כלי שאין חפץ בו שלא שוה להפסד אשר יפסיד ולכן אל יניח האדם להחזיק בתורה מפני הטענה הכוזבת שאין להתנגד לטובת חברת בני אדם. והטעם בזה שאף שגדול השלום שבין אדם לחבירו עם כל זה יותר טוב השלום שבין ישראל לאביהם שבשמים מי שמקנא קנאת ד' להחזיק התורה הוא החפץ בשלום ושוחרו וראי' לזה פנחס שבקנאו קנאת ד' להרוג המנאפים אע"פ שבזה שהרג נשיא שמעון העיר שנאת כל השבט עליו שבקשו להרגו כדאמרינן בסנהדרין פ' ט' עם כל זה ניתן לו מהקב"ה שכרו בברית שלום ואולי זה הפי' הנני נותן לו את בריתי שלום ואיתא במדרש הובא גם בב"ל – בדין הוא שיטול שכרו והוא תמו למה נאמר דוקא על פנחס כן הלא לכל עושה טוב הקב"ה משלם שכרו אכן לפ"ז י"ל דהכי קאמר שלא כפי הנראה שמעשה פנחס הפיר השלום ולא יצדק ליתן לו שכרו בברית שלום אלא אחר שהשיב חמתי מעל בנ"י ושם שלום ביני ובין בני לכן בדין הוא שיטול שכרו אשר אני נותן לו את בריתי שלום

אכן עוד י"ל בפי' המדרש ע"פ מה דאיתא בזוהר על מה שנאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שמיחסו גם אחרי אהרן מפני שהי' אחר שקנא קנאת ד' גם בן אהרן הכהן שכאשר הרג לזמרי ורצו שבט שמעון להרגו יצאה נשמתו ובאו בו נשמות נדב ואביהוא וחי על ידם ויש ליתן טעם למה במעשה זה דוקא שהרי חטא נו"א הי' לחד מ"ד שהורו הלכה בפני משה רבם ועל זה נתחייבו מיתה והנה מה שהי' אצלם עבירה היה במעשה פנחס מצו' שאמרינן בסנהדרין שם שנתעלמה הלכה ממשה וגם לשואל על בועל ארמית אין מורין לו אלא קנאין פוגעין ולכן מה שפגמו אז להורות הלכה בפני משה רבן הי' במעשה זה תקונם. אמנם על ידי שיצאה נשמת פנחס ונחי' ע"י נשמת נו"א כבר בא לעולם הבא ועל כן פנחס שהוא אליהו לא מת אלא עלה חי לשמים וידוע מה דאמרינן בגמרא שכר מצות בהאי עלמא ליכא ולכן לכל עושה מצו' אינו בדין שיטול שכרו בעה"ז כ"א בעה"ב ואם ניתן לו גם מעט משכרו בעה"ז אין זה על צד הדין אלא על צד החסד אבל פנחס שכבר בא למדרגה לחיות חיי העה"ב עליו נאמר בדין הוא שיטול שכר לפרשת מטות. במדרש וישלח אותם משה ואת פנחס אמר הקב"ה למשה נקום נקמת בני ישראל אתה בעצמך והוא משלח את אחרים וכו' למה שלח פנחס אמר מי שהתחיל במצו' הוא גומר הוא השיב את חמתו והרג את המדינית הוא יגמור מצותו עכ"ל והלא יפלא וכי יחכם משה מהבורא ב"ה הלא גם לפניו נגלה שהמתחיל במצו' אומרים לו גמור ואעפ"כ צו למשה שהוא ינקום נקמת בנ"י ואיך נשא לבבו לסרב בשליחותו אכן יבואר זה ע"פ מה דאיתא עוד במדרש הקב"ה אמר נקום נקמת בני ישראל ומשה אמר לתת נקמת ד' במדין אמר הקב"ה אינו אלא דיקו (עלבון) שלכם שגרמו לי להזיק אותם אמר משה רבון העולמים אם היינו עובדי ע"ז לא היו שונאים אותנו ולא רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו הלכך הנקמה שלך לתת נקמת ד' במדין עכ"ל והמובן מזה שהקב"ה בענותנותו הקפיד יותר עלמה שנעשה לישראל מעל מה שנפגם בכבודו אבל משה לא קבל זה אלא אמר אנחנו מחוייבים להקפיד יותר על כבודך מעל מה שנעשה לנו ממדין. והנה נקמת פנחס הי' הנקמה לכבוד ד' כמו שאמר הקב"ה בקנאו את קנאתי בתוכם ולכן כשרצה הקב"ה ממשה לנקום נקמת בני ישראל אין מתחיל במצו' לזה גדול ממשה שכל ארבעים שנה הוא כאב ואם לישראל כמו שאמר בעצמו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק ולכן הוצדק שאמר לו הקב"ה נקום נקמת בנ"י אתה בעצמך ולא יוכשר לזה פנחס שהוא עדיין לא התחיל במצו' זו לנקום נקמת בנ"י כי אם נקמת ד' אכן אחר שרצה משה לתת נקמת ד' במדין הי' פנחס היותר מוכשר לזה מאחר שבאותו מצו' בעצמה עשה ההתחלה לנקום נקמת ד' ולכן אמר לו משה גמור שלא הי' בזה התנגדות לציווי הקב"ה

ובזה יש לבאר מה דאיתא במדרש והובא בילקוט נקום נקמת משה הצדיק מתנקם על המדינים שתי נקמות ואף הקב"ה מתנקם שתי נקמות שנאמר אל נקמות ד' אל נקמות הופיע עכ"ל והנה אם נפרש דדרשת המדרש משתי נקמות היא מכפל נקום נקמת יקשה הלא זה הי' דבר ד' אל משה ואיך מייחס למשה שמתנקם שתי נקמות וגם י"ל למה